כולנו יודעים שבספורט אין מגיע, ולא תמיד הקבוצה הטובה ביותר היא זו שמנצחת. אלא שזה ממש - אבל ממש - לא המקרה ב-NBA, בטח לא בעונה הזו: סן אנטוניו ספרס זכתה הלילה (בין ראשון לשני) באליפות הליגה הטובה בעולם אחרי שהשלימה 1:4 ענק על מיאמי בסדרת הגמר עם 87:104 במשחק 5, ועל הדרך השיגה נקמה מתוקה-מתוקה על אירועי העונה שעברה. ולפחות בעונת 2013/14, אחרי שליטה בת שתי עונות, לברון ג'יימס כבר לא יושב על כסא המלך.
וכאמור, נדמה שזמן רב לא היתה קונצנזוס כל כך גדול סביב האלופה. החבורה של גרג פופוביץ' שיחקה לאורך העונה הכולה (והפלייאוף בפרט) כדורסל כל כך אלגנטי, כל כך חכם, כל כך קבוצתי וכל כך יפה - וכעת פשוט רק נותר להסיר בפניהם את הכובע. היתה זו האליפות החמישית בתולדותיה של סן אנטוניו - ונחשו מי הם שני האנשים ששותפים לכל החמש. נכון, פופוביץ' ואחד, טים דאנקן.
לפני שמתייחסים למרקם הקבוצתי המושלם, חובה להתעכב על שני האינדיבידואליים הללו. נדמה שעל דאנקן נאמר כבר הכל וספק אם יש מישהו שיכול להתווכח על כך שהוא הפאוור-פורוורד הטוב בהיסטוריה, אלא שגם המאמן שלו בדרך הבטוחה להפוך לאחד הגדולים אי פעם. עם חמש אליפויות בקבוצה בה השלם תמיד היה גדול מסך חלקיו, יש לו טיעון טוב למדי.
מעבר לכך, בסדרה כולה, הוכח שלקבוצה הזו יש גם עתיד - ולא רק עבר מפואר והווה נפלא. קודם כל, כל עוד פופוביץ' שם - הכל נראה ורוד. ולמרות שהשלישיה הגדולה (דאנקן-פארקר-ג'ינובילי) לא הולכת והופכת לצעירה יותר, יש כמה יורשים ראויים לתפקידי הפרנצ'ייז-פליירס. הראשון והבולט שבהם הוא כמובן קוואי לנארד, שמתפתח להיות אחד הקילרים הטובים בליגה. הוא שומר נהדר, הוא קולע נפלא מבחוץ, הוא חוטף בחסד והוא עדיין לא בן 23. גם במשחק האליפות היה לו חלק נכבד, במיוחד בריצה החשובה ברבע השני - לאחר שהקבוצה שלו סגרה פיגור של 16 נקודות.
ולצד המפסיד. ובכן, אחרי שנתיים כאמור, לברון ומיאמי מנושלים מהתואר. בעונה שעברה עוד היה להם את הנס במשחק השישי עם השלשה ההיא של ריי אלן, הפעם הם ירדו מובסים בצדק. המלך עוד סיפק רבע ראשון שהזכיר את הימים של מייקל עם 17 נקודות, אבל מאותו רגע גם הוא לא יכל לקצב ולאינטנסיביות של האלופה הנכנסת. השאלה האמיתית היא מה יהיה איתו בקיץ, שכן יש לו אופציית יציאה מהחוזה במיאמי - והאם הוא אכן ינסה לקפוץ על אתגר חדש בקריירה. לכן, יכול להיות שהמשחק הלילה היה האחרון של אחת השלשות האיכותיות שראינו מזה זמן רב.
אלא שלא משנה מה יהיה עם לברון, כל עוד סן אנטנויו ופופ שם - הוא יצטרך לעבוד קשה מאוד כדי לזכות באליפות נוספת. הקבוצה הזו, בדיוק כמו אתלטיקו מדריד בספרד לדוגמה, היא ההוכחה שלפעמים חבורה מוכשרת, אינטיליגנטית ולוחמת של שחקנים יכולה גם להתעלות על חבורה של סופרסטארים. ובספורט, אין סיפור יפה מזה. ועל כן, ל-NBA אין אלופה ראויה יותר.
קלעו לסן אנטוניו: לנארד 22 נקודות (10 ריבאונדים, 3 מ-4 ל-3), ג'ינובילי 19, מילס 17 (5 מ-8 ל-3), פארקר 16, דאנקן 14 (8 ריבאונדים), דיאו 5 (6 אסיסטים), בלינלי 4, ספליטר 3, בינס ואיירס 2 כ"א.
קלעו למיאמי: ג'יימס 31 (17 נקודות ברבע הראשון, 10 ריבאונדים), בוש 13 (6 מ-14 מהשדה), ווייד 11, ביזלי 9, צ'אלמרס 8, אלן 5, לואיס ודגלאס 3 כ"א, האסלם 2.
מהלך המשחק
מיאמי עלתה עם שינוי מעניין בחמישיה: ריי אלן פתח לראשונה לצד דוויין ווייד, לברון ג'יימס, כריס בוש ורשארד לואיס. סן אנטוניו עלתה עם טוני פארקר, דני גרין, קוואי לנארד, בוריס דיאו וטים דאנקן. האלופה פתחה טוב יותר. שלישיית הכוכבים העלתה אותה ל-0:8 כשסן אנטוניו לא מוצאת את הטבעת. עד שהספרס השיגו נקודות ראשונות, ג'יימס וההיט השתלטו על המשחק. דאנק אדיר של לברון ושלשה שלו העלו את מיאמי ל-2:13. השינוי של ספולסטרה בחמישייה המשיך להוכיח את עצמו ושלשה של אלן הגדילה את יתרון השיא שלה ל-16 נקודות (6:22). כניסתו של ג'ינובילי איזנה את הכוחות ו-6 נקודות רצופות של הארגנטינאי צימקו ל-12:22. שתי שלשות של פטי מילס וקוואי לנארד השלימו ריצת 0:12 אבל לברון הגיב מיד בשלשה משלו. ג'יימס הגיע ל-17 נקודות אישיות ברבע הראשון ושמר על ההפרש עד לסיומו. בצד השני, גם לנארד המשיך להראות סימני חיים ושתי קליעות עונשין שלו קבעו את תוצאת הרבע -22:29 למיאמי.
הרבע השני נמשך במגמת קוואי לנארד. אלי הופ מרשים וקליעה מחצי מרחק של הפורוורד האתלטי הורידו ל-26:29. הריצה של הספרס נעצרה, ווייד ובוש החזירו את מיאמי ליתרון 7 (28:35). האלופה היתה יכולה לחזור ליתרון דו ספרתי, אלא שבוש החטיא פעמיים מבחוץ ודאנקן העניש בצד השני בדרך ל-35:34 בלבד. שלשה של לנארד במתפרצת העבירה את היתרון לספרס ועוד סל וירטואוזי של ג'ינובילי קבע 35:39 והמומנטום התהפך לגמרי. הטבעה מדהימה של מאנו במתפרצת העיפה את הקהל לאוויר, וגם כשלברון ניסה לעצור את הסחף ג'ינובילי הגיב עם שלשה שקבעה 37:45. גם דיאו הוסיף נקודות ובמחצית זה 40:47 לסן אנטוניו.
הידיים של שתי הקבוצות רעדו בפתיחת המחצית השנייה ואף זריקה לא נכנסה בשלוש הדקות הראשונות. קליעות עונשין של ג'ינובילי ולנארד שברו את הבצורת ובצד השני, מיאמי עדיין לא מצאה פרצה בהגנת הברזל של הספרס. הפער חזר לדו ספרתי אחרי שתי קליעות עונשין של דאנקן ופטי מילס הגדיל ל-14 (42:56). מילס נכנס לזון וצלף עוד שתי שלשות ואפשר כבר היה להריח את האליפות באוויר. חסימה ענקית של טיאגו ספליטר על ווייד ושלשה נוספת של ג'ינובילי הקפיצו את כל סן אנטוניו באוויר ואת הפער ל-21 נקודות הפרש (44:65). מופע השלשות של מילס המשיך לחשמל את האולם ושתיים נוספות של האוסטרלי שמרו על ההפרש הגדול של הספרס (53:73) ובסוף הרבע זה 58:77 אחרי שגם פארקר אסף סוף סוף סל שדה ראשון.
הרבע הרביעי הריח כמו גארבג' טיים - ובכל פעם שמיאמי ניסתה להתקרב, דאנקן ולנארד היו שם כדי לשמור על מרחק בטחון. הכדורים של מיאמי החלו להיכנס אבל זה היה מאוחר מדי. פארקר העלה את הספרס ל-72:92 עם סל במתפרצת וההיט הרימו דגל לבן כשלברון ג'יימס ירד לספסל. עד לסיום, שתי הקבוצות החליפו סלים שלא ממש שינו דבר. 87:104 גדול לסן אנטוניו על מיאמי בסיום, יש לנו אלופה חדשה.
