לפני המשחק הראשון בין הלייקרס לסלטיקס היו רינונים מצד פיל ג'קסון על כך שבוסטון משחקת אגרסיבי מדי. אחרי המשחק שנתן ללייקרס יתרון 0:1 בסדרה התלונות צריכות לבוא מהצד של דוק ריברס.
קובי וחבורתו השתמשו בנשק של היריבה שלהם ופשוט לא נתנו להם שום דבר קל בתוך הצבע גם אם זה עלה להם בעבירות, מנעו את החדירות של רונדו, שמו גוף על גארנט וניטרלו את ריי אלן על ידי כך שנתנו לבראיינט לסחוט ממנו עבירות.
המפתח למשחק של הלייקרס היה השחקן היחידי שפתח בחמישייה ולא היה חלק מהקבוצה שהפסידה לפני שנתיים - רון ארטסט. הבחור הכי קשוח בליגה שיחרר הצהרה כאשר כבר בתחילת המשחק התעמת פיזית עם פול פירס ואפילו קיבל טכנית ונתן את האות לתצוגה ההגנתית של קבוצתו.
בראיינט וגאסול יעשו את שלהם בסדרה וכאשר הלייקרס יצטרכו סל בשניות הסיום הם יידעו למי לפנות, אבל בלי תרומה בצד ההגנתי וגם בצד ההתקפי (סיים עם 15 נקודות, כולל 3 מ-4 השלשות של לוס אנג'לס) של ארטסט, יהיה להם קשה לנצח את הסדרה.
למרות 30 הנקודות שלו, ה"בלאק ממבה" לא נתן את אחד מהמשחקים המיוחדים שלו בפלייאוף, הוא פשוט לא היה צריך. גם פאו גאסול, למרות הסטטיסטיקות, יכול לתת הרבה יותר. לפי המשחק הראשון, לסלטיקס יש הרבה מקום לדאגה.
ריברס הצליח להרים את השחקנים שלו אחרי הפסד במשחק הראשון בסדרה מול קליבלנד בחצי גמר המזרח. הפסד נוסף במשחק השני בסדרה יחרוץ את גורלה של בוסטון.
הסלטיקס יהיו חייבים לנצח את שלושת המשחקים הבאים כדי להישאר בסדרה ומול הלייקרס של השנה, יהיה להם קשה מאוד לעשות זאת. מי שחשב שהוא ראה אגרסיביות ופיזיות במשחק הראשון בסדרה, חכו למשחק הבא. גם חובבי הבושידו יוכלו ליהנות ממנו.
