הקבוצה הכי מאכזבת של העונה – ל.א לייקרס
על הנייר הלייקרס ביצעו רכישות טובות מאד בתחילת העונה בדמות הסנטר הטוב בליגה - דוויט הווארד וסטיב נאש - אחד הרכזים הטובים בהיסטוריה. אך מהר מאד הם הבינו שהנייר טוב בעיקר למשחק ההוא עם האבן והמספריים ועל המגרש צריך לייצר משהו שנקרא הגנה והתקפה כדי לנצח משחקים. בפועל מה שקיבלנו היה אי תיאום מוחלט בין הכוכבים הגדולים שבא לידי ביטוי בפן ההגנתי של המשחק שנראה לרוב כמו גבינה שוויצרית מחוררת.
גם למזל הרע שרדף את הלייקרים לכל אורך העונה - החל מפציעות של כמעט כל סגל השחקנים, המשיך עם מותו של הבעלים ד"ר באס ועד פציעתו הטראגית של קובי בריאנט בשיא מאבקו להשאיר את הלייקרס בחיים – היה תפקיד משמעותי באי הצלחתם וצריך להתחשב גם בזה. אך החבר'ה עדיין לא אמרו נואש והשיגו את הכרטיס לפלייאוף.
הקבוצה הכי מפוספסת של העונה – מינסוטה טימברוולבס
החבורה הסימפטית שהורכבה במינסוטה סבלה בעיקר ממזל רע של פציעות במהלך העונה: פציעתו החוזרת של הסופרסטאר האדיר שלה קווין לאב (שיחק סה"כ 18 משחקים), חזרתו המתונה מפציעה לא קלה של הרכז הספרדי ריקי רוביו ועוד שחקנים שאיישו את טופס הנעדרים חדשות לבקרים. אך עם כל הקשיים המשיכו הזאבים להילחם כלהקה ואף לרשום מספר ניצחונות נאים על הגדולות של הליגה (אוקלהומה פעמיים, סן אנטוניו). זה כמובן לא הספיק לה כדי להילחם עם שמונה הגדולות של המערב אך עדיין משהו בתלכיד של הקבוצה הזאת המורכב בין היתר מ- 6 שחקנים מ- 5 ארצות שונות גרם לנו לרצות שיצליחו מעבר לכל הקשיים שחוו בדרך. אפשר להניח שעם סגל מלא ובריא הכולל קו קדמי מפחיד עם לאב וניקולה פקוביץ' ורכז סנסציוני כרוביו החבורה של ריק אדלמן הייתה מדברת הרבה יותר גבוה העונה.
הקבוצה הכי מלהיבה של העונה – דנבר נאגטס
המאבק על תואר הקבוצה המלהיבה היה צמוד ביותר עם הקליפרס אך קשה להתווכח עם הריצה המוחצת של הנאגטס במחצית השנייה של העונה שהגיעה לשיא עם רצף 15 ניצחונות ועקיפתם של הקליפרים במאבק על המקום השלישי במערב. בהיעדר בחירתו של שחקן כלשהו מסגל הקבוצה של דנבר למשחק האולסטאר השנה, הוכיחו הנאגטס כי יש אמת בפתגם אל תסתכל בקנקן כי מה שראו בתוכו היה טירוף מוחלט של משחק ריצה פסיכי, הטבעות אלי הופ מוחצות וחלוקת תפקידים ברורה ושווה ביותר שנתנה במה גם לאחרוני שחקני הספסל. בהנהגת אנדרה איגודלה הוותיק, קנת' פאריד החייתי וטיי לאוסון בעמדת הפוינט, זו הקבוצה שיכולה לעשות הכי הרבה נזק לגדולות בפלייאוף. יאמי.
הקבוצה שהכי תשתפר בעונה הבאה – טורונטו ראפטורס
במשחקי קדם העונה נראה היה שהשנה דווקא יהיה מה לראות בטורונטו סוף סוף כאשר ניצחו 6 מתוך 7 משחקים ונראו לא רע בכלל. אך ככל שהתקדמה העונה חזרו הראפטורס למסלול הדשדוש המוכר שלהם מהשנים האחרונות. לקראת מחצית העונה ביצעו הקנדים מהלך משמעותי ביותר כאשר הביאו בטרייד את הכוכב של ממפיס גריזליס ושחקן אולסטאר לכל דבר ועניין – רודי גיי, שמאז הגעתו נושבת רוח חדשה במחוזות טורונטו. בנוסף לגיי שחקנים צעירים כמו דמאר דרוזן ויונאס וולנצ'יונאס הליטאי מראים קצב התקדמות מצוין ככל שהזמן עובר ואפילו מיודענו אלן אנדרסון (אקס מכבי תל אביב) נתן העונה לא מעט תצוגות נפלאות ושמר על יציבות ככוח מהספסל. נראה כי עם עוד קצת עבודה לקראת העונה הבאה בהחלט יהיה לראפטורס מה למכור.
השחקנים שהכי מגיעה להם מילה טובה
נקדיש כמה שורות לשחקנים שהבליחו העונה מאלמוניות כמעט מוחלטת ועשו דברים יפים מאד שבהחלט יכולים לרמז על המשך הקריירה שלהם בשנים הבאות:
ניקולה ווצ'ביץ', אורלנדו מג'יק (13 נק', 11.9 ריב', 1 חס') – הדבר היחיד החיובי בהקשר של אורלנדו מג'יק העונה שתסיים במקום האחרון או הלפני אחרון. בשנתו השנייה בסה"כ בליגה התפתח הסנטר המונטנגרי למשאבת ריבאונדים אדירה המציבה אותו במקום השני בליגה בקטגוריה זו. בנוסף לכך הוא ממוקם במקום השלישי בליגה בכמות הדאבל דאבל (נקודות וריבאונדים) עם 42 פעמים. במשחק השיא שלו העונה שאב ניק לא פחות מ 29 כדורים חוזרים! (הכי הרבה העונה). אולי כן יש עתיד באורלנדו.
גרייביס וואסקז, ניו אורלינס הורנטס (13.9 נק', 9 אס', 4.3 ריב') – השחקן המרכזי שהיה צריך לדבר עליו העונה בהקשר של ההורנטס הוא אנתוני דיוויס (הבחירה הראשונה בדראפט), אך למעשה מי שתפס את משבצת המנהיג של הצרעות היה הרכז הוונצואלי שלהם. וואסקז מדורג במקום השלישי בליגה בממוצע אסיסטים למשחק ובמקום הראשון בכמות אסיסטים כוללת. רכז גבוה ורבגוני שצריך עוד לשפר את אחוזי הקליעה שלו אך בהחלט הוכיח שאפשר לסמן וי גדול על עמדת הרכז בביג איזי לשנים הבאות.
אייזיאה תומאס, סקרמנטו קינגס (14 נק', 3.9 אס', 2 ריב') – מי שלא עכב באדיקות אחר העונה ב אנ.בי.אי יכול לחשוב שמדובר בקאמבק מרשים של הרכז הגדול ההוא מהדטרויט פיסטונס, אבל למעשה מדובר בשחקן אחר לחלוטין. טוב אולי לא לחלוטין – גם אייזיאה הצעיר מאייש את עמדת הרכז, גובהו נמוך (1.75 מ') והוא באמת נקרא על שם אייזיאה תומאס המקורי וזאת בעקבות הפסד בהתערבות כלשהי של אביו. אבל כנראה ששם גדול מחייב את המעמד ותומאס הראה העונה כישרון גדול עם סגנון משחק נטול פחד, זריזות חתולית וקליעה שמאלית אלגנטית ויפה. וכנראה שיהיה לו עוד הרבה מה להוכיח בשנים הקרובות לאלו שהשאירו אותו להתייבש עד הבחירה האחרונה בדראפט לפני שנתיים. מדהים.