תתחילו להתכונן, ואל תגידו שלא ידעתם, שפיספסתם או שלא שמעתם. בלילה שבין חמישי לשישי ייערך משחק מספר 5 בסדרת גמר ה-NBA בין מיאמי לאוקלהומה, כאשר ניצחון של ההיט יביא את תואר האליפות לפלורידה. אה, כן, אם זה אכן יקרה - זו צפויה להיות הטבעת הראשונה, ההיסטורית והמרגשת של אחד משחקני הכדורסל הטובים בעולם כיום, לברון ג'יימס. גם הלילה, ב-98:104 של קבוצתו על הת'אנדר, הוא היה ענק עם 26 נקודות, 12 אסיסטים ו-9 ריבאונדים. אחרי שני ניסיונות כושלים, נדמה ששום כח בעולם - גם לא הכח העולה מכיוונם של צעירי המערב הנהדרים - ייקח לו את זה.
אף קבוצה בהיסטוריה של ה-NBA לא חזרה מפיגור של 3:1 בסדרת גמר. אוקלהומה, על כל כשרונה, ועל אף שכבר ביצעה קאמבק מהסרטים בגמר האיזורי מול סן אנטוניו, תתקשה מאוד לקחת שלושה משחקים רצופים מההיט. במיוחד כאשר לברון בכושר כל כך טוב. וגם, בהתחשב בעובדה שהמשחק הבא יהיה בסאות' ביץ' - מה שכאמור עשוי להפוך למשחק ההכתרה של מיאמי, לראשונה מאז 2006.
וגם הלילה, כמו בכל הלילות בהם מיאמי ואוקלהומה נפגשו, זה היה צמוד. הכי צמוד שיכול להיות. אחרי שהאורחים כבר הובילו ב-17 נקודות ברבע הראשון וההיט הצליחו לחזור למשחק, הגיע הרבע האחרון ואיתו המבול. ראסל ווסטברוק, באחד ממשחקיו הטובים בקריירה בהם כמעט הכל הלך לו, שמר את הת'אנדר במשחק כמעט לבדו אבל לא היה יכול בסיום ליכולת הנהדרת של דוויין ווייד - שהתעורר בדיוק בזמן מבחינתו - וגם של מריו צ'אלמרס שהיה האקס פאקטור עם נקודות קריטיות במאני. וגם, בסופו של דבר, התקשה כמו כל יתר חבריו לעצור את ההוא עם הגופיה מספר 6.
נכון, לברון היה רחוק רק ריבאונד אחד מטריפל דאבל, אבל כמאמר הקלישאה - הוא עושה כל כך הרבה דברים שדף הסטטיסטיקה פשוט לא יודע להכיל. במהלך הרבע הרביעי עברו אולי הדקות הקשות ביותר של כל אוהד מיאמי באשר הוא. זה נדמה היה כאילו הסיוט הגדול מתגשם, כאשר בעיצומן של הדקות המדהימות של ווסטברוק, קינג ג'יימס נחת רע ונסחב החוצה כאשר הוא נאנק מכאבים. את דפיקות הלב ניתן היה לשמוע מפלורידה ועד להרצליה, כשתוך כדי פסק הזמן לאחר הפציעה כל שחקני מיאמי רק הסתכלו בחשש לעברו של הכוכב השרוע על הפרקט.
אבל ג'יימס, כמו ווינר אמיתי, קם, חזר, רץ וגם קלע שלשה קריטית אחת שלמעשה נתנה את האות למיני-בריחה שניצחה את המשחק עבור ההיט. ועכשיו, החברה הללו יגיעו לשמחק מספר חמש בסדרה כאשר הלחץ על הכתפיים שלהם יהיה עצום. ניצחון יוריד את הקוף הגדול הזה מהגב של לברון, ייתן טבעת שניה לדוויין ווייד ויחרוץ כמובן את סיפור העונה כולה. הפסד, והסדרה תחזור לאוקלהומה סיטי ופתאום הדברים לא ייראו כל כך נוחים עבור לברון וחבריו.
בכל אופן, סקוט ברוקס ממש לא ירצה לזכור את המשחק הזה כאחד הטובים של קבוצתו שכן פרט פרט לשני הסופרסטארים אף אחד פשוט לא הגיע. ווסטברוק ודוראנט קלעו 71 נקודות, השאר הוסיפו 27. ג'יימס הארדן היה גרוע, סרג' איבקה כמעט ולא בא לידי ביטוי ודרק פישר סיים משחק שלם עם זריקה אחת לסל. הקבוצה כולה ירתה לבנים מחוץ לקשת וסיימה עם 3 מ-16 בלבד. ככה, ואת זה יודע כל אחד שהתעסק או יתעסק אי פעם בכדורסל, לא מנצחים את הקבוצה שבה משחק הכדורסלן הטוב בעולם.
מהלך המשחק
כריס בוש, שיין באטייה, לברון ג'יימס, מריו צ'אלמרס ודוויין ווייד פתחו בחמישיית המארחים, קנדריק פרקינס, סרג' איבקה, קווין דוראנט, טאבו ספולושה וראסל ווסטברוק עלו מנגד. הת'אנדר התחילו את המשחק בצורה מצויינת, קלעו בערך מכל בלטה וסל של ווסטברוק קבע 3:13, שגרם לספולסטרה להזעיק פסק זמן מוקדם. גם הטיים אאוט הזה לא ממש עזר, ההיט המשיכו להחטיא מחוץ לקשת ומנגד דוראנט וגם ניק קוליסון עשו סלים קלים מול ההגנה הרכה של מיאמי. שלשה של קול, ממש עם הבאזר, קבעה 19:33 לת'אנדר לאחר 12 דקות של כדורסל.
הרבע השני היה כבר אופרה אחרת לחלוטין. נוריס קול ומריו צ'אלמרס (כן, זו לא טעות) היו אלו שרשומים על ריצת 0:13 עם פתיחת הרבע השני. שלשה של ווייד קבעה 35:35 והקפיצה את הקהל באמריקן איירליינס ארנה. המשחק הצמוד המשיך, וגם אחרי שאלופת המערב עלתה ל-35:40, ההיט ידעו להישאר קרוב. ווסטברוק היה המוציא לפועל העיקרי של אוקלהומה, וסל גדול גדול שלו העלה ל-44:47. עם הירידה לחדרי ההלבשה לוח התוצאות הראה על 46:49 לטובת האורחים מאוקלהומה סיטי.
סל יפהפה של וייד, לאחר ריבאונד התקפה ואסיסט ענק של לברון, קבע יתרון למיאמי, 49:50. דוראנט לא כל כך אהב את העובדה שקבוצתו נקלעה לראשונה לפיגור, וענה עם שלשה משלו. מהנקודה הזו המשחק התחיל לקבל קצב טוב, סל רדף סל והנדנדה המשיכה. ההיט היו הראשונים לייצר שתי עצירות הגנתיות וצ'אלמרס ניצל זאת כדי לקלוע שלשה חופשית ולהעניק יתרון בן 4 נקודות, 60:64. לברון המשיך להיות נהדר וסל שלו כבר פתח פער של 7 נקודות, 70:77, אך אוקלהומה מיזערה נזקים וירדה בפיגור מינימלי יחסית לפני 12 הדקות האחרונות, 79:75.
לרבע האחרון הגיעו שני גורמים: מיאמי וראסל ווסטברוק. בכל פעם שההיט ניסו לברוח, הרכז המושמץ ענה עם פעולות יוצאות מגדר הרגיל ושמר את אוקלהומה בפיגור סביר. בדיוק בדקות המומנטום הללו, הגיעה אותה הפציעה של לברוןוהת'אנדר עלו ל-92:94. אבל אז כאמור לברון חזר, בוש איזן ל-94:94, הבחורים של סקוט ברוקס קיבלו החלטות רעות בזו אחר זו וג'יימס קבר שלשה עצומה שהעלה ל-94:97, פחות מ-3 דקות לסיום. ווסטברוק עוד ניסה בשארית כוחותיו לקזז בהפרש אבל את הסלים האחרונים קלע דווקא צ'אלמרס בקור רוח, והבטיח 98:104 להיט לאחר 48 דקות אינטנסיביות מאד של כדורסל.
