"הדיזל", "הביג קקטוס", "סופרמן", "הביג אריסטוטל". הרבה כינויים היו לשאקיל אוניל במשך השנים, אבל הלילה (בין שלישי לרביעי) הוא היה דבר אחד: האיש שאת הגופייה שלו הלייקרס תלו בתקרת הסטייפלס סנטר, במטרה שאף שחקן אחר לא ילבש יותר את הספרה 34 בצהוב וסגול.
אחד הסנטרים הכי גדולים בהיסטוריה של ה-NBA ניצל את ההזדמנות כדי להציב אתגר בפניו של דווייט האוורד, הסנטר שהלך בעקבותיו מאורלנדו ללוס אנג'לס במטרה לעזור לקובי בראיינט לקחת עוד אליפות. הלייקרס בקושי נמצאים במאבק על המקום האחרון בפלייאוף במערב השנה, ושאק מצא את הסיבה.
"אני מקווה שהם יקחו אליפות נוספת, אבל אני איש של ביג מנים", סיפר אוניל, "הבחור האחר (האוורד) צריך להתבגר ולעמוד בפני עצמו. הייתי רוצה לראות אותו קולע 28 נקודות ומוריד 10 ריבאונדים למשחק. אלה המספרים שנזרקו על הפרצוף שלי, אז זה גם מה שאני אזרוק בפרצופו. אני לא מבקר את הבחור, אני רק מעמיד בפניו אתגר. אני רואה ילד עם הרבה כישרון, וכשהוא קולע 16, 18 נקודות, זה לא מספיק מבחינתי".
אבל זה היה ערב שבעיקר נועד כדי להתרפק על העבר. מי שהציג את שאקיל בפני הקהל בהוליווד היה לא אחר מפיל ג'קסון, המאמן האגדי שהדריך את קובי ושאק ל-3 אליפויות רצופות בין 2000 ל-2002. "כיף, כיף, כיף", תיאר ג'קסון את התקופה הזו, והקהל לא נותר אדיש עם קריאות רועמות של "אנחנו רוצים את פיל". קובי בראיינט נותר בחדר ההלבשה במהלך הטקס, אבל וידאו שלו הוצג באולם כאשר הוא מברך את אוניל: "כל הכבוד לך, הטיפוס הפיזי הכי כשרוני שראיתי משחק כדורסל, עם הגודל והזריזות שלך".
אגב קובי, שאקיל כמובן דיבר על היחסים בינו לבין הסופרסטאר, שהובילו לפרידה ב-2004. "דיברנו הרבה זה עם זה מאז ששיחקנו יחד", הוא אמר, "יש שני סוגים של שנאה, יש שנאה ספורטיבית ויש שנאה אמיתית. בינינו הייתה רק שנאה ספורטיבית. בכל פעם שאני פוגש אותו, את אשתו המקסימה והילדים היפים, אני ניגש לילדים ואומר להם: 'שלום בייביז, אני דוד שאק'. היו לנו מיליון רגעים טובים ורק אלף ויכוחים. אם הייתי צריך לעשות את הכל מחדש, כנראה שלא הייתי משנה דבר".
