הסידרה הזאת ביו מיאמי ואוקלהומה סיטי היא כל כך מרתקת, שרוב החובבים הנייטרליים לא רוצים שהיא תסתיים. שהיא תימשך 7 משחקים. מיאמי רוצה לסגור עניין לפנות בוקר כי הפסד ביתי ששולח את הקבוצות לאוקלהומה ביתרון 2:3 להיט, הוא לא יתרון כלל וכלל.
העיתונאי ראסל טיטוניאן מהאוקלהומיאן:
"הסתכל על זה", הוא צעק לעברי ברבע הרביעי. ואז הוא עבר את דוויין ווייד כאילו לא היה שם לעוד סל נהדר. "מה יש לך לכתוב עליי עכשיו?", הוא צרח בדרך חזרה להגנה.
כמובן שאני מדבר על RW.
כן, אני מודה שקיטרתי את משחקו. האשמתי אותו במשחק-יחיד מוגזם. ביקרתי אותו בחומרה משך כמעט עונה שלמה.
אז מה עליי לעשות עתה? לומר ש-"כן, הוא הביא אותנו עד כאן, אבל הפאול על צ´אלמרס הפסיד את המשחק"? אני לא מוכן לומר זאת. הוא היה אדיר. הוא שיחק את אחד ממשחקי הגמר הטובים בזכרון. העבירה על מריו צ´אלמרס היתה במהלך המשחק ולא היה זמן לחשוב על כל דבר אחר מלבד השגת הכדור. ראסל ווסטברוק אינו אשם בהפסד. הוא היה השחקן הטוב ביותר שלנו.
אנדרו שארפ מ-SB NATION:
"הוא הפוינט גארד ה-FEARLESS ביותר בליגה. הוא קלעי מהסוג של אלן אייברסון שיכול להרוס ולרסק את ההגנות החזקות בנמצא. אבל הוא יכול גם ל- SABOTAGE את ההתקפה של קבוצתו. הוא יכול להיות רגע אחד שיכור שלא רואה מאומה, ורגע שני ´פואטרי אין מושיון´. תוך חצי דקה הוא יכול לעשות מהתקפת התאנדר הדבר הפחות מאורגן בתולדות הליגה, ורגע שני לעשות מההתקפה של אוקייסי הדבר הפחות עציר בליגה. הוא קונפליקט בנעלי כדורסל. קח אותו או עזוב אותו. אין מאמן בליגה שלא היה לוקח אותו, ובזה ניגמר הסיפור על ראסל ווסטברוק".
ג´ון שומן, NBA.COM:
"הפאול של ווסטברוק היה DUMB. אחד הפאולים הבלתי ניסלחים בתולדות הליגה. שחקן בגיל 12 לו היה מודע למצב לא היה מבצע אותו. זה היה דבר טפשי באותו סדר גודל של בקשת הטיים-אאוט שלא היה לו, במשחק האליפות של מישיגן ע"י כריס וובר. זה אחד מהדברים שיזכרו לך לעולם".
דניאל מרבורי, הופס.ספיקס:
אלא אם כן משהו דראסטי מאד יקרה, ג´יימס הארדן לא יישכח את הסידרה הזאת שנים על גבי שנים. בכמה מילים, הוא מלכלך את הריצפה שהוא משחק עליה. 2 מ-10 בשלב זה של הסידרה? זה דבר בלתי ניסלח, והוא יודע זאת. הוא רואה בדיוק כיצד ההיט משחקת נגדו, ובכל זאת אין לו תשובה לכך. מי האמין שהוא יהיה כזה נון-פקטור בסידרת האליפות הזו?
קלי דנדוור, ESPN:
לקווין דוראנט היה רבע משחק מצויין אחד נגד ההיט, אבל הוא לא המנצח הגדול שהת´אנדר סמכו עליו שיביא את הנצחון. כשלברון שומר עליו ברבע האחרון, הוא פתאום נראה אפאטי. אין לו את המיץ והתשוקה של דוראנט שאני מכירים. כמובן שלהגנת מיאמי יש מה לומר בנידון, אך אם לא יתעורר במשחק מחר, נוכל לסכם את משחקו בסידרה הזאת לא יותר מ-´בינוני´. ואני (מנחם לס) אוסיף: "והוא נראה לי גם קצת עצלן בהגנה!".
מריו צ´אלמרס (מנחם לס):
אם נתנו לי לחלק את כדור הנצחון הוא היה הולך למריו צ´אלמרס, החייכן השקט המשמש כשק החבטות של כוכבי ההיט המאשימים אותו בכל, מלבד, אולי, הקוראל המזדהם ומת לאורך חופי מיאמי. הוא קלע במשחק ה-4 25 נק´ (שווה לשיאו האישי), 15 מהן בחצי השני כולל 12 ברבע הרביעי והיה 6 מ-6 מקו הפאול. ברבע הרביעי הוא הציל את ההיט כשדוויין ווייד היה 2 מ-7. אחרי המשחק דוויין וכריס בוש לא הפסיקו לחבקו. אני מקווה שהם סוף סוף יבינו איזה אוצר יש להם. ספואלטרה אמר: "הוא GUTSY KID. הוא לא מפחד משום דבר, כולל לקחת את הזריקה האחרונה בכל מצב שהוא. יש לו מה שאין ללמד: קור רוח עילאי ברגעי האמת".
נוריס קול (מנחם לס):
אהבתי אותו שלשום. הוא הופיע לאולם לבוש בהדר, עם תספורת הקולג´ שלו, מוכן לשחק. ואיזה משחק הוא נתן! הוא היה הניצוץ שההיט היתה זקוקה לו כשפיגרה ב-17, והוא החל את ריצת ה-0-16 עם שתי שלשות - אחת בסיום הרבע הראשון והשנייה עם תחילת הרבע השני - ועוד סל ל-8 נקודות בלתי מצופות ביותר ממנו. ספולסטרה אמר עליו אחרי המשחק: "כשהוצאתי אותו מהרוטציה הקבועה לקראת סוף העונה ניגשו אלי כמה שחקנים וותיקים מהקבוצה ושאלו אם אני לא חושש שזה ייפגע בו מאד ויהרוס את בטחונו. אני לא חושש כלל. הוא לוחם קטן עם בטחון עצמי ואינטיליגנציה גבוהה. הוא יודע שיגיע יומו. אז הוא פשוט התיישב במקומו על הספסל ותמיד כשקראתי בשמו הוא היה מוכן. הערב הוא היה יותר ממוכן. הערב הוא שיחק ככוכב!".
הפציעה של לברון (מנחם לס):
כשהוא היה על הפארקט סובל מכאבי התכווצות שרירים, ואז חזר לשחק כי לאריק ספואלטרה היה ברור שהוא חייב אותו על הפארקט לפחות לשתיים-שלוש דקות מה-5 שנשארו, חשבתי אם הוא השחקן האמיץ מכולם. אבל אז ניזכרתי בוויליס ריד המדדה כל משחק הגמר נגד הלייקרס, באייזיה תומאס המשחק על רגל נקועה במשחק שיא של הבד-בויזס נגד מג´יק חברו הטוב, והלייקרס, ואז נזכרתי במייקל ג´ורדן המשחק עם הרעלת קיבה נגד יוטה משך 44 דקות, והחלטתי שבפנקסי החזרה של לברון למשחק היתה הרביעית ב-GUTS בתולדות הליגה.
אריק ספולסטרה (מנחם לס):
הגולשים הוותיקים חייבים לזכור שכבר מהרגע הראשון הייתי עבור אריק ספולסטרה. כי ידעתי את העבר שלו, קראתי על רמת האינטיליגנציה שלו (IQ=140), ואהבתי את הצורה השקטה והבוגרת שהוא מדבר (ומתנהג) עם שחקניו. כשדוויין ווייד המתוסכל התנפל עליו באמצע המשחקר נגד בוסטון, והכל לעיני מאות מיליוני טלוויזיה ב-218 ארצות עולם, ספולסטרה ענה לו משהו בשקט, ואפילו לא קנס אותו. הוא לא היה שחקן גדול, אבל שיחק 4 שנים בדיביזיה ה-3 במכללה, ושם כשחקן אתה למד דברים שאפילו בדיביזיה הראשונה אינך למד, ובראשם יחסי אנוש. אריק הוא מאמין גדול במאני-בול. הוא מומחה לאנליזות מהוידיאו, וכבר בשנת האליפות של מיאמי ב-2006 הוא גילה לפט ריילי דברים רבים שהוא לא היה מודע להם. במשחק הרביעי לברון ביקש ממנו להיכנס אחרי התכווצות השרירים. ספואלטרה הגיב: "אני צריך אותך, אבל אתה בטוח?"
-"אני בטוח קוץ´", ענה לברון.
הוא העלה אותו על הפארקט. לברון עשה את שלו. כשאריק הבין שאם ימשיך זה יהפוך למשחק של 5 נגד 4 הוא הוציא את לברון, והשניים רק חייכו האחד לעבר השני.
אם מיאמי ינצחו את האליפות, חלק גדול מזה שייך לספולסטרה, שהוא בנוסף לכל תכונות האנוש שלו, והידע המדעי, הוא אחד הטובים בליגה בהחלפות בזמן של האדם הנכון, וקריאה לטיים אאוטים בדיוק בשנייה הנכונה.
