גרג פופוביץ' החליט שהוא ראה מספיק.
סן אנטוניו ספרס מצאה כל כך הרבה זהב בבחירות נמוכות בדראפט, אבל את לוקה שמאניץ', שפופוביץ' לקח שנתיים קודם, הגיע הזמן לחתוך. הקש האחרון הגיע במשחק אימון נגד אורלנדו, כשהתוצאה צמודה שתי דקות וחצי לסיום: קול אנתוני, הגארד של המג'יק, חטף כדור שיועד לפורוורד הקרואטי, האיץ והמשיך כל הדרך לדאנק. שמאניץ', אי שם באמצע הדרך, החליט לוותר על האפשרות לחסום או לעצור את המהלך בעבירה. "איחלתי לו בהצלחה בהמשך דרכו, אמרתי לו את זה פנים אל פנים", שיחזר פופוביץ' למחרת את שיחת הפרידה עם הפורוורד הצעיר, "יש לו הרבה כישרון, ואני מקווה שבשלב מסוים הוא גם יתממש".
זה לא שלוקה שמאניץ' היה עושה את ההבדל בין אליפות לאכזבה עבור פופוביץ' העונה, אבל היה כאן מסר - לשחקנים שלו בספרס, לאוהדים הקצת מבולבלים לקראת העונה הקרובה, לכל מי שראה את המשחק במקרה: או שתשחק כמו שצריך, או שאין לך מקום אצלי. שמאניץ', שלא הפגין מספיק אגרסיביות ואינטנסיביות בשנתיים הקודמות שלו בספרס, מצא תוך כמה ימים חוזה דו-כיווני בניקס, ואולי יצליח לממש את הכישרון שלו בקבוצת הג'י-ליג שלה בווסטצ'סטר. אגב, בניקס - והנה משפט שלא היינו יכולים לכתוב כמעט באף אחת מ-25 העונות האחרונות - יש לו כנראה סיכוי גבוה יותר להגיע העונה לפלייאוף, מאשר בסן אנטוניו ספרס.
כשבוב היל איבד את חדר ההלבשה
במערכות עיתוני הספורט של סן אנטוניו וגם בכלי תקשורת אחרים, תהיו בטוחים, כבר עובדים על פרויקט חגיגי שיושק בשבוע השני של דצמבר: 25 שנות פופ. בבוקרו של 10.12.1996, בישר הג'נרל מנג'ר וסגן נשיא הספרס פופוביץ' למאמן בוב היל, שהוא איבד את חדר ההלבשה, ופיטר אותו. הספרס היו במאזן 15-3 ואחרי תבוסה לגולדן סטייט, אבל זו היתה גרסה חבולה במיוחד של הספרס, בעיקר ללא דייויד רובינסון הפצוע. השחקנים, כולל רובינסון, מתחו ביקורת על ההחלטה וטענו שהיל לא אשם במצב.
במשחק הראשון עם פופוביץ', באותו ערב, הספרס הובסו בפניקס 93:76, כשהסאנס, על פי האקספרס-ניוז המקורי, "שיחקו בקצב המהיר והמשוחרר שלהם" (כן, היו ימים שבהם קבוצות שיחקו מהיר ומשוחרר וסיימו עם 93 נקודות). אייברי ג'ונסון, משחקני הספרס, סיכם באותו ערב: "אני לא חושב ששמעתי את המילה 'התקפה' יוצאת מפיו של פופ. הוא מדגיש את הצורך באגרסיביות ובהגנה". זה פחות הצליח באותו שלב. הספרס, אחת הקבוצות המבוגרות בליגה דאז (29.9), סיימו את העונה עם הרייטינג ההגנתי הגרוע בליגה. עם זאת, הכל השתנה בהגרלת הלוטרי, כשהספרס זכו בבחירה הראשונה, והביאו בחור בשם טים דאנקן.
מאותו רגע ועד קיץ 2021, לא היתה עונה אחת בה הספרס הגיעו לפתיחת עונה עם סגל כל כך אלמוני ומטרות כל כך צנועות. יחסי ההימורים בווגאס נותנים לספרס 28 ניצחונות (מול 54 הפסדים), כלומר קצת יותר מ-33% הצלחה, מרחק קילומטרים מהפלייאוף. "בכנות, כל מספר מעבר לכך ייחשב כהישג עבורי", הודה העיתונאי קייסי ויירה בפודקאסט Locked on Spurs. בלי כוכבים, בלי סיכוי אמיתי להגיע לפלייאוף, וכשהוא כבר בן 72, רבים כבר שואלים בקול רם: בשביל מה גרג פופוביץ' צריך את זה?
מי הגו-טו גאי? אין לי מושג
אז בשביל מה גרג פופוביץ' צריך את זה, באמת? הציניקנים יגידו שכדי לעבור את דון נלסון ולהפוך למאמן עם הכי הרבה ניצחונות בכל הזמנים (חסרים לו 26). הרומנטיקנים יגידו שאחרי שאיבד את אשתו, ארין, האימון עצמו הוא מהות החיים עבורו. לפופוביץ' עצמו היתה דווקא תשובה פשוטה וכנה. "הסגנון שלנו יהיה שונה העונה", ענה לאחד הכתבים, "במובן ש- נניח שאתה המאמן, מגיעים רגעי ההכרעה, מי הגו-טו גאי שלך?". הכתב באמת תהה. "זו הנקודה", ענה המאמן, "זה מרגש. אין לי מושג למי אני הולך לתת את הכדור או איזה תרגיל אשרטט. אנחנו הולכים לברר את זה תוך כדי תנועה. עבורי זה מרגש בטירוף, וכך גם עבורם".
אתם יכולים להאמין לו שזה מרגש או לצחוק עליו, אבל בתור התחלה, זה שונה. לפופוביץ' תמיד היה גו-טו גאי, ובדרך כלל אלה אנשים שכבר נמצאים בהיכל התהילה או שיגיעו לשם בעתיד. חבר'ה שענו לשמות דייויד רובינסון וטים דאנקן, מאנו ג'ינובילי וטוני פארקר, וגם קוואי לנארד. בשנים האחרונות היו לו שחקנים שכנראה לא ייכנסו להיכל אבל בכל זאת היו כוכבים בליגה הזו - למרקוס אולדריג' ודמאר דרוזן, למשל. העונה, אף שחקן שלו לא הופיע ברשימות 50 השחקנים הטובים ביותר בליגה. רק אחד, דז'אנטה מארי, הופיע במאייה הראשונה ובחלק מהרשימות מופיע גם דריק ווייט, אי שם בסביבות המקום ה-90. ג'ינובילי דווקא נמצא בספרס, אבל בתפקיד מקצועי חדש בהנהלה.
"זה לא דבר שלילי, שאין לנו סופרסטארים. זו קבוצה מלאת אופי, רצון, וזה מה שעושה אותה כיפית. אף אחד לא יוטרד מסטטיסטיקות או מתארים אישיים ולא יצטרך לשחק 39 דקות לערב, הם פשוט יהנו לשחק יחד וישחקו כדורסל פשוט. נהיה מאוד פעילים, נשחק בקצב גבוה ובתקווה גם נהיה חכמים", המשיך המאמן. בעונה שעברה הספרס היו בדיוק על הממוצע מבחינת גיל וקצב משחק, אבל אחרונים בשלשות; בקיץ צירפו שם שני צלפים, את הגארד ברין פורבס והפורוורד דאג מקדרמוט. "כל מה שאתם רואים - זה בכוונה. בנינו את הקבוצה הזו עם המון חזון ובשיח עם המנג'ר בריאן רייט, המנכ"ל אר.סי ביופורד וצוות המאמנים".
העץ הפך ליער גשם
ואולי הכל נכון. אולי פופוביץ' באמת רוצה לסיים - ויש כבר שמועות על כך שזו תהיה עונתו האחרונה - בסגירת מעגל, בקבוצה שתשחק חופשית מלחצי התמודדות על אליפות - ושסוף סוף תבחר גבוה בלוטרי. העונה שהסתיימה עם הבחירה של דאנקן הכילה יותר מדי וטרנים בשלהי הקריירה, כמו אייברי ג'ונסון בן ה-31, דוק ריברס וצ'אק פרסון בני ה-35, ויני דל נגרו בן ה-30, וגם בחור צעיר יחסית, בן 25, בשם מונטי וויליאמס. אחריה התחילו 22 עונות פלייאוף רצופות. בעונה הזו, בין הלא-כוכבים הבולטים שלו יהיו מארי בן ה-25, לוני ווקר (22), קלדון ג'ונסון (23), והפרויקט ג'וש פרימו, צעיר הנבחרים בדראפט, שהראה ניצוצות מרגשים בהכנה.
ויותר מזה - בזמן שפופוביץ' ישחק כדורסל משוחרר וכיפי, הרחק במעלה הטבלה יתמודדו על אליפות פילי של דוק ריברס ששיחק תחתיו, מילווקי של עוזרו במשך 19 שנים מייק בודנהולזר, ברוקלין שם שון מארקס ששיחק אצלו וניהל איתו הוא המנג'ר, יוטה של קווין סניידר שאימן את קבוצת ליגת ההתפתחות של הספרס, ופניקס של מונטי וויליאמס. בקליפרס יש את טיי לו שלמד אצל ריברס, ואת הווריורס מובילים סטיב קר ששיחק וכיהן בהנהלה, מייק בראון שאימן תחתיו וקני אטקינסון שאימן תחת בודנהולזר; אצל בודנהולזר עבדו גם סניידר ומאמן ממפיס הנוכחי, טיילור ג'נקינס. בוסטון מינתה הקיץ את אימיי יודוקה שאימן תחתיו, לשארלוט יש את עוזרו של פופ לשעבר ג'יימס בורגו על הקווים. זה לא "עץ אימון" - זה יער גשם טרופי.
פופוביץ' לא לקח את כמות האליפויות של פיל ג'קסון ורד אאורבך, אבל יותיר חותם לא פחות משמעותי משניהם, ואולי אפילו יותר. את 5 הטבעות שלו הוא לקח בשוק קטן, בקבוצה נדירה ששרדה עשור וחצי של חילופי דורות ושהיוותה מודל לחיקוי למנהלים, מאמנים ואנשי עסקים בכל העולם. הכדורסל שלו אולי כבר לא הכי חדיש, אבל עבור מאמנים ואנשי מקצוע רבים הוא אוראקל - באמירותיו החברתיות, בקידום בני (ובנות) מיעוטים למשרות בכירות, וכן, אפילו במסר שהוא מעביר כשהוא חותך שחקן שלא התאמץ במשחק הכנה.
"כל השחקנים שלנו מחוסנים ואני עצמי קיבלתי את הבוסטר, אני כבר מעל גיל 90", צחק על עצמו השבוע. תגידו לו שהוא זקן, שהוא כבר לא רלוונטי, והוא ימשיך לצחוק. טביעות האצבעות שלו, המפוזרות בכל רחבי הליגה, יעידו אחרת.
