וושינגטון וויזארדס נמצאת באחת מתחילות העונה הטובות בתולדותיה עם מאזן טוב של 12-15 וקבוצה שנמצאת במאבק על יתרון ביתיות בסיבוב הראשון של הפלייאוף, למרות (ואולי בזכות) העזיבה של ראסל ווסטברוק והמאמן סקוט ברוקס. לא מעט שחקנים נותנים עונת קריירה - ספנסר דינווידי, קייל קוזמה, מונטרז הארל וגם דני אבדיה משחקים מעולה, אבל בראדלי ביל באחת העונות החלשות ביותר שלו בקריירה.
ביל סיים את העונה שעברה עם 31.3 נקודות למשחק ובחמישיית הליגה השלישית, אבל העונה הוא צנח. הגארד קולע 22.5 נקודות בלבד למשחק, הכמות הנמוכה ביותר מאז עונת 2016/17, ועושה זאת ב-44.2% מהשדה ו-26.3% מהשלוש. אחוז הקליעה המשוקלל שלו, True Shooting בשפה המקצועית, עומד על 52.4% - הנתון הנמוך ביותר מאז שהיה בן 21.
על פניו, הזריקות שלו היו אמורות להיות טובות יותר. סגנון הזריקות די דומה והזריקות קצת יותר טובות (48.7% מהזריקות שלו היו במרחק של 1.2 מ' ומעלה מהמגן לעומת 44.9% בשנה שעברה) והוא עדיין יוצר לעצמו, מה שלא מסביר את הירידה החדה ביעילות. ראינו את ביל משחק בתחילת הדרך בלי הכדור לצידו של ג'ון וול, משהו שהוא הפסיק לעשות מאז הפציעות של אותו וול.
השינוי הזה, מעין צעד אחורה, משפיע. ביל עצמו הודה בזה: "צריך להתרגל לעמדות שאני אמור להיות בהן, יותר מסירות שלא שם. לפעמים אני מכדרר בין יותר מדי שחקנים. אני בסדר עם האיבודים אם הם באים ממהלכים אגרסיביים. הכל מתחיל ממני, אני צריך להיות טוב יותר".
לוקח זמן להתרגל לשינוי בסגנון המשחק. וושינגטון לא הציגה משחק קבוצתי מאז השנים בהן וול היה עם הכדור וביל צריך להסתגל לזה, למרות שהוא עדיין מקבל זמן ליצור לעצמו והרבה פחות יעיל בהשוואה לשנה שעברה. יש בעל בית חדש בוושינגטון. אחרי שנים בהן ביל היה מוביל הכדור המשמעותי לצד המחליפים של ג'ון וול, או השנה המוזרה לצידו של ווסטברוק, כעת הוא משחק ליד ספנסר דינווידי. ביל משמעותית טוב יותר כשהוא משחק בלי דינווידי - הוא קולע ב-47.8% מהשדה כשדינווידי על הספסל לעומת 39.9% כשהוא על המגרש, בכמות דומה של זריקות.
יכול להיות שפחות זה יותר במקרה הזה. בעוד כשדינווידי על המגרש המשחק קבוצתי והוויזארדס נראים טוב, כשהוא על הספסל ביל מקבל יותר ספייס וההתקפה האישית שלו יותר טובה. מצד שני, הוא נותן את אחת השנים הטובות בקריירה מבחינת ניהול המשחק עם 5.7 אס' בערב, אחד הנתונים הטובים בקריירה, כשבניגוד לשנים הקודמות כאן זה כחלק ממשחק קבוצתי ושוטף. הוא נראה יותר טוב בהגנה מאשר במשחקים הקודמים.
ג'וש רובינס, כתב הביט (הכתב הצמוד לקבוצה) של וושינגטון ב"אתלטיק", היה אופטימי יותר: "זה עולם חדש לגמרי לביל. הוא שמח מסל כמו שהוא שמח מאסיסט לאסיסט, זה עולם שפותח אפשרויות חדשות. הוא סומך יותר על חבריו לקבוצה והם גם מעריכים אותו. סגנון המשחק שלו מתבגר", כתב רובינס לפני רצף ההפסדים האחרון של הוויזארדס.
יכול להיות שהמערכת הקבוצתית והניסיון לתרום לקבוצה לא רק כקלע זאת הסיבה לקושי שלו להתאים את עצמו לדינווידי, אבל יכול להיות שהסיבה היא משהו גדול יותר מטקטיקה. כל ה-NBA סובלת מירידה ביעילות וייתכן שזה קשור לחוקים החדשים או לכדור עצמו. ביל התייחס גם לזה: "זאת התאמה. הכדור שונה לחלוטין. הוא חלק יותר. צריך להתרגל לזה".
אם הכדור היה ההסבר היחיד, אז ביל היה אמור לשפר את האחוזים תוך כדי העונה וזה לא קרה, כי הוא עדיין לא מראה יציבות. הוא מתקשה גם להגיע לעונשין, בהשפעת החוקים החדשים, אבל בניגוד לשחקנים כמו ג'ייסון טייטום או דמיאן לילארד עדיין לא מצא את עצמו. הסיבה עלולה להיות מורכבת יותר.
ביל אמר לאחרונה, בפודקאסט של כריס היינס מ"יאהו! ספורט", שהוא עשוי לעזוב את וושינגטון: "אני מחזיק את הקלפים קרוב לחזה. המחויבות המלאה שלי היא לקבוצה, תרמתי למה שקורה בוושינגטון, אבל אני רוצה שהיא תתחייב אליי. צריך להיות אנוכי לפעמים". ביל יכול להפוך לשחקן חופשי בסיום העונה, וייתכן כי הוא משלים עם זה שהוא בדרך החוצה מהוויזארדס, רק הוא יכול לתת את התשובה על כך.
אחד האירועים הבולטים שקרו בליגה השנה, בשקט יחסי, הוא הסיפור של קמבה ווקר. ווקר שיחק במשך שנים בשרלוט הורנטס, קבוצה קטנה שהגיעה איתו פעמיים לפלייאוף, ועזב בגיל 28 לבוסטון. הוא התקשה להרשים בשנתיים עם הסלטיקס, הועבר ממנה בטרייד לאוקלהומה סיטי ושוחרר. כעת הוא חתם כשחקן חופשי בניקס ויצא מהרוטציה תוך 18 משחקים, כשבגיל 31 לא ברור האם יש לו עתיד בליגה.
בראדלי ביל בן 28 והתמודד עם פציעות בעבר. יכול להיות שהחוזה הקרוב הוא החוזה הגדול האחרון שלו, או הסיכוי הגדול האחרון לטבעת, לא בטוח שיש בוושינגטון, למרות הפתיחה החיובית, את הכלים בשביל להתחרות על אליפות. קבוצות כמו בוסטון (בה משחק חברו הטוב ג'ייסון טייטום) עשויות להיות מושכות בהרבה ולהעניק לו הזדמנות דומה לטבעת. הוויזארדס יכולים אמנם להציע לו יותר מכל אחת אחרת, אבל לא בטוח שהסיכוי לאליפות או המשחק בשוק גדול יותר לא שווים את ההבדל הכספי.
בכל מקרה, גם אם ביל הולך לעזוב, וושינגטון עדיין צריכה אותו. הוויזארדס הפסידו 4 מ-5 האחרונים וההתלהבות של הצוות המסייע שכחה אחרי פתיחת העונה הנהדרת. הם צריכים אול-סטאר וביל הראה בעבר שהוא מספיק טוב בשביל לקחת את הכדור ולנצח משחקים לבד, בנוסף ליכולת המסירה (שנראית יותר טוב השנה, כחלק מהמשחק הקבוצתי של וושינגטון). בשביל לשמור על סיכוי ליתרון ביתיות בסיבוב הראשון וושינגטון צריכה שהוא יעשה את זה וכמה שיותר מהר.
