בין כל המילים והמשפטים שיש לשפה האנגלית להציע, יש ביטוי אחד שהאמריקאים אוהבים במיוחד, בטח ב-NBA, והוא "Sense Of Urgency". כלומר, "תחושת דחיפות". בליגה כמו ה-NBA, שמאפשרת לך לבנות מחדש, כל הקבוצות והשחקנים יודעים פחות או יותר מה הייעוד שלהם בעונה מסוימת. חלק נלחמים על אליפות, היתר מתרכזים בלהראות שיפור ויש את אלה שבכלל חושבים על הדראפט ועל המילה ההיא שנשמעת כמו סוג הרכבים ב"שעת נעילה".
הדבר העיקרי שקובע ממי מצופה לשחק עם יותר "תחושת דחיפות" וממי פחות, הוא הנרטיב של אותו שחקן שמורכב מכמה משתנים, כמו הגיל, הקבוצה והחוזה שלו. אם בעונה שעברה הלחץ היה על לברון ג'יימס, הפעם הדחף לזכות בטבעת עובר לצד השני של עיר המלאכים, שם מחכה קוואי לנארד. בנוסף לכוכב הקליפרס, יש עוד כמה שחקנים שהעונה הקרובה עשויה להכריע את גורל הקריירה שלהם, ולכולנו מומלץ לעקוב מקרוב. הנה כמה מהם:
1. יאניס אנטטקומפו
נתחיל עם ה-MVP, שצריך להוכיח לכולנו שהוא באמת כזה. קצת מוזר להגיד את זה על שחקן שקטף את תואר השחקן המצטיין במשך שנתיים ברצף, אבל בכנות - הוא לא באמת מצטיין מתי שצריכים אותו, וזאת תכונה שלא יכולה להיות ל-MVP אמיתי.
לא חסרים שחקנים שזכו בתואר הזה ולא השיגו טבעת בקריירה, אבל יאניס לא רוצה להיכנס לרשימה הזאת או לקבל תדמית של "שחקן עונה סדירה", ולצערו - הוא בדרך לשם. כששחקן העבר גילברט ארינאס נשאל השבוע מה אנטטקומפו צריך לעשות כדי לזכות באליפות, הוא ענה: "ללמוד איך לשחק כדורסל. הוא הג'יימס הארדן של המזרח".
אם הארדן לא ימצא את עצמו בקבוצה חדשה ייתכן שהוא יהיה המנצח ההיסטורי על אותה רשימה של כוכבים מפוספסים, אבל אצל יאניס המקרה קצת פחות אבוד. בגיל 26, כשהוא הופך לשחקן חופשי בקיץ הקרוב, הוא פשוט חייב להתעלות גם בפלייאוף כדי להוכיח לעולם שהוא קורץ מחומר של כוכבי על. במידה וזה לא יקרה ויאניס יעזוב את מילווקי, על המורשת שלו יהיה כתם כמעט בלתי מחיק.
2. מרקל פולץ
כפי שזה נראה, פולץ סולל את דרכו לרשימת בחירות הדראפט הגרועות בהיסטוריה. הרכז מאוניברסיטת וושינגטון אמור היה להיות היהלום שבכתר שייקח את "התהליך" של פילדלפיה לגבהים חדשים. במקום שזה יקרה, אוהדי הסיקסרס מתעסקים בשאלה אחת, שאין לה באמת תשובה: "איך לקחנו אותו לפני ג'ייסון טייטום?".
מחזור 2017 עשה הרבה מאוד כסף בשבועות האחרונים. באם אדבאיו, דיארון פוקס, דונובן מיצ'ל וטייטום חתמו על חוזי עתק שסידרו להם מאוד מיליוני דולרים, ומי שצפה בכל הטוב הזה מהצד, הוא דווקא הבחירה הראשונה של אותו דראפט - פולץ.
בעוד שחבריו ספרו את המזומנים, הגארד בן ה-22 של אורלנדו המשיך להתאמן קשה כדי לחזור למה שהיה פעם. "הזריקה שלו חוזרת למה שהיא הייתה", סיפר מאמן המג'יק סטיב קליפורד, שהמשיך: "הוא מספיק מוכן כדי שתהיה לו עונה גדולה מאוד. אתם תראו את זה כשהוא יעלה על הפרקט". עם שנה אחת בחוזה (יהיה שחקן חופשי מוגבל בקיץ) ועם הרכז קול אנתוני שנבחר 15 ע"י אורלנדו, פולץ חייב לחזור לתלם כדי שהסיפור שלו יהפוך מסיפור טראגי לסיפור סינדרלה.
Steve Clifford says Markelle Fultz's jumper is returning back to the point it was pre-injury: "You're going to see it when you see him play."
— NBA Central (@TheNBACentral) December 10, 2020
Video of his jumper pre-injury pic.twitter.com/rBOnsUP9km
3. בן סימונס
אם פילדלפיה לא הייתה רואה בסימונס חלק כל כך גדול ממה שהיא מנסה לבנות, ג'יימס הארדן היה היום שחקנה של הסיקסרס. קיים סיכוי סביר שהארדן עוד יעבור לפילי, אבל על פי כל הדיווחים מארצות הברית - דריל מורי ודוק ריברס לא מוכנים לוותר על הפורוורד/גארד האוסטרלי.
וכאן נשאלת שאלה קצת לא נעימה - "האם סימונס באמת מצדיק את התג 'לא למכירה' כששחקן כמו הארדן נמצא על השולחן?". ובכן, לאור הפוטנציאל שלו - התשובה היא כן, אבל בשלב מסוים במקום פוטנציאל, בפילדלפיה יצפו לקבל קבלות, ואז התשובה שלנו עלולה להשתנות.
הקבלות האלו צריכות להגיע כבר העונה. חברו של דני אבדיה לקבוצה, בראדלי ביל, אמר אמש במסיבת העיתונאים שהוא מעריץ את דמיאן לילארד כי הוא "משפר את המשחק שלו מעונה לעונה". זאת תכונה שיש לגדולים ביותר, אבל האם אפשר לומר את זה על סימונס? בינתיים התשובה היא לא. בעונת הרוקי שלו הוא הראה ניצוצות שהזכירו את לברון ומאז לא ראינו שיפור יוצא דופן כפי שניתן היה לצפות (הוא גם עומד על 2 מ-24 לשלוש בקריירה על אף שהבטיח בעבר שהוא יזרוק מחוץ לקשת אם השומר שלו ילך מתחת לחסימה).
בעונה שעברה הוא עשה קפיצה הגנתית שסידרה לו מקום בחמישיית העונה השלישית ב-NBA ובחמישיית ההגנה, אבל משחקן שמרוויח למעלה מ-30 מיליון דולר בשנה מצפים קצת יותר. עם מאמן חדש על הקווים ובוס חדש שמושך את החוטים מאחורי הקלעים, על סימונס להוכיח לנו שפילי אכן לא הייתה צריכה ללחוץ על הכפתור שהיה שולח אותו ליוסטון.
4. ראסל ווסטברוק
בניגוד לבן סימונס ומרקל פולץ, ווסטברוק יכול לפרוש מחר בבוקר מכדורסל והוא עדיין ייזכר כשחקן היסטורי. ווסטברוק לא צריך להוכיח לנו שהוא מכונת טריפל דאבלים, או שהוא מפלצת גנטית, אבל הוא כן צריך להוכיח לנו שהוא יכול לעשות את הסוויץ' הזה בראש שיעזור לו למצוא את מקומו הנכון ב-NBA.
בסיטואציה אחרת יוסטון יכלה לקבל הצעה משארלוט או מהניקס והיינו רואים פעם נוספת את ראסל סוחב קבוצת תחתית לסיבוב הראשון כשהוא מנפץ שלל שיאים אישיים, אך למזלנו זה לא קרה. במקום זה - אנחנו זכינו לראות אותו מוסיף עניין לעונת הרוקי של דני אבדיה והוא זכה בהמון אוהדים ישראלים שיצפו בו בזכוכית מגדלת העונה.
"לווסטברוק מפריע שנוצרה לו תדמית של שחקן לא קבוצתי", נכתב ב-ESPN לפני כמה ימים, וכאן בדיוק המבחן שלו. הוא לא צריך להוכיח לאף שהוא יכול להשתלט על המזרח בעונתו הראשונה מחוץ למערב. הוא צריך להוכיח שהוא יכול לעזור לבראדלי ביל והוויזארדס להפתיע את המזרח בעונתו הראשונה מחוץ למערב.
לא ברור איך זה קרה אבל הזמן טס וראסל הפך להיות אחד משלושת השחקנים הכי מבוגרים בקבוצת NBA. לצד הגארד, יש בוושינגטון את איש סמית' ורובין לופז שנולדו גם כן בשנת 1988. וזהו. התפקיד שלו יהיה לספק את האנרגיה, להשתלב כמו שצריך באחת ההתקפות הטובות בליגה (בלי להכריח זריקות - סיים בטופ 10 בזריקות למשחק בתשע מתוך עשר העונות האחרונות) ולהתרכז בלהפוך את השחקנים סביבו לטובים יותר, ולא רק את המספרים שלו.
5. קמבה ווקר
נשארים במזרח. "קמבה הוא המנהיג שלנו", טען ג'יילן בראון בפלייאוף האחרון. לפרקים נראה היה שהמשפט הזה מדויק אבל בחלק מהזמן ווקר נעלם. בעונתו הראשונה מחוץ לשארלוט, הוא העמיד ממוצע של 20.4 נק' למשחק בעונה הסדירה, ובפלייאוף האמיתי הראשון בקריירה שלו, הוא עבר את הממוצע הזה ב-7 מתוך 17 המשחקים של בוסטון, כאשר 3 מתוך 7 היו נגד פילי בסיבוב הראשון.
קמבה, שיפספס את פתיחת העונה בשל פציעה בברך, חייב לקחת פיקוד בבוסטון כדי שטייטום וחבריו יוכלו לחזור לקדמת הבמה. בעונה הסדירה אשתקד הוא קלע ב-43.1% מהשדה ברבע הרביעי ומדד הפלוס מינוס שלו היה השני הכי גבוה בקבוצה, ובפלייאוף ברבע המכריע האחוזים שלו ירדו ל-41.4% ומדד הפלוס מינוס שלו היה השביעי בטיבו בקבוצה. בעונתו האחרונה בהורנטס, אגב, הוא קלע ברבע האחרון ב-46.8%.
פרט לג'ף טיג שהצטרף הקיץ, קמבה הוא השחקן המבוגר בסגל של בראד סטיבנס. אחרי עונת הסתגלות במועדון מנצח ראשון בקריירה שלו, בבוסטון מצפים ממנו לקחת את המושכות ולנווט את החבורה הצעירה כל הדרך לגמר ראשון מאז 2010. ומי יודע, אולי הוא גם יהפוך בעתיד הלא רחוק למנטור של ים מדר.
6. קוואי לנארד
קוואי עבד על כולנו בעונה שעברה, ועכשיו יש לו הזדמנות לתקן. ב-2019 לנארד הציג פלייאוף שהזכיר את מייקל ג'ורדן, הוא נראה כמו הכדורסלן הטוב על כדור הארץ ואם מחקר כלשהו היה מספר לנו שהוא בכלל רובוט אף אחד לא היה מופתע. אבל דווקא אחרי כל ה"הייפ" וההשוואות, דנבר חשפה את קוואי וגרמה לו להיראות כאחד האדם.
בגיל 29, רגע לפני שהוא יכול לבחון שוב את שוק השחקנים החופשיים, קוואי צריך להצדיק את המעבר שלו לקליפרס וגם את החוזה של פול ג'ורג' שנחתם השבוע. גם ג'ורג' כמובן עומד בפני עונת מבחן (כמו גם אמביד בפילדלפיה לצד סימונס), אבל ללנארד יש יותר מה להפסיד מהסיבה הפשוטה שאצלו אין אמצע. זכייה באליפות תעשה פלאים למורשת שלו ותקפיץ אותו כמה וכמה מקומות בדירוג שחקני כל הזמנים, ואילו עוד הדחה מאכזבת תפגע בתדמית שהוא יצר לעצמו.
בנוסף למבחן התוצאות על הפרקט, בתור מנהיג הלהקה קוואי צריך לתקן את הרושם שהוא והקליפרס מודל 19/20 הותירו מחוץ למגרש. לאחר כל הפרסומים על הבעיות בחדר ההלבשה ועל השליטה של לנארד שהחליט מתי הוא משחק ומתי לא (החזיר אותנו לימיו האחרונים בסן אנטוניו), הפורוורד המוכשר חייב לעשות סדר. גם בשביל הקהל הרחב שמתחיל לשקול מחדש את האהבה שלו אליו, אבל קודם כל בשבילו.
7. אנדרו וויגינס
בואו נדבר על 20 הקלעים המובילים של עונת 2019/20 ב-NBA. כולם בכותרות, כולם כוכבי על, כולם מקבלים קרדיט וכולם מובילים את הקבוצות שלהם, חוץ משחקן אחד. ניחשתם נכון. וויגינס נבחר ראשון בדראפט 2014 ע"י קליבלנד ודייויד בלאט שהיו בטוחים שהם מחזיקים יהלום ביד, והיום - היהלום הזה הוא אחד השחקנים המושמצים בליגה.
בעונתו השביעית בליגת הכדורסל הטובה בעולם וויגינס צפוי להגיע לפלייאוף בפעם השנייה בקריירה, לאחר שהעפיל עם מינסוטה וג'ימי באטלר ל-8 האחרונות במערב ב-2018 ומיצה את הביקור אחרי חמישה משחקים. עם סטף קרי הוא יכול לחלום קצת יותר רחוק.
ועכשיו מגיעה המשימה שלו. הוא לא באותו מצב של אוטו פורטר, קייל קוזמה, ג'בארי פארקר ואחרים באזור הגיל שלו שנמצאים בשנת חוזה וחייבים לשחק על הכסף. וויגינס ירוויח את הכסף שלו (29.5 מ' דולר ליתר דיוק, והסכום הזה רק יעלה עד 2023), ולכן הגיע הזמן שלו להרוויח את המקום שלו בין השחקנים המובילים באמת, ולא רק על דף הסטטיסטיקה.
לצד סטף, אוברה, גרין וג'יימס ווייזמן, לוויגינס יש הזדמנות פז להציל את הקריירה שלו ולהיות האיש שיעשה את ההבדל בין גולדן סטייט קטלנית לגולדן סטייט שתגרד את הפלייאוף. בעקבות הפציעה של קליי תומפסון, סטיב קר ייתן לוויגינס את המפתחות לעמדה 2 בחמישייה, ובתמורה הוא יקווה יקבל שחקן חדש שיעזור לו לקחת אליפות בעונת 21/22 כשתומפסון יחזור.
