(Getty) (צילום: ספורט 5)
(Getty) | צילום: ספורט 5

ב-6 באוקטובר 1993, כשהוא בן 30 בלבד, מייקל ג'ורדן הדהים את העולם והודיע על פרישה מכדורסל. אחרי 3 אליפויות בשיקגו, MJ תלה (זמנית) את הנעליים, בטענה שהוא איבד את התשוקה למשחק כי אין לו יותר מה להוכיח. בדיוק 27 שנים אחר כך, באופן די אירוני, בגיל 35 לברון ג'יימס עשה צעד גדול בדרך לטבעת הרביעית בקריירה שלו.

בלי להיכנס לדיון על מי הכדורסלן הגדול בכל הזמנים, כי יהיו מספיק כאלה בשבת בבוקר במידה והלייקרס יזכו באליפות, צריך להבין דבר אחד. צריך להבין שבניגוד למייקל, לברון מעולם לא חשב לעצור. מעולם לא עברה לו בראש המחשבה 'לחשב מסלול מחדש', ונכון ל-2020, הוא גם מעולם לא חווה ירידה ברמת המשחק שלו.

ג'יימס יודע היטב שבתוך הראש בראש ההיסטורי הזה מול ג'ורדן, יש קרבות אותן הוא לא יוכל לנצח לעולם. יש טיעונים שלא תהיה לו תשובה אליהם, כמו המאזן המושלם בגמרים למשל, אז הוא נאלץ לצמצם פערים במקומות אחרים. אחד המקומות הללו, הוא היציבות המדוברת לאורך כל השנים. אפשר להגיד הכל על לברון, אבל אי אפשר להגיד שהוא עוצר, או עצר, או מתכוון לעצור מתישהו כל עוד זה תלוי בו. ועל הרעב התמידי הזה, הוא חייב תודה למייקל ג'ורדן.

ציון 100 במבחן הלחץ
03:15 דקות לסיום משחק מספר 4, כשלוח התוצאות הראה 88:90 ללייקרס, התיאבון של לברון נפתח אחרי שתפר שתי שלשות בחצי השני. ג'יימס זרק מחוץ לקשת, והכדור נחת בידיים של ג'ימי באטלר. בצד השני באם אדבאיו (כמה טוב שחזרת) הגיע לחסום לבאטלר, רונדו נתקע בחסימה ולברון נתן לכוכב של מיאמי לזרוק בחופשיות. לפני המשחק באטלר הצהיר שההיט ישוו ל-2:2, ואחרי שהקבוצה שלו לא הובילה מאז שהשעון הראה 08:19 דקות לסיום הרבע השלישי, זאת הייתה ההזדמנות המושלמת של הגארד להחזיר את ההובלה ולשים המון לחץ על הכתפיים של לברון.

בפועל, באטלר החטיא, לברון השתלט על הכדור החוזר, הוביל מתפרצת ומצא את קנטוויוס קאלדוול פופ לשלשה גדולה מהפינה. פחות מ-3 דקות לסיום, לוס אנג'לס הובילה 88:93 ומהנקודה הזו מיאמי כבר לא חזרה. במחצית השנייה בכלל ובדקות האלו בפרט, ניתן היה להרגיש את הלחץ ולשמוע את המורשת של לברון מתחננת לניצחון. רק דמיינו מה היה קורה אם השלשה ההיא הייתה נכנסת, ההיט היו משווים ל-2:2 ופתאום גוראן דראגיץ' היה חוזר להמשך הסדרה. אבוי למורשת.

למעשה, הלחץ לא נולד באותן דקות, אלא הרבה הרבה לפני כן. "כשהתעוררתי בבוקר הרגשתי את הלחץ", סיפר לברון. עד כמה לחוץ הוא היה? לפני המשחק ג'יימס שלח הודעה לחבריו, בה כתב: "חובה לנצח". אם נחזור לדקות הפתיחה, נראה שההתחלה הייתה רחוקה מלהיות חלקה. כולם ציפו מלברון להתפוצץ החל מהפתיחה, והוא בתגובה סיפק רבע ראשון של 3 נק' (זרק פעם אחת) וארבעה איבודים. במחצית הוא עמד על 8 נק' ו-5 איבודים (אחרי שאיבד 8 פעמים במשחק הקודם, כן?)

אין לדעת מה עבר בראש של לברון בהפסקה, אבל משהו טוב קרה שם. בפתיחת החצי השני הוא צלף שתי שלשות משתי הזדמנויות בדרך ל-9 נק' ברבע השלישי, וברבע האחרון הוא רשם 11 נקודות, 5 ריבאונדים, 2 אסיסטים ולא פחות חשוב - 0 איבודים. את המשחק הוא סיים עם 28/12/8, ולראשונה בגמר 2020, קיבלנו מלברון את אחד המשחקים האלה שהוא לוקח אישית, ולמה שהוא קרא "אחד המשחקים הטובים בקריירה", אנחנו נקרא - המשחק שקירב את 'קינג ג'יימס' לתואר ה-MVP של סדרת הגמר. ומי זוכר שהוא ירד מוקדם מהפרקט במשחק 3?

התאמות מתאימות
אחרי הקונצרט של ג'ימי באטלר במשחק מספר 3, היה ברור שפרנק ווגל יבצע התאמה הגנתית על מנת לנטרל את הכוכב עד כמה שניתן. לא מעט אנשים חשבו שלשינוי הזה יקראו "דאבל טים", אבל בסופו של דבר קראו לשינוי "אנתוני דייויס". דייויס, שרגיל לשמור על הגבוהים המאיימים בליגה, קיבל את המשימה לשמור על הגארד ועשה עבודה יוצאת מן הכלל.

על פי הסטטיסטיקה של הליגה, כשדייויס שמר על באטלר, האחרון קלע 1 מ-5 מהשדה, והלך לקו ארבע פעמים בלבד (קלע 3 נק'). "הגבה" סיים את המשחק עם מדד הפלוס מינוס הגבוה ביותר, 17+, ובשש דקות שישב על הספסל, הלייקרס היו במינוס 11. בהתקפה האחרונה של מיאמי, הוא דאג למזכרת סימבולית כשחסם את באטלר וסגר את העניין.

אם בשני המשחקים הראשונים AD היה הפייבוריט לזכייה ב-MVP, אפשר להגיד שלברון עקף אותו, אבל אסור לשכוח שאת התואר הזה לוקחים גם בהגנה (כפי שקוואי לנארד ואנדרה איגודלה לימדו אותנו בעשור הקודם), כך ש"המירוץ" עשוי להיות קצת יותר צמוד ממה שנראה כעת. אם משחק 5 יהיה חד צדדי, קרב הכוכבים הזה יהפוך לדבר הכי מותח שיש לגמר 2020 להציע.

חוק העונשין
יש כמה דרכים לראות אם קבוצה אחת שיחקה יותר "חזק" מהשנייה. אפשר להסתכל על הכדורים החוזרים, במיוחד בהתקפה, או על המספרים בהגנה, ולהתבונן על שפת הגוף זאת גם אחלה אופציה. אבל רצוי להסתכל בין היתר על מספר הפעמים שקבוצה הולכת לקו. לפעמים השריקות לא מדויקות והמספר לא משקף דבר, אבל לפעמים הוא דווקא יכול לספר את הסיפור, וזה מה שקרה במשחק 4.

אחרי שלושה רבעים, מיאמי הלכה לקו 24 פעמים, מתוכן קלעה 20 נק', בעוד שהלייקרס קלעו 7 מ-9 בלבד מהעונשין. ברבע האחרון, המספר הזה התהפך. ב-12 הדקות האחרונות ההיט קלעו 1 מ-2 מהקו, ולוס אנג'לס 11 מ-12 (לברון דייק ב-7 מ-7). בנוסף, הלייקרס לקחו ארבעה ריבאונדים בהתקפה בשמונה הדקות האחרונות. בדוגמאות הבאות אפשר לראות איך ההיט "פוצצו" את לברון, ואיך האחרון התמודד עם המגע.

כאן, לברון עושה "ספליט" לפיק אנד רול והולך עד הסוף, למרות ניסיון רצח של ג'יי קראודר

בדוגמא הזאת ניתן לראות עוד פאול קשה על לברון, (הפעם באטלר הצטרף לחגיגה) שיתורגם מהעונשין לשתי נקודות קלות. מסירה נהדרת של קאלדוול פופ, שכמה דקות לאחר מכן קיבל תגמול מלברון ותפר את השלשה הגדולה בחיים שלו

שוב ג'יימס מנסה שלשה ללא הצלחה, שוב ריבאונד התקפה (הפעם שלו אחרי 'בוקסאאוט' מעולה) ושוב קראודר נאלץ לבצע עבירה לא נעימה. מיאמי הפסידה את המשחק בדיוק במהלכים הקטנים האלה

לקראת משחק 5, חמש נקודות לסיום:

1. איגודלה מאכזב. בהופעתו השישית ברציפות בגמר ה-NBA, בטח כשהוא ה"מבוגר האחראי", אפשר היה לצפות מ'איגי' להרבה יותר. לאיגודלה יש פחות נקודות בסדרה (19), מאשר לטיילר הירו הבוקר (21). גם בצד ההגנתי הוא מתקשה לתרום, ובשני המשחקים האחרונים הוא לא חצה את רף 20 הדקות. אותו משחק 6 נגד בוסטון פתאום נראה רחוק שנות אור.

2. הירו לא מאכזב. והוא גם לא באמת בן 20. הרוקי של מיאמי קלע בספרות כפולות בכל אחד ממשחקי הפלייאוף, ואם יעשה זאת גם במשחק הבא, הוא ישבור את השיא של אלוון אדאמס מ-1976 ויהפוך לרוקי הראשון אי פעם שקולע לפחות 10+ נק' ב-20 משחקי פלייאוף רצופים. צריך לראות אותו משחק כדי להבין שהילד הזה הוא הדבר האמיתי. ובהזדמנות זו - ברכות לדאנקן רובינסון שהגיע לסדרת הגמר, ולקנדריק נאן שעזב את סדרת הגמר אחרי גיחה מפתיעה.

3. רונדו גאון כדורסל. כמעט כל שחקן שיקלע 1 מ-7 מהשדה, ימצא את עצמו מהר מאוד על הספסל, אבל לא ראג'ון רונדו. הרכז של LA שיחק 28 דקות, סיים עם מדד הפלוס מינוס הגבוה בקבוצה אחרי דייויס, הוריד שבעה ריבאונדים (שניים בהתקפה), חילק חמישה אסיסטים, עשה הכל נכון ואפילו את שתי הנקודות היחידות שלו קלע בתזמון מושלם - דקה ועשרים וחמש שניות לסיום. לייאפ שלו קבע 91:97, ובהתקפה הבאה הגיעה ה-שלשה של דייויס. ואת מה שדמיאן לילארד צייץ עליו, ברשותכם, לא נתרגם.

4. מומלץ להוביל נגד לברון אחרי 3 רבעים. הלייקרס עלו הבוקר למאזן 0:56 במשחקים בהם הובילו אחרי 36 דקות של כדורסל. כצפוי, זה הרקורד הטוב בהיסטוריה בעונה אחת, אבל מה שמדהים זה שהרקורד הרביעי הכי טוב בהיסטוריה שייך גם כן לקבוצה של לברון, וזוהי קליבלנד מודל 2017/18 (אז הקאבס החזיקו במאזן 1:50). המשמעות היא שבשתי העונות התחרותיות האחרונות של ג'יימס, אלו שלא כללו פציעה חמורה, הוא מחזיק במאזן 1:106 במשחקים בהם נכנס לרבע המכריע עם יתרון.

5. אפשר להתחיל לברך את הלייקרס. לברון מעולם לא הפסיד סדרה בה הוביל 1:3, והיחיד שחזר מפיגור 3:1 בגמר ה-NBA, הוא לברון עצמו. 12 מתוך 15 הסדרות בהן ג'יימס הוביל 1:3, הסתיימו בחמישה משחקים, ואין סיבה שדווקא כאן התוצאה תהיה שונה. בלוס אנג'לס יכולים להתחיל לתכנן את החגיגות של שישי בלילה, ואנחנו יכולים להתחיל לדמיין את סצנת הסיום המושלמת עבור הלייקרס ובכלל עבור השנה הזאת, בה לברון יניף את הגביע ויצעק "קובי דיז איז פור יו".