רנדי מארש, האבא הכי אגדי בעולם, עולה למטוס לסין. לילה קודם לכן הוא סיפר לסטן ושאר המשפחה על הרעיון המבריק וה"ייחודי" שלו, להכניס את המריחואנה שהוא מייצר לשוק הגדול בעולם - סין ולהרוויח ככה מלא כסף (כי לפי המחקר שהוא ערך, "יש הרבה אנשים בסין"). לצערו, הרעיון שלו ממש לא היה ייחודי.
אחד מאנשי העסקים שעולים אחריו לטיסה אומר שהוא עובד עם ה-NBA, מנסה לייצר קצת יח"צ לשחקנים ולמשוך עוד צופים סינים. מיד אחריו, שלושה כוכבי NBA מצטרפים לטיסה אף הם: ג'יימס הארדן, פול מילסאפ (בכל זאת, הסדרה מתקיימת בקולורדו) ו... לברון ג'יימס, ואז גם שלל כוכבי קומיקס וסרטי מדע בדיוני וכו'.
הפרק המדובר, שלא מזכיר אפילו במילה את המחאות בהונג קונג, שודר בארצות הברית ב-2 באוקטובר. פחות מיומיים לאחר מכן, דריל מורי שחרר לאוויר הטוויטר את ה-ציוץ והחל את מהומת האלוהים שמלווה את ההכנות לעונה וכנראה שגם מתעלה עליהן. ואם בשנים האחרונות התרגלנו שדווקא הסימפסונים הם אלו שחוזים מראש את עתיד העולם המטורלל, הרי שהפעם הייתה זו סדרה מצוירת אחרת ושבועיים בלבד אחרי שלברון חלק עם רנדי מארש את המטוס, בדרכו לשוק עם ה"הרבה אנשים", הוא ניצב כעת בפני נקודת שבר שיכולה להכתים או לכל הפחות לשנות את כל המשך הדרך שלו.
והכל בגלל שלברון, כמו רנדי מארש וכמו רבים אחרים, בסך הכל רוצה להרוויח מלא כסף.
Watch the full episode - https://t.co/oktKSJdI9i@THR article - https://t.co/nXrtmnwCJB pic.twitter.com/Xj5a1yE2eL
— South Park (@SouthPark) October 7, 2019
לא שזה מזיז לו יותר מדי, אבל בגלל ענייני דיוויד בלאט, התדמית של לברון בישראל בשנים האחרונות לא בשמיים וכנראה שאפילו נמוכה יותר ממה שהייתה כאשר נטש בשידור חי את קליבלנד לטובת מיאמי בתחילת העשור.
בארצות הברית לעומת זאת, איפה שזה מן הסתם כן מעניין אותו, אותה תדמית הייתה בעלייה מתמדת בשנים האחרונות. זה התחיל כבר בעונה האחרונה במיאמי, בה לברון פתאום התגלה כאנושי וחטף בראש מהספרס בגמר וזה נמשך כמובן עם החזרה המרגשת לקליבלנד, ההסכמה לשים בצד את כל הבלגן והשטויות של הבעלים דן גילברט כדי להביא אליפות לעיר שגידלה אותו, ההצלחה בהשגת האליפות ההיסטורית הזו. אפילו המעבר ללייקרס לא פגע בתדמית המחודשת, בגלל שני דברים מחוץ למגרש: בית הספר שבנה לילדים המקומיים והמעורבות החברתית/פוליטית ההולכת וגוברת שלו.
המשפט שרודף אחרי מייקל ג'ורדן יותר מכל, מאז פורסם לראשונה בספרו של סם סמית' ב-1995, הוא "גם רפובליקנים קונים נעליים". למרות שג'ורדן ככל הנראה מעולם לא אמר את המשפט הזה ובטח שלא אמר אותו לציטוט, זו הייתה דרכו של עולם הספורט להסביר את חוסר המעורבות החברתית והפוליטית הבולט של הגדול מכולם לאורך הקריירה שלו. ג'ורדן תמיד חשש שמישהו לא יאהב את הדעות שלו ובגלל זה, לא יקנה את המרצ'נדייז שהפך אותו לאימפריה כלכלית גדולה כל כך. את לברון זה פחות עניין, לפחות עד כה.
כשהמגישה האולטרה-ימנית לורה אינגרם מרשת "פוקס" שלחה את לברון "לשתוק ולכדרר" אחרי שזה הביע ביקורת חריפה על הנשיא טראמפ, אמריקה התייצבה מאחורי כוכב הכדורסל. אפילו רפובליקנים רבים, שמגינים בחירוף הנפש על הנשיא שלהם, הסכימו שאין שום מניעה לכך שלברון, דמות בולטת ומודל לחיקוי עבור כל כך הרבה צעירים, יביע את דעתו ויראה שהמוח שלו לא מתפקד רק בין ארבעת קווי המגרש.
הליגה, ובראשה הקומישינר אדם סילבר שכל כך מעודד את השחקנים והמאמנים להתבטא בכל נושא, חגגה את התגובה של לברון לאותו ניסיון העלבה, אחרי שקינג ג'יימס לקח את המשפט ההוא והפך אותו לשם של סדרה דוקומנטרית מרתקת בת שלושה פרקים, אותה הפיק עבור רשת "שואוטיים".
הסדרה, לפי ההגדרה שהעניקה לעצמה, "מספקת הצצה עוצמתית אל תוך תפקידם המשתנה של ספורטאים באווירה התרבותית והפוליטית הטעונה של ימינו, דרך ה-NBA". לברון היה על הגל כשהסדרה הזו שודרה, לפני שנה בדיוק.
"כשהוא סוף כל סוף נשאל על סין, לברון ג'יימס, פאתט צבוע, אמר לדריל מורי לשתוק ולכדרר", תקף אותו דן ווצל מ"יאהו". "הייתה לו הזדמנות להתייחס למחלוקת הזו והוא פשוט זרק איירבול".
לברון עוד ניסה להציל את המצב ופרסם שני ציוצי הסבר, בהם ניסה "להסביר את הבלבול" בנוגע לדבריו, אבל זה רק הפך את המצב לגרוע יותר. העיתונאית אם ג'יי לי מ-CNN ענתה לו: "אין פה שום בלבול להסביר. היית מאוד ברור - ציוץ שקרא להילחם עבור החירות ולעמוד לצד הונג קונג היה, אם להשתמש במילותיך, חסר ידע מספיק".
הדיסוננס בין הרצון של לברון לא להיות ג'ורדן, אלא להביע את דעתו ולהשמיע את קולו בנוגע לנושאים רבים (רצון מבורך לדעת הרוב כאמור) לבין התגובה שלו לסיטואציה עם סין פשוט זעק לשמיים.
גם סטיב קר וגרג פופוביץ', שספגו ביקורת די צפויה מטראמפ, חטפו לא מעט מהקהל הרחב אחרי התגובה, או יותר נכון האי-תגובה שלהם. שניהם לא מהססים לתקוף את טראמפ או כל בעיה אחרת בארצות הברית, אך בחרו להתרחק כמה שאפשר מכל נושא סין.
במקרה שלהם, אפשר לספק הסבר מתקבל על הדעת, לפיו הם לא רצו להביע דעה נחרצת על נושא כל כך רגיש ובעייתי מבלי שהם יודעים עליו מספיק, זאת בניגוד לנושאים פנימיים בארצות הברית. שניהם גם די חכמים וראו כמה מורי הסתבך עם ציוץ אחד. חכם לא נכנס למקומות שפיקח יודע לצאת מהם.
אלא שבמקרה של לברון, בניגוד לשני המאמנים, מעורב המון כסף. המון. כי "גם הסינים קונים נעליים", בפראפרזה וקר ופופ לא מוכרים כאלה, אבל קינג ג'יימס כן. לצערו, הוא טעה בענק, שכן אפילו אם היה שומר על זכות השתיקה כמו קר ופופוביץ', אפשר היה למצוא זווית שתצדיק זאת, אבל החיבוק לסין על חשבון הליגה, על חשבון דריל מורי, היה כל כך בולט שהוא לא השאיר ללברון שום צ'אנס לצאת מזה בשלום.
מאז ה"החלטה", לברון למד לשקול כל צעד שלו אלף פעמים. הוא בקושי טועה ככה, הוא תמיד יודע מה הוא רוצה להגיד. גם הפעם, כלכלית, הוא לא טעה כמובן כי אם הסינים ימשיכו להיות לצדו, הכסף ימשיך לזרום.
אלא שכאמור, יש גם את נושא התדמית בבית, משהו עליו עמל כל כך הרבה בשנים האחרונות כדי להרשות לעצמו לשים את עצמו באותה שורה ונשימה כמו ג'ורדן. אך אם הרפובליקנים כבר היו נגדו, וכעת מצטרפים אליהם גם דמוקרטים רבים, לברון הולך למצוא את עצמו בלי יותר מדי חברים בקרוב. אולי רק רנדי מארש.
