הקונספט של קבוצת העל, הסופר טים, נולד לו אי שם לפני קצת יותר מעשור עם חזרתם לרלוונטיות של הסלטיקס, שוכלל במיאמי תחת לברון ג׳יימס וכיום כבר הפך לנחלת הכלל, תוכנית האב לבניית מועמדת לאליפות. קודם תחבר כמה סופרסטארים לכדי יחידה אחת ואז אפשר להתחיל לדבר. גולדן סטייט, יותר כמו הגולדן סטנדרט של הליגה, אמנם נבנתה מהדראפט, אבל לולא קווין דוראנט לא הייתה הופכת לפייבוריטית המובהקת לאליפות 5 שנים קדימה.
סן אנטוניו היא לכאורה החריגה מהתבנית, בטח במתכונת שהגיעה לשני הגמרים הרצופים ב-2013-2014, אבל עם הרבה כסף לבזבז בקיץ הקרוב, הדעה הרווחת היא שגם הספרס יחתימו שם גדול כדי לצוות עם קוואי לנארד, אולי אפילו שניים. קליבלנד, כל עוד לברון עדיין שם, כמובן בונה את עצמה קודם כל לפי חבילת הטריפל, ג׳יימס +2. אוקלהומה סיטי, יוסטון, בוסטון וגם מינסוטה הן דוגמאות מובהקות להתיישרות הרוחבית לעידן החדש.
כאן נבחן את הקייס שיש לקבוצות הללו כדי באמת לקרוא תיגר על הווריירס, אבל גם לשינויים באלופה עצמה נגיע בסופו של דבר. ההחלטה להתחיל מאוקלהומה סיטי לא מרמזת שהיא המועמדת הבכירה כרגע לדגדג את גולדן סטייט, אבל בשבועות שחלפו מפתיחת העונה, אפשר להמתין עם ניתוח של הרוקטס, הספרס והסלטיקס (פציעות) וגם של הווריירס (שעוד לא באמת התחילו את העונה) והקאבס (גם וגם). הת'אנדר, לעומת זאת, בריאים לחלוטין ונמצאים בתחילתו של תהליך, שאם יצליח, יהפוך אותם לאיום הכי גדול על ההגמוניה של גולדן סטייט. בינתיים זה נראה די צולע ולמרות שעברו בסה״כ שלושה שבועות וחצי מפתיחת העונה, שווה להתעכב על הסיבות.
קודם כל מה שכן עובד.ְ הת'אנדר הם אחת משלוש קבוצות שמאפשרות פחות מ-100 נקודות ל-100 פוזשנים, יחד עם בוסטון וממפיס. OKC גם סופגת הכי מעט נקודות בצבע, הכי מעט במתפרצת למעט מילווקי ומובילה את הליגה בחטיפות. הקמצנות איננה בלעדית לאזור שקרוב לטבעת, גם מחוץ לקשת הקבוצה ממעטת לחטוף ובסה״כ עד כה מדובר בהגנת טופ 5. בהחלט משהו שהיה אפשר לצפות מקבוצה שכוללת את פול ג׳ורג׳, ראסל ווסטברוק וסטיבן אדאמס בחמישייה הפותחת.
היא לא חפה מבעיות - החילופים האוטומטיים בעייתיים כשאדאמס על המגרש ואין לו ממש אלטרנטיבה על הספסל, הריבאונד עדיין מקלקל יותר מדי פוזשנים טובים - אבל בסה״כ מדובר ביחידה הגנתית ארוכה, זריזה וקשוחה שעולה מדרגה כשגם לכרמלו, כרגע אחרון בקבוצה בדירוג הגנתי, מתחשק לעשות את חלקו. כדאי לקחת את זה בערבון מוגבל, שכן הלו״ז סידר לת'אנדר כמה התקפות מוגבלות שריפדו את הסטטיסטיקות ההגנתיות - הניקס, אינדיאנה, שיקגו וסקרמנטו. אבל בהנחה (הלא מבוטלת) שמלו יזיז את הרגליים מספיק, ההגנה לא תהווה בעיה. דוגמה טובה לזה ראינו בניצחון על מילווקי, בו מלבד יאניס אף שחקן בבאקס לא הגיע לדאבל פיגרס.
The Thunder lost to the Kings on Tuesday despite holding Sacramento to 10 first quarter points.
— ESPN Stats & Info (@ESPNStatsInfo) November 8, 2017
It was the first time in franchise history they lost a game after allowing 10 points or fewer in the first quarter (previously 9-0). pic.twitter.com/BUdanHqgHd
כשהכדור אצלה ביד, לעומת זאת, אוקלהומה סיטי עדיין מחפשת את הזהות שלה. היא מובילה את הליגה בבידודים, מגמה שהולכת ומחריפה במשחקים צמודים. במצבי קלאץ׳ הת'אנדר מוסרים הכי מעט אסיסטים בליגה והפסידו בכל 6 המשחקים הצמודים שלהם. החשוד המיידי ששמו בטח כבר עלה בראשכם גם נחשף מהנתונים - בשבוע וחצי האחרונים, מדד השימוש של ווסטברוק עלה מ-29.2% ל-33% (בעוד של ג׳ורג׳ ושל אנתוני ירדו בכ-4 ו-1 אחוזים, בהתאמה) וכמות הזריקות זינקה מ-15.4 מאופק ל-22 א לה עונת ה-MVP. הסובל העיקרי כאן הוא מלו, שירד מ-18 (הכי הרבה בקבוצה) ל-16.
The Thunder have three assisted field goals in the clutch all season...
— Ben Golliver (@BenGolliver) November 10, 2017
אז כן, קל לקבוע בנחרצות שלראסל השתחרר הווסטברוק, שהוא איבד סבלנות אחרי כמה הפסדים לא נעימים וחזר להשתלט ולהשתולל כמו שהוא יודע. בגדול, זה נכון. אבל האם זה אומר שהוא האשם היחיד? כאן כדאי להעלות לדיון שם שטרם הוזכר. בילי דונובן זכה לשבחים רבים על העונה בה כמעט הדיח את גולדן סטייט, אי שם לפני שדוראנט עזב, אבל חשוב לזכור שגם תחתיו ההתקפה לא נראתה שונה בהרבה מהבנאליות של סקוטי ברוקס (שנראית לעין גם בוושינגטון).
Billy Donovan’s clipboard be like... pic.twitter.com/XAMRxXWVdf
— Kazeem Famuyide (@RealLifeKaz) November 10, 2017
לתת לדוראנט או ווסטברוק את הכדור, ספרד (spread) פיק אנד רול שבו בדרך כלל 2 מעורבים ו-3 עומדים ומסתכלים. דונובן מאמין גדול בפיק אנד רול הזה, אבל העונה מה שיוצא ממנו בעיקר זה הג׳אמפרים המאולצים מהם כרמלו עשה קריירה ובידודי ווסטברוק המוכרים. ה-MVP עלה מהעונה שעברה ל-10.9 אסיסטים, אבל גם ממשיך לאבד יותר מ-5 כדורים, נתון שאפשר לקבל בהבנה כשהשחקן השני הכי טוב בקבוצה שלך הוא סטיבן אדאמס, אבל עם שני תותחים לצידך הוא ממחיש את היעדר השיטה. מאוד קל להאשים את ווסטברוק ואנתוני, אבל כשאין יד מכוונת, טבעי שהם יחזרו לנטיות הכי מובהקות שלהם.
OKC לא מניעה כדור בשטף, אלא לרוב משחקת 2 על 2 ומשם מגיע בדרך כלל איבוד או זריקה רעה. כשהכדור בכל זאת זז, אנתוני עוצר אותו כפי שניתן היה לחשוש. ההתקפה כולה נטולת תנועה כמעט לחלוטין - הת'אנדר מבצעים כמחצית מהחיתוכים שגולדן סטייט מבצעת, על אף שיש לה שחקנים כמו ג׳ורג׳, וגם אברינס וגראנט על הספסל, שיכולים לפרוח משימוש מוגבר בהם. הריווח שדונובן כל כך מאמין בו כמעט ולא קיים. הוא דואג שהקבוצה שלו תדחוף את הכדור למעלה - כמעט 18% מההתקפות הן במעבר (מקום 4 בליגה), אבל בחצי מגרש? משחק עומד, תרתי משמע.
Melo waiting for Russell Westbrook and Paul George in the Thunder locker room after the game.
— Cameron Grant (@coolcam101) November 10, 2017
#OKCvsDEN #Thunder #Nuggets pic.twitter.com/VmuUC4VnIP
לכאורה, המצב של OKC סביר לחלוטין. עברה כשביעית מהעונה הסדירה ולכולם היה ברור שייקח זמן עד שהעסק יתקתק. למרות ההיררכיה הדי מבוססת ביניהם, שלושת הכוכבים צריכים זמן כדי להתאקלם אחד לשני, ווסטברוק צריך ללמוד סבלנות מהי, אבל זה לא הכל. הם קודם כל צריכים שיטה שתבנה את האמון ביניהם, תרתום את שלושתם למלחמה הגדולה באביב ותמקסם את הכישרון המצטבר האדיר שלהם.
Is Billy Donovan really to blame when he coaches two of the most ball dominant players of the century with a rotation of average floor spacers and passers? https://t.co/yIlo9TNPoE
— Kevin O'Connor (@KevinOConnorNBA) November 10, 2017
בינתיים, השחקנים זימנו פגישה דחופה ונחושים לצאת מהמצב. המהלכים שהג׳נרל מנג׳ר סם פרסטי ביצע בקיץ אמנם הספיקו כדי לשכנע את ווסטברוק להאריך חוזה, אבל מה שיקרה על הפרקט בחודשים הקרובים עשוי להכריע את עתידם של ג׳ורג׳ ואנתוני. ויותר מכך את של דונובן. מוקדם מאוד להיכנס לפאניקה, אבל כדי להגיע למצב של איום ממשי על גולדן סטייט במאי, השיפור צריך להגיע בקרוב.
