עונה חדשה יוצאת לדרך בשעה טובה ואפילו קצת מאוחרת. למרות שדווקא במקרה הזה היא הכי מוקדמת שיכולה להיות (העונה תמיד מתחילה ביום שלישי האחרון של אוקטובר). לכבוד המאורע לקחתי 30 קבוצות, פירקתי את רובן לשחקנים ואפיינתי כל אחד בקטע ראפ רלוונטי לסיפורו בשנה הקרובה. אל תתקטננו על ראפרים מהמזרח אותם הצמדתי לשחקנים במערב, ולהיפך, ותשתדלו להנות מהמוסיקה. מתחילים עם חלק א' - המערב.
15- ל.א. לייקרס, ד'אנג'לו ראסל: על פי כל התחזיות וחלק ממשחקי קדם העונה ראסל אמור להתפוצץ. הוא אמנם השתחרר מהנוכחות של קובי אבל עכשיו ילמד שצריך גם להתמודד עם הצל של הממבה. מבוגר אחראי בסביבה אין (אלא אם אתם מגדירים את מטה כמבוגר א ו כאחראי לצורך העניין) אבל יש לא מעט שחקנים צעירים ואת לו וויליאמס שמנהל מערכת יחסים עם 2 נשים במקביל (הן יודעות אחת על השנייה) ואת ניק יאנג שמתנהג כמו תינוק בכל הזדמנות אפשרית וגם מאמן רוקי מגניב. בינתיים, ראסל נותן לעצמו כיפים באוויר ועושה פנסים בגבות. וויז קליפה וסנופ דוג מייצגים נאמנה את הסטייט אוף מיינד שלו.
14- פיניקס סאנס, דווין בוקר: שנה שנייה בליגה, בחירה 13 בסך הכל אבל שחקן רביעי מקנטאקי בדראפט 2015(אחרי טאונס-1, קאולי-סטיין-6, ליילס-12). בוקר קלעי אבסולוטי שנהנה מהפציעות של בלדסו ובנרדון נייט בעונה שעברה ופרץ לתודעה. השנה הוא כבר יפתח בחמישייה לצידו של בלדסו ויפציץ שלשות בלי הכרה. פיניקס מאוד מסקרנת ויכולה לתת עונה מפתיעה אבל אני לא מאמין שתעשה פלייאוף. בכל מקרה Fort minor דואגים שתזכרו את השם כי הילד שיחגוג 20 בעוד 5 ימים הולך להיות כוכב ענק.
13- מינסוטה טימברוולבס, קארל-אנתוני טאונס: במשחק ה-2 שלו בליגה הוא דפק 28 נק', 14 ריב' ו-4 חסימות והאמת שלא ממש עצר מאז. משחק עם תשוקה שדומה רק לזאת של ווסטברוק. מפלצת בהגנה, בהתקפה ובגישה. מוביל את קבוצת העתיד של הליגה שכבר השנה אמורה לעשות פלייאוף אחרי 29 ניצחונות בלבד בעונה שעברה. דרייק שר על זה שיר והזכיר שם את סטף קארי רק שהקטע יצא לפני שטאונס בכלל שיחק בקולג'. שווה עדכון...
12- ניו אורלינס פליקנס, אנת'וני דייויס: האיש נפצע כל שני וחמישי ולא רק הוא, גם טייריק אוונס וג'רו הולידיי וטרנס ג'ונס שכרגע בסדר אבל מועד לפורענות. אחרי מקום 8 ופלייאוף בעונה ה-3 שלו כולם ציפו לשיפור רציני בעונה ה-4 שהסתיימה במקום ה-12 והמאכזב במערב. דייויס החמיץ 21 משחקים ולא רק בפציעות של כדורסל, יש לו נטייה להתאבד על כדורים אבודים ומיותרים באמצע רבע שני כשהקבוצה שלו ביתרון דו ספרתי. הזיה... אבל יש אנשים שאוהבים דברים כאלה. למשל Lil Wayne וחברים
11- דנבר נאגטס: קשה לבחור שחקן אחד בקבוצה כל כך מגוונת ובלי דמויות דומיננטיות בולטות אם בכלל. מה שכן, קל להתלהב מהעונה הקרובה של הנאגטס שסוף סוף יתחילו אותה בקו הבריאות ועם טון של כישרון צעיר שהתקבץ מכל רחבי הגלובוס. גאלו איטלקית, מודיאיי צרפתית, יוקיץ' סרבית, נורקיץ' בוסנית, הרננגומז ספרדית וכל השאר אנגלית. 6 שפות שונות תוכלו לשמוע בדנבר - בה גם תוכלו לקנות מריחואנה באופן חוקי - ולכן כנראה שיהיה קשה להבין את כולן. לקנט ג'ונס זה ממש לא הפריע
10- סקרמנטו קינגס, דמרקוס קאזינס: שחקן קצת משוגע והבחירה הטבעית הייתה ב-Insane in the brain הותיק והשחוק אבל משהו בגישה של הפוינט גארד הזה שבכלל כלוא בגוף של סנטר מדליק ומכעיס בעת ובעונה אחת. דמרקוס שומר טינה ולפעמים אכפת לו יותר מידי מה אנשים אחרים אומרים עליו כמו העימות עם צ'ארלס בארקלי. השיר הבא שייך לראפר אנגלי בכלל שנקרא: STORMZY. הוא מבקש מכולם שישתקו והוא הר אדם והוא מזכיר לי את קאזינס בשפת הגוף, בשחצנות ובהכל בעצם חוץ מהמבטא...
9- יוטה ג'אז, רודי גובר: יוטה הייתה עושה פלייאוף בעונה שעברה אם הסנטר הצרפתי לא היה מפספס 21 משחקים בגלל פציעה. נכון שיש שם את גורדון הייוורד, דרק פייבורס ודאנטה אקסום האוסטרלי שחוזר אחרי שנה בחוץ אבל העתיד של הג'אז קם ונופל על גובר שחוסם ומוריד ריבאנדים כמו מכונה (הכי קרוב לווייטסייד). אוטוטו גם ההתקפה תשתפר ואז לכו תעצרו את ה-2.16 שלו. לא אלאה אתכם בראפ צרפתי אבל כן בראפר עם שם כזה... French Montana מצטרף ל-Fat Joe ושר על הדרך למעלה, אותה דרך של גובר ויוטה כולה שתחזור לפלייאוף אחרי 4 שנים רצופות מחוץ ל-8 הגדולות במערב
8- יוסטון רוקטס, ג'יימס הארדן: מייק ד'אנטוני הגיע כדי לזרז עוד יותר את ההתקפה של יוסטון. אריק גורדון וראיין אנדרסון הצטרפו כדי להעיף שלשות מהצדדים וג'יימס הארדן נשאר עם תפקיד חדשני ומחייב אותו הגדיר מאמנו החדש בשם: Points guard. אי אפשר לדעת אם זה יצליח, אבל בטוח שאפשר לדעת כמה הארדן הולך לזרוק השנה ומה יהיה המוטו של הרוקטס החדשים. בדיוק כמו הטייטל של הקטע הבא של LMFAO ו-Lil Jon
7- ממפיס גריזליס, זאק רנדלוף: העונה זיבו ירד לספסל וינסה אולי לזכות בתואר השחקן ה-6 של העונה. אחרי שרשם ממוצעים של דאבל דאבל ב-9 מתוך 15 עונות ב-NBA וגם עשה גמר מערב עם הגריזליס ב-2013, נראה שרנדולף בנסיגה משמעותית והקבוצה שלו הפכה לשעמום אחד גדול. גם בסגנון המשחק וגם ביכולות שלה להגיע לאנשהו. בעיקר, אותי היא מרדימה וזה שמייק קונלי הוא השחקן הכי יקר בליגה לא באמת עושה רושם על אף אחד אז תעשו לעצמכם טובה, גם רנדלוף על הספסל וגם אתם שם בבית, קחו כרית ותתפנקו על השיר הבא מתוך הפסקול של הפרופסור המטורף. יחד עם ממפיס ורנדלוף זה המתכון המושלם לשינה
6- דאלאס מאבריקס, דירק נוביצקי: דירק יהפוך העונה לשחקן ה-3 בהיסטוריה שמשחק 19 עונות באותו מועדון יחד עם סטוקטון ודאנקן (קובי עשה 20), יכנס לטופ 10 במשחקים ובדקות, יעלה לפחות למקום ה-6 ברשימת קלעי כל הזמנים ועוד ועוד ועוד. השאלה היא האם זאת השנה האחרונה של הפורוורד הגרמני שהמציא את המונח סטרץ' 4 ב-NBA. על פניו הוא חתם על חוזה עם אופציה לעונה הבאה אבל יכול מאוד להיות שאחרי הפרידה המרגשת מקובי, דאנקן וגארנט בקיץ האחרון נאלץ להיפרד סופית מהדור של שנות ה-90 (5 שחקנים שנבחרו בדראפטים של הניינטיז עדיין משחקים העונה) אחרי שפול פירס כבר הודיע שיפרוש בתום העונה. אם ככה אז בואו נתענג מהסיבוב האחרון של ה-MVP והאלוף לשעבר יחד עם ג'יי זי ולינקן פארק
5- פורטלנד בלייזרס, דמיאן לילארד: אי אפשר שלא להעריץ אותו. לא משנה כמה מכשולים ניצבים בדרך וכמה פעמים לא סופרים את המגה סטאר הזה הוא ממשיך להתעלם, להילחם ולעשות את הקטע שלו. הבן אדם חולם בגדול, גם בכדורסל וגם בחייו האישיים. השבוע DAME D.O.L.L.A – שם הבמה של לילארד – הוציא את אלבום הבכורה שלו והוא טוב, לא כמו הקקמייקה ששאקיל עשה בזמנו, ראפ חזק, עם מסר ועושר טקסטואלי. בעיניי מדובר בפרונט ראנר לתואר ה-MVP יחד עם ווסטברוק. ועד שזה יקרה לילארד שגדל ברחובות הקשים של אוקלנד, קליפורניה ימשיך לחלום בגדול עם הראפר The Game שגדל ברחובות הקשים של קומפטון, קליפורניה.
4- ל.א. קליפרס, בלייק גריפין: האמנתי בקבוצה הזאת כבר יותר מידי פעמים בשביל להמשיך להאמין בה. אחרי שהדיחה את האלופה מסן אנטוניו והובילה 1:3 על הרוקטס בחצי גמר מערב של 2015 כולם היו בטוחים שהזמן של הקליפרס הגיע אבל ההמשך ידוע. בעונה שעברה גריפין נפצע בשלב מוקדם ורגע לפני החזרה שבר את היד כשהלך מכות עם אחד מאנשי המועדון. קצת טומטום, מצד שני כוכב ענק עם פוטנציאל בלתי נגמר. תוסיפו לזה את הבעלים הדי משוגע (לחיוב), את החטאות העונשין של דיאנדרה ואת האדישות הבלתי מוסברת של כריס פול שיכול לקלוע 30 לערב עם 4 שלשות, 12 אסיסטים, 8 ריב' ו-3 חטיפות אם רק היה רוצה ותבינו שאי אפשר לדעת למה לצפות מהקליפרס. זה יכול להיגמר באליפות וגם במקום מחוץ לפלייאוף, הכל אפשרי. Wyclef המלך באלבומו הראשון והמופתי תיאר את המצב באופן מדויק
3- אוקלהומה סיטי, ראסל ווסטברוק: אין לו חברים בתוך עולם הכדורסל, רק יריבים ואויבים כולל אחד מרכזי שעבר לשחק בגולדן סטייט ועל הדרך גם טינף קצת. ווסטברוק עשה את ההיפך שחתם כבר בקיץ הזה על הארכת חוזה, התחייב לשחק ב-OKC לפחות עד סוף עונת 17-18 ומנע את מחול השדים סביבו לקראת הפרי אייג'נסי של קיץ 2017. מדובר פה בשחקן מיוחד, כזה שמגדיר את עצמו כאחד שבכל משחק, בכל דקה ובכל שנייה משחק כאילו זאת הפעם האחרונה שלו על המגרש. כשאני צופה בו קופץ לי דבר אחד לראש, המלך ליאונדיס בסרט ספרטה וזה מחזיר אותנו לדרייק בפעם השנייה והאחרונה היום
2- סן אנטוניו, הקבוצה, גרג פופוביץ': טים דאנקן הלך. 19 שנה הוא היה שם ואין דרך לייפות את זה, לספרס יהיה קשה העונה. לא מבחינת ניצחונות כמובן אלא מבחינה חברתית. אולדרידג' כבר בסימני שאלה וקוואי לא דיבר או חייך מאז הלידה בערך. הכדורסל ימשיך לזרום עם ההגעה של פאו אבל החלל בחדר ההלבשה ובלב של הארגון שהותיר ה-4 הכי טוב בהיסטוריה של המשחק יורגש לכל אורך העונה ואף יותר. פאף דאדי לקח שיר של סטוקר שגובל בהטרדה מינית (של סטינג במקור) והפך אותו לשיר פרידה מחבר שמת. דאנקן אמנם עוד בחיים אך הכאב עדיין גדול
1-גולדן סטייט, קווין דוראנט: ה-super villain החדש של הליגה. זה שכולם שונאים אותו, שעשה את הבחירה הקלה, שלכלך את המקום שהיה לו בית ב-9 שנים האחרונות מקבל את NAS. שיר שיצא ב-99 רגע לפני פתיחת העונה שהתחילה מאוחר בעקבות הלוקאאוט (שמנע מעודד קטש להיות השחקן הישראלי ה-1 ב-NBA). המילים הראשונות הן: "עונת הכדורסל חזרה" והשם של השיר הוא הסיפור של דוראנט, לפחות לשנה הקרובה.
