1. רוד טריפ (Road Trip) ובק-טו-בק (Back To Back) – או: למה שיקאגו נמצאת עכשיו יותר משבועיים מחוץ לבית? מה זה פה, קרקס?!! כן.
– שמשתלט על יונייטד סנטר השנה בין 19 ל-30 בנובמבר – הוא רק אחת מהדברים שמאט וויניק צריך לקחת בחשבון. מדובר כנראה באיש שמשפיע ביותר על חייכם בלי שתדעו מיהו: מאז שנות ה-80, וויניק, תושב בולדווין שבפרבריה המזרחיים של ניו יורק סיטי, הוא האיש שמעצב את לוח המשחקים של ה-NBA. חלק מהאנשים שמתלוננים בפניו כיום על מסע חוץ שוחק מדי עוד לא נולדו כשהוא התחיל לארגן את לוחות המשחקים של סיאטל סופרסוניקס וניו ג'רזי נטס, בלי אף עצירה בפלורידה.
וויניק, בן יותר מ-70 (סיים אוניברסיטה ב-1960) הוא איש צללים קלאסי.
באתר ה-NBA לא תמצאו תמונה שלו, בגוגל אימג'ס הוא נראה כמו פקיד בנק אפרורי. בזמן שאתם מתלהבים בפברואר מתחרות ההטבעות של האולסטאר ומכינים לעצמכם מרק חם, הוא כבר מתחיל לקבל מקבוצות את לוחות הזמנים שלהן לעונה הבאה. אף קבוצה לא מחזיקה בבלעדיות על האולם שלה, גם אם הבעלות על האולם והקבוצה משותפת – הרי בסך הכל בעונה של חמישה חודשים וחצי היא משחקת 41 פעמים בבית, ובשאר הימים אפשר לעשות באולם הזה כנסים, הופעות, משחקי מכללות, משחקי הוקי, וכל טוב. כל קבוצה חייבת לספק, החל מפברואר של העונה הקודמת, לפחות 50 תאריכים אופציונליים למשחקי בית, ויכולה לבקש 3 תאריכים מיוחדים (למשל, כאשר מתקיים כנס גדול בעיר של אנשי עסקים שאפשר לארח) לשחק בהם בבית.
היונייטד סנטר, למשל, מארח במהלך העונה פרט לבולס ולבלקהוקס (הוקי) את ג'סטין טימברלייק, סטיבי וונדר, בארי מנילו, מארון 5, ניל דיימונד, משחק מכללות של אילינוי, טורניר הכדורסל של ליגת הביג-10. ובין ינואר לפברואר, כשהבולס שוב ייצאו למסע חוץ ארוך, דיסני ישתלט על האולם הביתי של דריק רוז וג'ואקים נואה.
וויניק הסביר באוגוסט 2010 בראיון לקווין ארנוביץ מ-ESPN את הג'וב שלו. "זה רק אני והמחשב. המחשב מונע ממני לעשות שטויות", אמר. "יש מגבלות שמוכתבות מהליגה – למשל לא יותר מ-23 משחקי בק-טו-בק, לא יותר מארבעה מקרים של 4 משחקים ב-5 ימים". וויניק צריך להתחשב בכולם – אילוצים של אולם ביתי, וכמובן גופי שידור. באוגוסט, אחרי שההעברות הגדולות כבר בוצעו, הליגה כבר יודעת למשל אילו משחקים היא רוצה בחג המולד. רק העונה, למשל, החל אדם סילבר במסורת שבמסגרתה האלופה משחקת בחג המולד בבית. צ'ופר קטן וסמלי לשחקנים שעבדו קשה, שמראה שסילבר יודע נפש השחקנים מהי.
יש עוד דברים קבועים בלוח. כל קבוצה תפגוש 4 פעמים את 4 היריבות מהבית שלה (סך הכל 16 מפגשים), ועוד פעמיים, בית-חוץ, את כל 15 הקבוצות מהאזור השני (סך הכל 30 מפגשים). מה שנשאר זה 36 מפגשים נגד 10 קבוצות אחרות – מול חלקן יהיו 4 משחקים ומול חלקן 3.
לכל קבוצה יש בדרך כלל 3-4 "רוד טריפס" ארוכים לקונפרנס השני, ובהן וויניק והמחשב שלו מנסים לחסוך לקבוצות בדלק, בקילומטראז' ובשעות בדרכים. לכן המסע הנוכחי של הבולס התחיל בסטייפלס סנטר נגד הקליפרס, ומשם הם טסו צפונה לסקרמנטו, ממשיכים צפונה לפורטלנד, ואז עוברים ליוטה ודנבר שבהרי הרוקי, לפני טיסה בחזרה לחוף המזרחי לבוסטון ולברוקלין, ואז הביתה בשמחה רבה, עת הפילים יסיימו להתהלך בסיבובים והיחיד שיעוף בטרפז, יש לקוות, יהיה רכז מחשמל בגופיה מספר 1.
לא תמיד התוצאה לשביעות רצון כולם. רוב קבוצות המערב ישחקו במיאמי ובאורלנדו באותו מסע חוץ, אבל הלייקרס למשל יצטרכו לערוך את הביקור באורלנדו בין משחק במילווקי (אחרי עצירה ראשונה במדיסון סקוור גארדן) למשחק בקליבלנד, ואז חזרה הביתה. בסך הכל, 10,300 קילומטר על פני פחות משבועיים. הבולס שיחקו נגד הקליפרס בסטייפלס סנטר, אבל הלייקרס נמצאים עכשיו במסע חוץ אז שיקאגו תחזור לאותו אולם שוב רק ב-29 בינואר, ופאו גאסול יפגוש את החברים הישנים.
ב-ESPN דירגו העונה את מקטעי הלו"ז המתישים מכולם, וגילו שסקרמנטו למשל משחקת בפברואר 4 פעמים ב-5 לילות עם קילומטראז מצטבר של יותר מ-4,000 קילומטרים בדרך, כולל טיסה מבירת קליפורניה לשיקאגו. דברים כאלה קורים. בסופו של דבר, על פני לוח של 82 משחקים, הכל אמור להתאזן. ויש דברים שלא ישתנו: כל עוד המערב חזק יותר מהמזרח, לוחות המשחקים של קבוצות המערב יהיו קשים יותר מאלה של המזרח. כל עוד הבית הדרום-מערבי מכיל אלופה, זקן וסופרמן, חבורת דובים שורטים, גבה קפיצית ואת המכונה ההתקפית שעליה תקראו בסעיף הבא, הקבוצות הללו תקועות העונה עם 16 משחקים מהגיהנום זו נגד זו, כל אחת.
לחלק מהקבוצות זה לאו דווקא רע. הרוד-טריפס הארוכים הם הזדמנות להתגבש, להתגבר יחד על מכשולים, וגם לנקות את הראש. פיל ג'קסון אפילו סיפר בספרו על הספרים שחילק לשחקני הבולס והלייקרס במסעות המתישים. קובי בראיינט, ודאי לא תיפלו מהכסא, קיבל ממנו את "אמנות המלחמה" של סון צו. וסטייסי קינג, ההוא משיקאגו,
2. מדד יעילות התקפית/רייטינג התקפי (Offensive Rating). או: האם דאלאס יכולה לעשות היסטוריה?
דאלאס מאבריקס, אחרי 12 משחקים, ניצבת בראש מדד היעילות ההתקפית של הליגה. לדאלאס יש 108.9 נקודות לערב. אם היא תמשיך בקצב היעילות ההתקפית שלה, היא תסיים כקבוצה בעלת מדד היעילות ההתקפית הגבוה ביותר בהיסטוריה המדידה של הליגה (מאז 1973/74), ותעקוף את הלייקרס של 1986/87, ששפכה 117.8 נקודות כל הדרך לאליפות. במקום השישי ברשימה נמצאת אלופה אחרת, שיקאגו בולס שיאנית כל הזמנים בניצחונות, שקלעה 105.2 נקודות לערב בעונת 1995/96 החד-פעמית.
רגע, מה?
לנאגטס של אותה עונה היו גם 119.9 נקודות למשחק, והם הובילו את הליגה בקטגוריה הזו. רק בעיה קטנה: הם גם ספגו הרבה. מאוד. 130.8 נקודות לערב. מייקל אדאמס, בלייר ראסמוסן ומחמוד עבדול-ראוף לא ממש ירדו להגנה כל הדרך למאזן 62:20. בשבעת המשחקים הראשונים של העונה התוצאות שלהם היו 162:158, 140:110, 145:135, 161:153, 135:129, 173:143, 155:129. רק במשחק השמיני הם הצליחו לשבור את רצף ההפסדים עם ניצחון 108:121 על מינסוטה, במה שנקרא אז, הכל יחסי, "קרב חפירות".
