גם אם תסריטאי הוליוודי מנוסה היה מתאמץ מאוד, הוא לא היה יכול לשים בכותרות הראשיות של הסקנדלים שפרצו ב-NBA בימים האחרונים שתי דמויות שונות יותר זו מזו. מאמן נערץ, מול בעלים שנוא. אדם שנולד למהגר מניגריה, פילס את דרכו בעבודה קשה נגד כל הסיכויים וחצב את דרכו לתהילה, מול אדם שנולד לאיש עסקים ובנקאי. אחד שעבר 3 מסגרות השכלה גבוהה ובגיל 24-25 שיחק ב"פארגו מורהד ביז" ובאינדפנדיינטה בארגנטינה, מול אחד שבגיל 23 ייסד בנק. אפרו-אמריקאי מול לבן. מעולם לא ראינו ב-NBA מקרה בו מאמן או בעלי קבוצה מושעה לשנה. בתוך כשבוע, מאמן בוסטון אימה יודוקה ובעלי פניקס סאנס רוברט סארבר זכו ל"כבוד" המפוקפק הזה.
הסיבות להשעיה המקורית, על פניו, שונות זו מזו, ויש שיטענו לאכיפה בררנית. אחד ניהל רומן בהסכמה עם אשת צוות במועדון; כנגד השני התפרסם דו"ח של 43 עמודים לאחר חקירה שנמשכה 10 חודשים וכללה ראיונות עם 320 איש, ושכלל מגוון התנהגויות ואמירות מכוערות שלא הייתם משלימים איתם, לא מצד מנהל שלכם, לא מצד קולגה שלכם ולא מצד עובד שלכם. אבל קו ישיר אחד מחבר בין השורה התחתונה של שני המקרים: סולם הערכים שה-NBA מצהירה שהיא פועלת לפיו.
אפשר לטעון שבוסטון הגזימו, סארבר האשים את ה"אקלים הבלתי סלחני", וכמות ההתבטאויות בנוסח "הפוליטיקלי קורקט וה-Wokeness יהרוג את כולנו" עקפה את מספר בחירות הדראפט שמחזיקים ביחד סם פרסטי ודני איינג'. אבל בסופו של דבר, אין כיום ליגה ששמה דגש גדול יותר על הגנה על מיעוטים וקידומם - אפרו אמריקאים, נשים, זרים - מאשר ה-NBA. זו הסיבה שסארבר אולץ למכור את הקבוצה שלו, זו הסיבה שמולטי-מיליארדרים עומדים בתור כדי לקנות אותה ממנו, וזו הסיבה שיודוקה לא יפטרל ליד הספסל של הסלטיקס בעונה הקרובה.
לברון ופול עולים להתקפה
כדי להבין את מבנה מקום העבודה שנקרא NBA, צריך להתחיל בטרמינולוגיה. לפני מספר שנים החליטה הליגה - גם ביוזמת שחקנים כמו דריימונד גרין שהציפו את הנושא - להחליף את הכינוי של בעלי הקבוצות מ-Owners ל"מושלים", Governors. "כשמסתכלים על המילה "בעלים" (owner), או 'מאסטר', זה מחזיר אותנו לתקופת העבדות. ועדיין, אנחנו משתמשים במילים הללו", אמר גרין ב-2017. שנתיים קדימה, הקומישנר אדם סילבר שם על השולחן את השינוי. "מבחינתנו החלפנו את הטרמינולוגיה הזו כבר לפני שנים, אני קשוב ורגיש למצב, ונמשיך עם המונח החדש". סארבר, לעומת זאת, השתמש בטרמינולוגיה מהסוג הישן: על פי החקירה, במספר מקרים הוא השתמש ב-N-word הפוגענית בנוכחות אנשים שחורים.
בליגה שבה 75% מהשחקנים אפרו אמריקאים, אבל כמעט כל הבעלים לבנים, ושבזכות כוכבים ומנהיגים כמו לברון ג'יימס, כריס פול וג'יילן בראון מודעת יותר מתמיד לעניין החברתי, השחקנים מנסים לאזן בכל דרך אפשרית את יחסי הכוחות הללו, ולנצל את מעמדם כדי לשפר את מצבם של בני המיעוטים בארה"ב. אז רגישות זה חשוב, אבל בשבוע שעבר, בתשובה כנה שנתן הקומישנר לאחר פגישת בעלי הקבוצות, נחשף הפער בין המצוי לרצוי מבחינת השחקנים. בתשובה לשאלה של העיתונאי הווארד בק, הצהיר סילבר כי "יש זכויות מסוימות לאנשים שמחזיקים בקבוצות, בניגוד לכאלה שעובדים בהן". מאוחר יותר כבר הבינה הליגה את גודל הנזק, ודובר ה-NBA הוציא הצהרה סותרת: "לא התכוונו לומר ששחקנים, עובדים ובעלי קבוצות אינם צריכים לעמוד באותו סטנדרט של התנהגות הולמת - הם לגמרי כן".
ההצהרה הזו היתה רק מה שקרה על פני השטח. מאחורי הקלעים, כך למדנו, הופעל לחץ גדול מצד סילבר ובעלי קבוצות אחרים על סארבר להסתלק מהליגה, וגם הספונסרית שעל הגופיות של הסאנס, PayPal, הודיעה שתנתק מגע אם סארבר יישאר. לכך הצטרפו לברון ג'יימס וכריס פול. בניסוחים מנומסים אך תקיפים, הבהירו הסופרסטארים לליגה שההחלטה שלה לא עומדת בסטנדרטים שהיא שואפת להציב. מכיוון שפול מקבל משכורת מסארבר, ושבעלי מניות מיעוט בקבוצה קראו לבוס הגדול להתפטר, כבר היה ברור שהסיפור לא יסתיים כאן. סארבר הבין, או שגרמו לו להבין, שהוא פרסונה נון-גראטה. "אני תומך לגמרי בהחלטה", פרסם סילבר הודעה לקונית, ואת החיוך - בטח בהתחשב בדרך בה סיבך את עצמו ואת הליגה כמה ימים קודם - היה קשה להסתיר.
זה כן ענייננו
במקביל ליחסי השחורים-לבנים, יש מיעוט אחר שעדיין מחפש את דרכו ב-NBA. הליגה מנסה להגדיל בשנים האחרונות את הייצוג הנשי בכל הדרגים ולגרום להן להרגיש בנוח בעולם גברי ומלא טסטוסטרון. בראש ארגון השחקנים עומדת אשה שחורה, טאמיקה טרמאליו; אפילו בפניקס, כצעד שנועד להראות שהקבוצה עלתה על דרך המלך בכל הקשור ליחס לנשים, מונתה לאחרונה עוזרת ג'נרל מנג'ר שחורה ראשונה בליגה - מורגן קייטו. אבל מינוי אחד לא מספיק כדי לכסות על אווירה ששלטה במשך 18 שנים.
במהלך החקירה נגד סארבר, עלה מספר גדול של מקרים בהם הפגין יחס מזלזל כלפי נשים. הערות כמו "את לא יכולה להמשיך בתפקיד כי תכף תצטרכי להניק ותינוק צריך את אמא שלו, לא את אבא", או "למה כל הנשים כאן בוכות כל הזמן?", שצוינו בדו"ח, ומילים גסות אחרות ביחס לאיברים מסוימים בגופן של עובדות, גרמו לתחושה במועדון, על פי התחקיר של בקסטר הולמס שפתח את תיבת הפנדורה, שהסאנס אינו מקום עבודה נוח עבור נשים. "ההתנהגות שתוארה, בעיקר כלפי נשים, בלתי ניתנת להסכמה ואסור שתתרחש יותר לעולם", אמר פול - כנראה הדמות החשובה ביותר בפניקס סאנס בשנים האחרונות - והביע את חוסר שביעות רצונו מהענישה נגד סארבר.
התנהגות בעייתית כלפי נשים, כך מתברר, היתה גם הסיפור בבוסטון. הבוקר, לפי דיווח של The Athletic, מתברר שפרט לרומן עצמו שקיים יודוקה עם העובדת, ושהובא לידיעת גורמים במועדון כבר לפני חודשיים, זו גם התלוננה לאחרונה על הערות פוגעניות מצדו. הפרשן סטיבן איי סמית' טען שמה שעשה יודוקה עם העובדת "זה לא עניינו של אף אחד", אבל הוא טועה. באחד ממועדוני הספורט הגדולים בעולם, בליגה שנמצאת תמיד באור הזרקורים, אי אפשר להשעות את המאמן הראשי לשנה - הוא אולי עוד יפוטר בהמשך, אגב - בטיעון עמום של "עבירה על מדיניות המועדון". האמת היתה יוצאת החוצה במוקדם או במאוחר.
מה שבהחלט לא אמור להיות עניינו של אף אחד זו זהות האשה שאיתה בגד יודוקה בארוסתו ואם ילדו, ניה לונג. שמות ותמונות של עובדות בכירות במועדון רצו ברשתות החברתיות עם הערות מכוערות והאשמות בפגיעה בקבוצה. "כאשה שעובדת בספורט, אני יודעת כמה קשה להיפטר מסטריאוטיפים, לשבור מחסומים ולהצליח בעבודה בתעשיה הזו", הצהירה אמינה סמית', מגישה ב-NBC בוסטון, במונולוג אמוציונלי, "ומה שעושים עכשיו לנשים הללו, שעובדות ללא הרף כדי לבנות לעצמן קריירה ושאין להן שום קשר לסיפור, זה לא רק שגוי - זה פשוט דוחה". גם כאן, כמו תחת שלטון סארבר, בסוף הנשים שעובדות במועדון כדורסל גברי ברובו היו אלה שחטפו את האש.
מקדונלדס, אינטל, בוסטון סלטיקס
התנהגות בעייתית במקומות עבודה יכולה לקרות בכל חברה בעולם. למזלה ולפעמים לצערה של ה-NBA, היא מאכלסת 30 ממקומות העבודה המפורסמים ביותר על פני הגלובוס, וכך כל דבר שקורה שם בתחום של יחסי עבודה מקבל בולטות אדירה. זה קרה לפני כמה שנים בדאלאס, ועכשיו התור של פניקס ובוסטון, הפיינליסטיות של שתי העונות האחרונות, לעמוד מבוישות באור הזרקורים. רק שכמו שאת המוצר שעל הפרקט מנסים לתקן שם כל הזמן, בהצלחה גדולה יותר או פחות, אז גם בדרג הניהולי ה-NBA באה לשנות, ולא כקלישאה.
גם אם ההחלטה הראשונית נגד סארבר נתפסה על ידי רבים כמקלה מדי - היא הגיעה בתום חקירה יסודית, שביצעה הליגה באמצעות משרד עורכי דין, ושממצאיה פורסמו לציבור. במקביל הופעל הלחץ על סארבר למכור את הקבוצה עד שהוא הבין את הרמז והלך לבד, מזמר בדרך החוצה את תלונתו של הגבר הלבן העשיר על כך שכהגדרתו של שר לשעבר בממשלה, "כבר אי אפשר לעגוב". במקרה השני, ההשעיה של יודוקה נתפסת על ידי רבים כמופרזת - רק שבדומה לסארבר, מקור הבעיה זהה: אדם שהפר כללים, ועבר על מדיניות מוצהרת.
כן, זה אולי מפתיע שעניין הרומן במקום העבודה בכלל קיים בקוד אתי ובחוזים של אנשים, אבל הוא בהחלט כן, מכיוון שיש לו השלכות משפטיות. וכן, אפשר היה לטאטא את הכל מתחת לשטיח, להוציא את הגבר בסדר ולשלוח את האשה להתמודד עם ההשלכות, אבל בבוסטון בחרו להראות שהם בליגה אחרת. אם חברות כמו אינטל, מקדונלדס ובואינג יכלו לפטר מנכ"ל על מערכת יחסים עם עובדת בשנים האחרונות, גם הסלטיקס יכולים להזיז את המאמן הצידה.
הנזק המקצועי לבוסטון עלול להיות משמעותי. יודוקה הפך כבר כמאמן רוקי לאדם נערץ שקבוצות בליגה רוצות כמוהו. ישיר, לא מתחנף, לא מייפה את המציאות אלא מסתכל לה בעיניים ומתקן אותה. בלעדיו, ועם מאמן חסר ניסיון בן 34 בדמות ג'ו מאזולה על הקווים, נראה שהסיכוי לאליפות קטן. אבל ההחלטה שם התקבלה ממקום אחר לגמרי. ההחלטה הזו הגיעה מכיוון שאפילו במועדון שמכוון לתואר ה-18, ושאחרי עונה חלומית וקיץ נהדר נראה קרוב אליו יותר מאי פעם, סדר העדיפויות שונה. לקחת אליפות זה נהדר וזו המטרה העליונה, אבל לא על חשבון בני אדם.
אז אתם מוזמנים לצקצק כמה שתרצו, אבל בלי להיכנס לדיונים על שחקני כדורגל וקטינות, ברור שאנחנו בעיצומו של מאבק מתמשך על ערכים, על מוסר, על מותר ואסור. במאבק הזה, גם מטעמים כלכליים, ה-NBA שואפת להרחיב את הקהל שלה, כולל המיעוט שמרכיב במקרה גם כ-50% מהאוכלוסייה. במאבק הזה, שמתנהל באקלים חברתי ותקשורתי מסוים שאותו היא מנסה לקדם, ה-NBA הדגישה השבוע את הצד שלקחה - והיא לא היתה יכולה להרשות לעצמה להתנהג אחרת. הגנה מביאה אליפויות, הגנה על מיעוטים ממתגת את הליגה כבעלת תרבות ארגונית מכילה ובריאה יותר, כליגה של כולם וכולן. אליפות יכולה לקחת רק קבוצה אחת; היעד השני, בסופו של דבר, צריך להיות מטרתן של כל ה-30.
