דני אבדיה הוא ספורטאי השנה של ערוץ הספורט, אך לא רק בגלל מה שהוא עכשיו, וזה לא מעט, אלא בגלל מה שהוא עתיד להיות. כל תחזיות הדראפט הקרוב חוזות לו לפחות מקום בעשירייה הראשונה, אם לא בשלישייה הראשונה. כלומר, מדובר באחד הכישרונות הגדולים בעולם לגילו. כשהוא עוד לא בן 20, הוא עדיין לא יכול להיחשב לאחד הגדולים בכדורסל הישראלי, אבל אולי מדובר בפוטנציאל הגדול ביותר שגדל פה אי פעם. חודשיים לפני רגע האמת בו ידע באיזה קבוצה ינחת, ובין אימון מפרך אחד לאחר בארה"ב, ב"מגרש פתוח" שוחחו עימו על השנה שהיתה ומה שמצפה לו.
דני, נכנסת ללב של הישראלים כבר בגיל צעיר
"אני רוצה להגיד תודה רבה לכולם. נורא נהניתי, במיוחד בעונה הזו. למרות הקורונה עשינו עונה מדהימה וגם בנבחרת לקחנו את אליפות אירופה. לראות שאנשים מעריכים אותך כספורטאי ואתה נותן להם השראה, זה כבוד. עבדתי קשה מאוד בשביל זה. אני אוהב כל אחד ואחד מכם אלו שתומכים בי וראו את הפוטנציאל שבי. שתדעו שאני נורא אוהב אתכם".
איך נראית השגרה?
"הרגשתי שאני צריך לשנות מסגרת. הרגשתי שזה הדבר הנכון לעשות. העדפנו ללכת למקום בשביל להתרגל לאינטנסיביות ולאווירה מסביב. זה לא קל. זו שגרת אימונים שונה מהארץ. מהרגע שאני קם ועד הערב רק כדורסל. יש לי יום חופש אחד בשבוע. חוץ מזה, אוכל, אימונים ומעט זמן לנוח בין לבין. אני קם ב-07:00, אוכל והולך לאולם. ב-08:00 מתחיל אימון עד 09:30, אז חדר כושר מ-10:00 עד 11:30, מגיע ב-12:00 הביתה, אוכל ונח ואז ב-15:30 אימון קליעות של כשעה וחצי, חוזר הביתה, אוכל ארוחת ערב, רואה סדרות ומשחק פלייסטיישן ואז יום חדש".
לא כזה נוצץ
"המון, המון, המון, המון דברים קשים שאנשים לא רואים. אני יכול להגיד לך שכמה פעמים כבר כמעט ראיתי שחור בעיניים ורק התפללתי שזה ייגמר. כיף להרגיש שאתה עונה דברים שונה ומשתפר מתחזק, ומוסיף דברים למשחק שלך. ואז כשאני משחק פעם בשבוע 2 על 2 או 3 על 3, אני רואה כמה יותר קל לי. התחושה הזו גורמת לי לעבוד הכי קשה שיש".
מרגיש כבר שהשתפרת?
"חד משמעית, גיליתי פה בעצם שאני לא בשיא הכושר שלי. דוחפים אותי פה למקומות שלא ידעתי שאני יכול לעמוד בהם".
שחקני מכללות לא שיחקו תקופה ארוכה בגלל הקורונה, ואתה כן. זה מעין יתרון?
"אני חושב שכן. בגלל זה גם קיבלתי את ההחלטה שאני רוצה לשחק, כי היתרון של לשחק מתי שאף אחד לא משחק היה הרבה יותר גדול מאשר להגיד 'אוי, אני לא אשחק כי אני לא רוצה להסתכן בפציעה'. מבחינתי הבאתי את הגוף שלי בשביל לבוא הכי מוכן שיש. אמרתי שאני רוצה לקחת את האליפות הזו, לסיים עם טעם מתוק ולדעת שהייתי שם בשביל הקבוצה שלי, זה היה מבחינתי הכי חשוב. אחרת לא הייתי שלם עם עצמי, זה היה יושב עליי כמעט כל הקריירה, אז אני מאוד שמח שהצלחתי לעשות את זה בסוף בשביל האוהדים ובשבילי גם".
"בסופו של דבר שיחקתי בצורה מקצוענית מגיל 16, משהו שרוב שחקני הדראפט לא עברו אותו. האם זה יבוא לידי ביטוי בשנה הראשונה? אני לא יודע, אבל אני מקווה שזה ייתן לי איזה יתרון מסוים. כשהצטרפתי למכבי, לא שיחקתי כמעט בכלל, וזה משהו שהרווחתי ונלחמתי בשבילו, כבר עשיתי את זה בעבר. כנראה שאם אגיע לליגה הזו, אצטרך לעשות אותו דבר. תהיו בטוחים שאני אעשה את זה ולמדתי הרבה מזה, ויכול להיות שאעשה את זה אפילו יותר טוב".
הדראפט נדחה ל-18.11, זה בלבל או גרם לך לשנות משהו בתוכניות?
"לא. אולי להאריך את השהייה שלי פה וזה עוד זמן לעבוד, אז מבחינתי זה לא כזה משנה. כל עוד יש לי מרווח להשתפר ולהיות במסגרת שנותנת לי להשתפר, אז זה טוב בשבילי. כי ברגע שהעונה מתחילה אתה לא יודע כמה משחקים יש וכמה זמן יש לך לעבוד על דברים שאתה רוצה".
מתגעגע למשפחה, לחברים במכבי?
"את האמת, יש לי הרבה מהבית פה. הסוכנים פה איתי כדי שתהיה לי אווירה ביתית. אכלנו כבר במסעדה ישראלית. אני אשחק אותה חזק ואגיד שאני לא מתגעגע, אבל בתוך תוכי אני מתגעגע מאוד".
אבא שלך, זופר אבדיה, הוא חתיכת טיפוס
"אנשים מהצד רואים אותו אחרת ואני רואה אותו אחרת. זה ברכה שקיבלתי אבא כזה. חכם בצורה בלתי רגילה, עם כמה שהוא זורק בדיחות ונראה לא רציני, כשהוא רוצה להיות רציני, הוא יודע. הוא יודע מה טוב ומה לא טוב ויודע לכוון אותי, ומבין את החיים סופר טוב. היו לנו ריבים והמון בגלל ששנינו באנו מחינוך שונה והוא רגיל למה שפעם ואני להיום, אבל סה"כ הוא עשה עבודה מדהימה, לא התערב כמעט בכלל בדברים שביקשתי ממנו והוא כיבד אותי. עם כל הקשיחות הזו, ואמרתי לעצמי פעם אולי שאבא קשוח איתי, אבל אני יודע שעמוק בלב הוא רוצה שיהיה לי הכי טוב והוא אוהב אותי".
מה אתה מאחל לשנה החדשה?
"לכולם אני מאחל שנה טובה, בריאה, שנעבור את התקופה שנקראת הקורונה בשלום וכולם יהיו בריאים ושתהיה לנו שנה מוצלחת".
