עם כל כך הרבה שאלות, משאלות וציפיות, ליגת ה-NBA שבה מהפגרה הכי ארוכה שידעה מאז עונת הלוק-אאוט של 2011/12. ההתרגשות בשיאה, אך גם חוסר הוודאות - אז הנה לכם 10 נקודות למחשבה לקראת החזרה.
עומק - מיאמי מגיעה לריסטארט עם 11 שחקני רוטציה לגיטימיים, מתוכם 10 זורקים שלשות. היא היחידה שניצחה את מילווקי פעמיים העונה. עצרה אותה על שיא שלילי של 89 נק'. את קבוצת ההתקפה הכי טובה בליגה בפער, להזכירכם. יש לה מצ'אפ מצוין עם כל קבוצה: היא קיבלה זמן לשלב את אנדרה איגודלה וג'יי קראודר, יש לה את באם אדבאיו שבטח השתפר עוד יותר במהלך הפגרה, את ג'ימי באטלר שהוא נכס, דאנקן רובינסון שהוא קלעי שלא ראינו אף פעם מבחינת שילוב של ווליום ויעילות - ועוד הרבה. מיאמי היא סוס שחור, והיא יכולה ללכת עד הסוף בנסיבות הקיימות.
טיפשים בלי הפסקה - ג'יי אר סמית' לא שיחק מעל לשנה ו-8 חודשים, ודיון ווייטרס שיחק 42 דקות בסך הכל העונה. אחד פיצץ מפגין במכות, השני אכל סוכריות גומי אפויות. מהצמדים הגדולים שנקתלתי בהם. מזכירים לי את שני הגנבים מ-"שכחו אותי בבית", קצת את ביווס ובאטהד, וגם את השניים מהשקם בעונה השנייה של תאג"ד. יש פה פוטנציאל קומי אדיר ונדיר, ומצד שני יש בהם מספיק יכולת וניסיון שאיכשהו הם יכולים להיות פקטור משמעותי בשלבים המאוחרים של הפלייאוף. סביר להניח שלברון יאלף אותם, אז אין באמת מה לדאוג.
טיול משפחתי - יאניס ותנאסיס במילווקי, קוסטאס עם הלייקרס. שלושה אנטטוקומפואים או אדטוקומבואים, איך שלא כותבים את זה, נמצאים ביחד בבועה. איזה יתרון מנטאלי זה נותן להם. לחשוב שהם גדלו בדירה קטנה, של 23 מטר מרובע, ועכשיו יש להם את כל הריזורט בדיסני לעצמם. בינתיים, הם משחקים קלפים. יאניס מעודד את הלייקרס בשביל קוסטאס, למרות שקוסאטס לא משחק שנייה - אחוות אחים.
מה את עושה פה - המרחק בין וושינגטון למקום ה-8 במזרח שווה למרחק שלה מהמקום האחרון. היא הייתה מעדיפה להילחם על סיכויים יותר טובים בלוטרי מאשר על פלייאוף. בלי בראדלי ביל, בלי דאוויס ברטאנס ועם שמות לא מעניינים בכלל. זאת אומרת, השמות כשלעצמם מעניינים מאוד: אייזק בונגה, מו וגנר, אדמירל סקופליד, שבאז נאפייר. נשמע כמו צבי הנינג'ה, הדור החדש, אבל אלה השחקנים שלא מעניינים. אגב, ביל כבר הפך לשחקן הראשון שרושם ממוצע של 30 נקודות ולא נבחר לאולסטאר, וכנראה שהוא יהיה גם הראשון שקולע 30 ולא נבחר לחמישיות העונה. זה הדבר היחיד שמעניין בוושינגטון כרגע, מה שמראה עד כמה היא לא מעניינת.
שכחו אותי בבית - ג'מאל קרופורד הוא השחקן הראשון שזכה שלוש פעמים בתואר השחקן ה-6 של העונה (לו וויליאמס הצטרף להישג הנדיר). הבן אדם יושב בבית כל העונה, מת לחזור, אבל כנראה שייבשו אותו רק בגלל שהוא זקן. כבר בן 40. ועדיין, במשחק האחרון של עונת 18/19, שגם היה המשחק האחרון שלו, בגיל 39, קרופורד קלע 51 נק' ושבר שני שיאים: 1. השחקן המבוגר ביותר שקולע 50 נק' תוך כדי שהוא עוקף את מייקל ג'ורדן שעשה את זה בגיל 38. 2. מספר הנקודות הגבוה ביותר לשחקן שלא פתח בחמישייה. מגיע לו לשחק כי במקרה שלו באמת שאין לגיל משמעות, אבל חבל רק שהוא יעשה את זה באחת הקבוצות החלשות בבועה - ברוקלין.
הכי מסקרנת - דנבר מגיעה לחידוש עם מינוס 20 קילו בערך של יוקיץ', פלוס כמה ריבועים. הישג מעורר קנאה אמנם, אבל יש מצב שזה יפגע ביכולות משחק הפוסט-אפ שלו. נחכה לראות. חיכינו לראות גם את בול בול מאז ששמענו על קיומו, ובהכנה זה נראה טוב ומרשים. תוסיפו את מייקל פורטר ג'וניור, שגם במקרה שלו אנחנו מחכים (בגדול, כבר שלוש שנים) - ותקבלו המון ציפייה. מצד שני צריך לזכור שלנאגטס אין את היתרון של האוויר הדליל בקולורדו, והם יכולים גם לעוף מהפלייאוף ממש מוקדם. כנראה שזאת הקבוצה היחידה בבועה שמסוגלת לחטוף סוויפ בסיבוב הראשון, אבל יכולה גם ללכת עד הסוף בסיטואציה מסוימת - למרות שהסיכוי לזה אפסי. בקיצור, מזכירה את ארסנל.
לא נחשב/הכי חשוב - שמונת המשחקים הבאים יכריעו מי תעלה לפלייאוף, מאיזה מקום והאם נקבל משחקי כניסה בין המקום ה-8 ל-9 (נקבל בוודאות). מה שאותם משחקים לא יעשו, זה להיחשב לשחקנים בסטטיסטיקות סיום העונה ולהוות שיקול בבחירות לפרסי העונה, שכבר נעשו על ידי העיתונאים רגע לפני הריסטארט. נוצרה פה סיטואציה בעייתית, כי בדרך כלל הבחירות האלה נעשות ממש לפני הפלייאוף. כל זה יצר מצב ששמונת המשחקים של בול בול מדנבר (ועוד כמה שחקנים אלמוניים) לא יחשבו, ולכן הם יתחילו את העונה הבאה כרוקי'ז לכל דבר, בלי סטטיסטיקות NBA בכלל. הזוי. זה נותן לו יתרון על דני בקרב על תואר רוקי העונה. אנחנו נגד, כמובן. זה גם מוריד קצת מהמוטיבציה של הכוכבים לתת פוש אחרון כדי להיבחר לאחת מחמישיות העונה, ויפגע באיכות המשחקים של הגדולות באמת עד לפלייאוף. אולי, נקווה שלא.
המקום הטוב - ה-NBA הייתה הליגה הראשונה בעולם (מחוץ לסין), שעצרה את העונה בעקבות הקורונה. מכל אלה שחזרו, היא גם הייתה האחרונה לעדכן סופית שזה קורה. כמעט שלושה חודשים בהם אדם סילבר גייס את המומחים הכי גדולים כדי לבנות תוכנית חזרה בטוחה יחסית וברת ביצוע. הוא הצליח בענק. לפחות עד עכשיו. וגם עשה את זה די בשקט. בלי הצהרות והתחייבויות עד שידע את כל התשובות בעצמו. התוצאה? אפס נדבקים מאז ה-20 ביולי. זה נתון בלתי נתפס כשמסביב לבועה כל פלורידה בוערת ומגיעה למספרי שיא של נדבקים. עכשיו, רק השחקנים או אנשי הצוות יוכלו להרוס את זה, ולכן נדרשת מהם משמעת שיא. סילבר הוכיח שוב שהוא אחד מאנשי הניהול הטובים ביותר בעולם והמפלגה הדמוקרטית בארה"ב צריכה להתחיל לשקול אותו ברצינות כמועמד לנשיאות. כל העולם ירוויח מזה. באופן משמעותי. זה לא יקרה, אבל אני נהנה להמשיך לחלום. רק שאף שחקן לא ידבק ויעביר את זה תוך כדי משחק לשחקנים אחרים, כי החלום בקלות יכול להפוך לסיוט.
פנטזיה - ג'ה מוראנט וממפיס כנראה ישחקו על הזכות לתפוס את המקום השמיני בטורניר הכניסה לפלייאוף שמגיע אלינו בשעה טובה. השאלה שנשארה פתוחה היא מי תהיה היריבה: פורטלנד, סקרמנטו, סן אנטוניו או הקבוצה שכולם רוצים לראות שם - ניו אורלינס. משבר כלכלי עצום עומד לפגוש את הליגה הטובה בעולם בעונה הבאה, וכל דבר הכי קטן שיעזור לשווק אותה יותר יתקבל בברכה. לברון נגד זאיון בסיבוב הראשון יכול ליצור כאן יריבות בין המלך למחליפו, לכאורה, ולתת לאוהדי הכדורסל את מה שהם לא קיבלו עם מייקל וקובי או עם קובי ולברון.
אחות על מלא - ניק נרס, מאמנה של טורונטו מייצב את עצמו כמאמן החדשני, היצירתי והערמומי ביותר בליגה בשנה וחצי של עבודה. לפני שנה החמאנו בעיקר ל-GM, מסאי יוג'ירי, וכמובן לקוואי, על האליפות ההיסטורית של הרפטורס - אבל עכשיו כבר אפשר להגיד בוודאות שלנרס יש הכי הרבה מניות בה. בשקט בשקט, בעונה שבה כל שחקן בקבוצה - מהגדול לקטן, ללא יוצא מן הכלל - מפספס לפחות 10 משחקים, טורונטו רושמת את המאזן השלישי בטיבו בליגה. ועדיין לא סופרים אותה. "לעולם אל תזלזלו בליבה של אלופה". וכדאי שגם לא תזלזלו ביכולת של ניק נרס לשתק לגמרי את יאניס. אף אחד לא מזכיר אותה, אבל טורונטו שייכת לרשימה של מילווקי והאחיות מלוס אנג'לס.
