sportFive846449 (צילום: ספורט 5)
צילום: ספורט 5

הפעם הראשונה הייתה עם "ההחלטה", אותו ספיישל טלוויזיוני ארור ביולי 2010 בסיומו הודיע כי הוא לוקח את כישוריו לסאות' ביץ' ונוטש את קליבלנד לטובת מיאמי.

הספיישל ההוא גרם לליגה שלמה לשנוא את לברון ג'יימס, די בצדק יש לומר. גם כי הוא חיבר לעצמו בכוח סופר-טים, עם דוויין וייד וכריס בוש וגם כי הוא התנהל בצורה לא ראויה מול המקום שהיה בית עבורו לאורך שנים. "ההחלטה" הייתה טעות חמורה של לברון בכל הנוגע לדימוי שלו, אבל היא התנהלה כמו שהתנהלה כי זה היה לברון ג'יימס של 2010: ילד, שחצן מדי, פזיז מדי, מוכשר בטירוף אבל לא מחושב. גם על המגרש וגם מחוצה לו.

החזרה לקליבלנד, ב-2014, נעשתה עם מכתב בגוף ראשון בעזרתו של לי ג'נקינס מ"ספורטס אילוסטרייטד". הוא הודיע שהוא "שב הביתה", הבטיח להביא אליפות וקיים. גם במקרה הזה לברון חצי הפתיע עם הבחירה שלו ביעד הבא (בעיקר לאור היחסים הרעועים שהשאיר מאחור עם דן גילברט, בעלי הקאבס), גם במקרה הזה, הוא נפרד בטעם די רע מהקבוצה שעזב וגם במקרה הזה הוא החזיק את כל הליגה על קוצים עד שהודיע מה הוא רוצה לעשות ("ההחלטה" הייתה ב-8 ביולי, הודעת החזרה חיכתה עד ה-11 ביולי). הפעם הוא בקושי המתין יום מפתיחת השוק החופשי.

ב-2014, אף אחד (כמעט) לא שרף חולצות שלו ואף אחד לא הפך אותו לאויב הציבור. האופן בו המעבר ההוא התרחש סימן אף הוא את המקום בו לברון היה בקריירה שלו: הרבה יותר רגוע ושקול אחרי שסופסוף זכה באליפויות, הרבה יותר שולט בליגה מאשר היא שולטת בו. על המגרש וגם מחוצה לו.

המעבר השלישי (והאחרון?), של 2018, הוא שוב מראה טובה למצב בו לברון ג'יימס נמצא כרגע. הפעם זו ממש לא הפתעה. כבר למעלה משנה הסביבה הקרובה של לברון מזינה את השמועות על הלייקרס בכל מיני דרכים.

הפעם הוא גם לא בחר בפומפוזיות של "ההחלטה". אפילו לא בהטלת פצצה כמו הטקסט של לפני ארבע שנים שהפך לקאלט. הבשורה על היעד הבא של האיש שמגדיר את ה-NBA בכל מובן אפשרי הגיעה בדמות הודעה לקונית לחלוטין של סוכנות השחקנים שמייצגת אותו (ושהוא מנהל מאחורי הקלעים כנראה).

זה לברון של קיץ 2018. הקרבות על המעמד, הסנסציוניות, כל אלה מאחוריו. אחרי שהפך בעיני רבים לשחקן השני בטיבו אי פעם, הוא עובר ללייקרס בשקט. עם כמה שמעבר ללייקרס, ה-קבוצה של הליגה, יכול להיות באמת שקט.

לברון מגיע לעיר המלאכים בידיעה ברורה שהוא לא יהפוך לגדול שחקני המועדון אי פעם, כמו שהיה בקליבלנד. היו שם גדולים אחרים לפניו, אולי לא טובים כמוהו, אבל כאלה שהקדישו את כל או רוב הקריירה שלהם למועדון. אחד מהם, מג'יק ג'ונסון, הוא זה שהביא אותו להציל את הלייקרס ששקעו במצולות הליגה בחצי העשור האחרון.

קינג ג'יימס גם נוחת בקליפורניה בידיעה שחרף המעבר הזה, הסיכוי שלו להתחרות באמת על אליפות בעונה הבאה לא הרבה יותר גדול מזה שהיה העונה, אולי אפילו קטן יותר. נכון, אם יגיע לגמר עם לוס אנג'לס, הוא יהיה פייבוריט, הבעיה שכדי להיות בגמר תשיעי ברציפות הוא לא צריך לעבור במזרח את פילדלפיה הלא מוכנה, טורונטו המפשלת, אינדיאנה הנאיבית או בוסטון הפצועה. הוא צריך לעבור את הווריירס, וגם זה רק אחרי שיתמודד עם יוסטון האדירה ועם שאר הקבוצות החזקות של החטיבה.

לכן, ומתוך כך שלמדנו לאורך החלק השני בקריירה של לברון שהכל נעשה אצלו לאחר מחשבה עמוקה על ההשלכות, אפשר להגיד בלב שלם שההצטרפות הזו ללייקרס נועדה לדברים אחרים. הצלחה, בטח שאליפות, יהיו רק הבונוס.

ראשית, אורך החוזה. ארבע שנים, עם אופציה לעונה הרביעית. בעונות האחרונות קינג ג'יימס בחר לחתום על חוזים קצרים ולהיות שוב ושוב אדון לגורלו. הפעם הוא מפקיד את גורלו בידי הלייקרס ולפי הדיווח של רמונה שלבורן, עוד לפני ההכרזה הרשמית הוא הודיע לקבוצה שהוא לא מודאג מכך שפול ג'ורג' הבריז או שקוואי לאונרד לא בטוח יגיע. הוא כאן לטווח הארוך ואם זה לא יילך בקיץ הזה, אז אולי בקיץ הבא אפשר יהיה להביא כוכבים שישחקו לצדו.

אורך החוזה משמעותי גם ברמה אחרת. ב-NBA מדברים לאחרונה רבות על ביטול חוק ה"וואן אנד דאן" המושמץ והחזרת האפשרות לבחור שחקנים היישר מהתיכון. בעוד ארבע שנים, כאשר לברון יהפוך שוב לשחקן חופשי בגיל 37 וחצי (בהנחה שימצה את החוזה שלו), הבן שלו, לברון ג'יימס ג'וניור, יסיים תיכון בדיוק והשניים, בתיאוריה, יוכלו לשחק יחד. לפי דיווחים בשנים האחרונות, זה החלום הגדול של לברון לעונת הפרישה שלו וזו גם אחת הסיבות לבחירה בלוס אנג'לס. בעיר המלאכים, ברוני ג'וניור, שכבר עכשיו נחשב לכישרון גדול, יוכל להשתפר עוד ועוד, בתקווה שהמאסטר פלאן של אבא אכן ייצא לפועל בקיץ 2022.

למה עוד לוס אנג'לס? כי כאמור, לברון נמצא במקום אחר בקריירה שלו. את האליפויות כבר יש לו, גם תארי MVP לא חסרים ואם השנתיים האחרונות גרמו לו להבין משהו זה שהסיכוי לנשל את הווריירס לא גבוה. לוס אנג'לס, מן הסתם, מציעה למלך אפשרויות שהוא לא יכול היה למצוא בצפון-מזרח אוהיו (עם כל הכבוד), כמו תעשיית הבידור המשגשגת.

אם חלום נוסף של לברון הוא להפוך בעתיד לבעלים של קבוצה בליגה (קליבלנד?), הרי שאת הכסף הגדול באמת, הרבה מעבר לסכומים האדירים שהרוויח בקריירת הכדורסל שלו, הוא יכול למצוא בהוליווד והסביבה.

אדריאן ווג'נארוסקי הכל יכול מ-ESPN הגדיר את הצעד של לברון כ"שינוי סייסמי לליגה", סוג של רעידת אדמה כמאמר הקלישאה השחוקה.

כל תזוזה של לברון לאורך הקריירה שינתה את יחסי הכוחות בליגה, החל מהבחירה בדראפט שהפכה את קליבלנד לכוח במזרח אחרי עשור וחצי של כלום, למעבר למיאמי שהפך את ההיט לקבוצה הטובה בליגה ושלח את קליבלנד לקרקעית (הקאבס איבדו אז 25 אחוז מערך הקבוצה. אם זה יקרה להם כעת, מדובר ב-300 מיליון דולר. בהצלחה עם זה), אל החזרה לקליבלנד שהשיבה את מיאמי לבינוניות והפכה את הקאבס לאלופי המזרח בכל ארבע העונות מאז פלוס אליפות היסטורית לעיר.

אלא שמעבר מערבה, למרות הגיל המתקדם, הוא עוד יותר גדול מכל אלה. אם למדנו משהו מהעונה האחרונה של לברון זה שהמכונה עדיין משומנת ופועלת במיטבה, למרות 33 השנים וחצי שהוא סוחב על עצמו. לברון, עם כל הכבוד לג'יימס הארדן וה-MVP הטרי שלו, היה השחקן הכי טוב בעולם בשנה האחרונה, בפער ענק מכל המתחרים. לכן ולאור היכולת של הווריירס והרוקטס, התזוזה שלו משפיעה כנראה יותר על המזרח מאשר על המערב.

הדרך לגמר ה-NBA, שהייתה חסומה לחלוטין עבור קבוצות המזרח בעשור האחרון, נפתחה לפתע והחטיבה די ריקה (כפי שאפשר לראות משני הציוצים שלמטה). קליבלנד כבר לא תהיה פקטור בזמן הקרוב ולא חסרות קבוצות שישמחו להסתער על ההזדמנות.

בוסטון נראית הכי בשלה, אחרי שכבר עשתה את המהלכים שלה והתחמשה בכוכבים, אבל אולי עכשיו היא תלך על צעד ענק אחרון שיהפוך אותה לקונטנדרית אמיתית (אנתוני דייויס?). פילדלפיה אומנם התבלגנה קצת עם כל מה שקרה סביב הג'נרל מנג'ר בריאן קולאנג'לו וגרם לו לעזוב, אבל גם היא מחזיקה במספיק שחקנים טובים ומספיק מקום פנוי כדי להתחמש עוד יותר. טורונטו, למי ששכח, שלטה במזרח בעונה הסדירה ואומנם נתקלה בקיר הקבוע בדמות לברון, אבל אולי עכשיו תחזיר לעצמה את האמונה. המזרח הולך להיות סוער במיוחד ב-2018/19.