בשירו "סן פרנסיסקו", אריק איינשטיין שר על יופייה של העיר ומצד שני מזכיר את הגעגוע הביתה. איינשטיין, שהיה אוהד ספורט מושבע, כותב על כך שהוא רואה את ד"ר ג'יי קורע רשתות ואת קארים עבדול ג'אבר נוגע בשמיים. כמעט 40 שנה לאחר שנוגן בפעם הראשונה, יהיה ישראלי שיקרע רשתות בסן פרנסיסקו. אולי זה היה גורם לאריק פחות להתגעגע.
השידוך של כספי לווריירס מאז ומתמיד היה בעל הגיון. החוזקות של הפורוורד מהיום בו הגיע לליגה היו הקליעה שלו והתנועה המתמדת ללא כדור, שניים מאבני היסוד של ההתקפה של אלופת ה-NBA. כספי, כמו כל שחקן שנמצא על המגרש בגולדן סטייט, אינו צריך את הכדור בידיים שלו בשביל להיות יעיל. לעומרי גם יש טווח קליעה נהדר והוא מסוגל לזרוק צעד מאחורי קשת השלוש.
אם הוא יוכיח יציבות בטווח המוגדל, הוא בעיה נוספת ליריבות, שצריכות בכל מקרה להיצמד לסטף קרי כשהוא במרחק של עשרה מטרים מהסל. המרחקים בהם שחקני גולדן סטייט נמצאים אחד מהשני הם עצומים ובכך הם יוצרים את הריווח הנהדר. היכולת של כספי להגדיל אותו בהחלט שווה לסטיב קר. נקודת זכות נוספת לישראלי היא היכולת שלו להסתדר עם כוכבים. אם בסקרמנטו היה אחד מהחברים הקרובים של דימרקוס קאזינס, שחקן ענק בעל אישיות לא פשוטה, אין סיבה שתהיה בעיה עם הסופר סטארים של האלופה.
תזמון הוא דבר חשוב בחיים, ובמקרה של כספי זה כבר תלוי בעיני המתבונן. בימים בהם ג'ו אינגלס, שלא ראה דקות אצל דיוויד בלאט במכבי תל אביב ב-2014, חותם על חוזה של 52 מיליון דולר ל-3 שנים, זה לא פשוט לשחקן ותיק כמו כספי, שמשחק באותה עמדה, לחתום על חוזה מינימום (2.1 מיליון דולר לעונה). הסיטואציה הזו הגיעה בעקבות העונה חסרת המזל שעברה עליו, שהורידה את המניות שלו. אם הוא היה שחקן חופשי בקיץ הקודם, סבירות גבוהה שהוא היה מוצא את עצמו עם חוזה של שמונה ספרות.
מצד שני, הווריירס לא היו שוקלים להחתים אותו במצב כזה. לאחר שהשאיר את הגרעין שזכה בשתי אליפויות בשלוש שנים, הג'נרל מנג'ר, בוב מאיירס, חיפש שחקנים ותיקים שיסכימו לחתום על חוזה מינימום במטרה לזכות בטבעת. אפשר להניח שאם עומרי היה מחכה עוד קצת הוא היה זוכה לחוזה יותר גבוה, אבל בסיטואציה כזו, בה גם קווין דוראנט ויתר על כסף (נכון, יותר קל לוותר על מזומנים כשזה 53 מיליון דולר ובצד יש חוזה עתק עם נייק), גם הוא יכול היה לוותר על סכום מסוים בשביל להיות חלק ממשהו גדול, יותר גדול מכל מקום שהוא היה בו בשמונה שנותיו בליגה.
מעמדו של עומרי ברוטציה ינוע בין השחקן השמיני לשחקן העשירי. אחד היתרונות הגדולים ביותר של הישראלי הוא העובדה שהוא מסוגל לשחק בצורה נהדרת בעמדות 3-4 ובסיטואציות מסוימת, הוא יכול לשחק גם בעמדה מספר 2, כשהרבה מכך תלוי באחוזי הקליעה שלו. ניתן להאמין שעיקר השימוש בו יהיה בעמדה מספר 4 כסטרץ' פור שמרווח את המשחק.
כשלצדו נמצאים שחקני ההתקפה הטובים ביותר בעולם, עומרי לא יצטרך לעשות דברים מסובכים יותר מדי, אבל יהיה חייב לחדד מאוד כמה אלמנטים מאוד ספציפיים שאם הוא יעשה אותם ביעילות הוא יראה לא מעט דקות משחק. בראש ובראשונה היא כמובן יכולת הקאץ' אנד שוט שלו, לקבל מסירה ולעלות לקליעה. אם הוא ישמור על 40 אחוזים בזריקות כאלה (בעונות 2014/15 ו-2015/16 המצוינות הוא עשה זאת), מצבו יהיה מצוין. בראייה אופטימית, עם כל כך הרבה יוצרים לצדו, אין סיבה שהוא לא יעשה זאת.
בנוסף, כספי צריך לחדד את היכולת לכדרר פעמיים לכיוון הסל ולתקוף את הטבעת בצורה אגרסיבית. הוא עשה את זה מצוין בעונות השיא שלו, ובזכות הריווח של האדיר של התקפת הווריירס, יהיו לו אפילו יותר קל לעשות זאת. הדרישות הללו הן הגיוניות מאוד מבחינת כספי, שבסופו של דבר יצטרך לעשות את הדברים שהוא עשה במשך כל הקריירה ברמה גבוהה. לא צריך לנסות דברים קשים, בשביל זה יש את קרי וקווין דוראנט לצדו.
חובת ההוכחה של הישראלי נמצאת גם בהגנה. לווריירס אין הרבה ימים רעים בהגנה, כשהרבה פעמים לא מקבלת מספיק קרדיט בגלל מה שקורה בצד השני של המגרש. היכולת ההגנתית של כספי ידעה לא מעט עליות וירידות במהלך הקריירה. עומרי הוא ריבאונדר לא רע, אבל לפעמים מתקשה להתמודד עם שחקנים גדולים וחזקים ממנו פיזית.
כספי יהיה חייב להוכיח שהוא מסוגל להתמודד גם עם שחקנים בתוך הצבע ומצד שני להזיז רגליים מספיק מהר מול גארדים כשמתבצעים חילופים. דווקא מול שחקנים נמוכים יותר קל לו, כשהוא מחפה לפעמים על חיסרון המהירות עם האורך שלו. זאת לא הפעם הראשונה שקפטן הנבחרת נמצא בקבוצת פלייאוף. בעונת 2013/14, כששיחק ביוסטון, הקבוצה סיימה במקום הרביעי במערב. דמיאן לילארד ופורטלנד הדיחו את הרוקטס בסיבוב הראשון שישה משחקים, כשהישראלי לא ראה אפילו שנייה אחת על הפרקט.
כאן חובת ההוכחה של עומרי. בעונה הסדירה הארוכה הוא יקבל הזדמנות מקר, אבל רק אם הוא יוכיח שהוא מסוגל למלא את הדרישות ממנו ברמה הגבוהה ביותר, הוא ישחק לראשונה בקריירה לאחר אמצע אפריל. בינתיים צד השני של הגלובוס, אוהד הספורט הישראלי מחייך, כי בזמן שהוא קם לראות את אחת מהקבוצות הגדולות בהיסטוריה, הוא יראה גם את כוכב הנבחרת שלו קורע רשתות. מעניין מה אריק היה חושב על זה.