יש מצב שאתחרט יום אחד על מה שאני הולך לכתוב בכתבה הזו, כי אני אוהב את קווין דוראנט. ועדיין, אין דרך אחרת לומר זאת: קווין דוראנט הוא פחדן.
סופרסטאר לא בוחר להצטרף לקבוצה שרק השנה קבעה שיא ניצחונות לעונה. סופרסטאר לא הולך לקבוצה שניצחה אותו לפני רגע בניסיון לקצר הליכים ולהשיג איתה טבעת. סופרסטאר אמיתי היה לפחות חוסך לכולנו זמן ריפרוש בטוויטר ומודיע בשידור חי על "ההחלטה" שלו. אפילו כאן אפשר לראות את ההבדל בין דוראנט ללברון ג'יימס - לברון הוא מניאק שיודע את זה ולא ממש אכפת לו; דוראנט מנסה להצדיק את עצמו ולשכנע אותנו שהדרך הקלה הייתה להישאר באוקלהומה ושהוא היה צריך לצאת מאזור הביטחון שלו. איך אמרה מירי רגב? קאט דה בולשיט.
מסתבר שדוראנט לא מכויל מהחומר של אלופים אמיתיים. ראינו את זה בפלייאוף כשאיבד כדורים פעם אחר פעם ברבע האחרון, כשהחטיא לא מעט זריקות שהיו יכולות להכריע את הסדרה מול הווריורס לטובת הת'אנדר. אני מאמין לדוראנט שכתב שזו אחת ההחלטות הקשות שקיבל, אני מאמין שבאמת היה קשה לו לעזוב את המועדון בו שיחק בכל הקריירה. קשה לי להתחבר לסיבה: "הרצון לצמוח כבן אדם ולעבור לעיר שתתן לי את הפוטנציאל לגדול הכי הרבה".Now everybody wanna play for the heat and the Lakers? Let's go back to being competitive and going at these peoples!
— Kevin Durant (@KDTrey5) July 16, 2010
ובואו לא ניכנס להשוואה של המקרה הנוכחי לזה של לברון. לג'יימס לא היה בחמישיה לצידו את אחד מחמשת השחקנים הטובים בליגה (ראסל ווסטברוק). המאמן שלו מייק בראון לא היה מוערך כמו בילי דונובן, שנתן עבודה מעולה בשנה ראשונה בליגה. קליבלנד של 2010 לא הביאה ללברון את אחד השחקנים האהובים עליו כמו שאוקלהומה סיטי עשתה בשבוע שעבר לדוראנט (ויקטור אולדיפו).
לדוראנט היו הרבה יותר סיבות להישאר באוקלהומה סיטי - כולל כלכליות. אחרי שנים בהן ויתר על אגו. זריקות. כסף, כדי להישאר בת'אנדר - דווקא כשיש לו את הקבוצה שבנויה הכי טוב להיאבק על אליפות הוא עוזב ועוד לטובת זו ששברה לו את הלב. אני מוצא את זה עצוב. לא סתם צייץ שחקן הבייסבול, אנדרו היני: "לקחת אליפות עם גולדן סטייט זה כמו לאבד את הבתולין לזונה".
היו כבר שחקנים בעבר שעזבו קבוצה על מנת לקחת אליפות במקום אחר. קארל מאלון וגארי פייטון עזבו את יוטה וסיאטל אחרי שנים רבות בקבוצות שלהם, אבל במקרה ההוא הם כבר היו בשלהי הקריירה ויכולת להבין את הנסיון לרדוף אחרי הטבעת פעם אחת אחרונה. הקארמה לא הייתה איתם והם לא זכו שם באליפות. הסיכוי של גולדן סטייט ללכת עד הסוף השנה כדי לזכות באליפות גבוה בהרבה. האפשרות שה-MVP מ-2014 יזכה באליפות היא אסטרונומית, אבל היא תבוא איתו בחשבון בבוא הימים כשננסה להיזכר במורשת שלו. האליפויות יוזכרו גם בהקשר של המעבר שלו למועדון שכבר זכה בלעדיו. ואם חלילה לא יזכה בכלום הוא יזכה לבוז ושנאה שהיו שמורים פעם רק ללברון אחרי השנה הראשונה בפלורידה.
ג'יימס לפחות ידע לתעל את אווירת האנטי נגדו כדי לזכות בהמשך בשלוש אליפויות, אבל רק האחרונה, בה עשה זאת נגד כל הסיכויים, בקבוצה מהאזור בו גדל, הכניסה אותו ללב. מה יגרום לאוהדים הנייטרליים להיות בעדו עכשיו כשהקבוצה שלו כל כך עדיפה מכל השאר? הרי אם היו משחקים בשכונה היו מחלקים כוחות מחדש. מבחינת הווריורס הרי כל דבר פחות מאליפות יהיה כישלון. דוראנט ושאר חבריו לקבוצה יצטרכו אולי לראשונה להתמודד עם הסיטואציה בה הם כבר לא המאמי של כולם.
העזיבה של דוראנט עושה אותי עצוב. כאוהב כדורסל. כאחד שמעריך אנשים שנלחמים על המקום שלהם, שבונים את המורשת שלהם בעצמם. כרומנטיקן של המשחק. אני לא אוהב לדבר על זה שאין מצב שצ'ארלס בארקלי, אייזיאה תומאס, פט יואינג או לארי בירד היו עושים צעד כזה- כי מדובר בתקופה אחרת, אבל לו הייתי שחקן עבר ותיק בליגה הייתי בז להחלטה של דוראנט.
ומעל הכל צר לי שדוראנט, שחקן ובן אדם קלאסה, מהשחקנים האהובים עלי בליגה, וגולדן סטייט ששנים היו בין הקבוצות שיותר סימפטתי בליגה עברו בין רגע לקבוצה שאהיה נגדה. לא כי הם אנשים רעים חלילה או שההחלטה לא טובה מבחינת המועדון שהפך בשנים האחרונות לאחד המנוהלים הכי טוב בליגה. פשוט, כמו רבים אחרים אני לא אוהב את גוליית. וגולדן סטייט העכשווית היא הענק שאתה רוצה שיחטוף רוגטקה בול לפוני. זה יהיה מוזר אבל מעכשיו כשאזמזם את "דני" של משינה אחשוב על דוראנט- "כשחיפשת את הקיצור אז נפלת, זה הסיפור".
