קארל אנתוני טאונס עומד לסגור את עונתו התשיעית בליגה הטובה בעולם, והעונה הקבוצתית המוצלחת ביותר. זאת שנה בה הוא נבחר לאולסטאר, סיים במקום השלישי במערב והצליח, לראשונה בחייו, להיות חלק מקבוצה מנצחת. הוולבס שלו הגיעו לגמר המערב ויעלו הלילה (בין חמישי לשישי) למשחק החמישי מול דאלאס. בתור שחקן שיחגוג את יום הולדתו ה-29 בתחילת העונה הבאה, זה מרגיש כאילו הבנו עם מי יש לנו עסק עד עכשיו, פחות או יותר.
למרות זאת, זה מרגיש שהליגה הטובה בעולם לא מצליחה לאכול עד הסוף את קארל אנתוני טאונס. מצד אחד, שחקן כדורסל טוב, 2.13 מ` שקולע ב-41.6% מהשלוש בעונה הסדירה (ו-39.4% בסדרה מול דנבר) ושחקן שעשה גם התקדמות גדולה בהגנה ועבר לעמדת הפאוור פורוורד אחרי שנים כסנטר. מצד שני, מדובר גם באחד השחקנים השנואים בליגה. שחקן שהפך למזוהה עם עבירות טיפשיות ולא מחויבות המציאות, מושא ללעג ברשתות ושחקן שלא ברור אם יכול להיות מספר 2 או אפילו מספר 3 של אנתוני אדוורדס ורודי גובר.
רגע לפני המשחק הרביעי, טור שנוי במחלוקת באתר האמריקאי SBNation הגדיר את טאונס כ"איש המעצבן ביותר ב-NBA", רמז שיש קשר בין מות בני משפחתו מקורונה לגישתו לכדורסל וטען שהוא פשוט מוזר מדי, מעצבן מדי ולא יציב מדי בשביל לשחק כדורסל. הטור הזה ספג ביקורת אדירה ומוצדקת, גם מאנשי תקשורת וגם מאוהדי מינסוטה, אבל הוא לא היה מנותק לחלוטין מהמציאות. קארל אנתוני טאונס נראה כמו שחקן שיכול להיות טוב בהרבה ממה שהוא עד עכשיו.
"תפסיק לשקר לנו"
טאונס, מצד אחד, קלע 23 נקודות עם 12 ריבאונדים במשחק 7 בדנבר (כולל 7 מ-8 ל-2 נקודות), ומצד שני קלע ב-15 מ-54 מהשדה בשלושת ההפסדים לדאלאס. בהתחשב בכך שהוולבס הפסידו את שני המשחקים הראשונים ב-4 נקודות, במצטבר, זריקות פחות רעות שלו או פשוט משחק ברמה יותר גבוהה, והיה יכול להיות עכשיו 1:2 למינסוטה. בהתחשב ביתרון הגובה שלו על פי ג`יי וושינגטון, הוא היה אמור להסתדר בקלות עם דאלאס ולתת 20-25 נקודות למשחק. אותו טאונס, אגב, קלע 62 נקודות מול וושינגטון כשהאחרון שיחק בשרלוט בינואר האחרון.
בסיום המשחק השלישי בסדרה, טאונס הפך למושא ביקורת אחרי שאמר שהוא זורק 1,500 זריקות ביום. "זה שקר", אמר דריימונד גרין, שחקן גולדן סטייט שמשמש כיום כפרשן אורח ב-TNT. "אי אפשר לזרוק 1,500 זריקות ביום במהלך גמר המערב. הוא מחרטט אותנו". השקר הזה הרגיש כמו ניסיון הגזמה של טאונס כדי לצאת טוב, אבל הנקודה המעניינת באמת הגיעה מדבריו של צ`ארלס בארקלי, חברו לפאנל של דריי-דריי: "הבעיה היא לא כמות הזריקות שהוא מתאמן עליהן, אלא הזריקות שהוא לוקח".
karl anthony towns: "i`m putting up 1,500 shots a day”
— Anthony Edwards in 7 (@LakersCookedYou) May 27, 2024
should they trade kat? pic.twitter.com/B8CBGEzXLK
טאונס זרק יותר מדי שלשות, ובכל פעם בה ניסה להכנס לסל ראה את דרק לייבלי מולו. דניאל גאפורד לא מצליח לשמור עליו באותה הדרך, מה שהוביל בין היתר להתפוצצות שלו במשחק הרביעי, אבל השילוב בין לייבלי ובין וושינגטון פשוט נטרל את הדרך בה הוא מגיע לסל.
דאלאס אמנם בסדרה טובה מאוד, אבל טאונס יכול וצריך לדרוש מעצמו יותר. אמנם אנחנו מדברים כאן על שלושה משחקים, אבל זה מרגיש סדרתי. הוא התקשה כל פעם בפלייאוף והודח בסיבוב הראשון לפני הקפיצה של אדוורדס, כאשר חברו לקבוצה לשעבר ג`ימי באטלר השתמש בו כשק חבטות סדרתי. קארל אנתוני טאונס נראה כמו ה-2.13 מ` הנמוך ביותר בעולם.
משהו השתנה?
אחרי כל זה הגיע המשחק הרביעי. לייבלי היה בחוץ בגלל נקע בצוואר וטאונס זרק שלוש זריקות במחצית הראשונה. במחצית השנייה כבר היו לו 10 כאלה, כולל זריקות חשובות מאוד בדקות הסיום ו-4 מ-5 מהשלוש. הכל התחבר. הוא הצליח להסתדר בצורה טובה יותר עם דניאל גאפורד ובעיקר בדקות בהן גאפורד לא היה על הפרקט, כשדאלאס הייתה ב-10- בשש הדקות בלי הסנטר שהגיע מוושינגטון.
גם במשחק הרביעי טאונס התמודד עם עבירות לא הכרחיות, משהו שלא אופייני לשחקן בסוף שנתו התשיעית בליגה, אבל האמון של הקבוצה בו השתלם. טאונס שיחק במשך דקות ארוכות עם חמש עבירות, ואדוורדס עצמו אמר ש"הוא הסיבה שניצחנו". זאת הייתה המחצית הטובה ביותר שלו בסדרה, אחרי שבע מחציות מתחת לכל ביקורת. הוא היה טוב בשני הסיבובים הראשונים, גם בהגנה וגם בהתקפה, אבל משהו בסגנון המשחק שלו מרגיש פסיבי מדי.
בשונה מאדוורדס, שחוצב בהגנת היריב בדרך לכל שתי נקודות שלו, חלק מהזריקות של טאונס מגיעות ממסירות או פשוט מיצירה של הקבוצה. מהלכים שעבדו לו בעונה הסדירה או בסיבובים הראשונים נגמרו בעבירות תוקף, והוא זכאי להרבה מאוד ביקורת (בהנחה שמינסוטה לא תחזור מ-3:0 פתאום). הוולבס הגיעו לסדרה הזאת עם יתרון ביתיות וכפייבוריטים ונקלעו לפיגור 3:0. חלק גדול מזה עליו.
למרות זאת, הוא לא יכול להרשות לעצמו להגיע למשחק על הדחה במצב של 3 מ-22 מהשלוש עד אותו רגע. גם אם יש חוסר מזל, שחקנים גדולים באמת מצליחים לצאת מהמשברים האלה. "הסנטר עם הקליעה הטובה בהיסטוריה", כפי שהוא אוהב לקרוא לעצמו, לא היה קרוב לאזור החיוג של הסל.
karl anthony towns: "i`m putting up 1,500 shots a day”
— Anthony Edwards in 7 (@LakersCookedYou) May 27, 2024
should they trade kat? pic.twitter.com/B8CBGEzXLK
מפתה לכתוב שטאונס גילה את הנשמה האמיתית שלו עם הגב לקיר. מפתה לכתוב שדווקא במשחק הדחה הוא הצליח למצוא הילוך שלא היה שם, לקלוע 20 נקודות במחצית ולהיות הראשון אי פעם שמנצח את קיירי אירווינג במשחק גורלי, ושעכשיו הסדרה יכולה להפתח ומינסוטה יכולה להיות הראשונה שתחזור מפיגור 3:0 ל-3:4 ולהופעה בגמר. הבעיה היא שגם כותב שורות אלה לא מאמין לזה עד הסוף. לא מאמין עד הסוף לטאונס.
גם אם הוולבס יפסידו ב-30 נקודות וילכו הביתה, זה היה פלייאוף מוצלח מבחינתם. אדוורדס עשה קפיצה, המאמן כריס פינץ` עשה קפיצה וגם רודי גובר המושמץ נתן עבודה הגנתית טובה. השאלה של הקפיצה הבאה, מקונטנדרית לאלופה, מתחילה בטאונס עצמו.
מועמד לא רע לשחקן השנוא בליגה, אבל כזה שיכול לקלוע גם 30 נקודות במשחק הדחה. שחקן עם סגנון (וקול) שיכולים לעצבן, אבל שחקן שבגיל 28 עדיין לא באמת הגיע לתקרה שלו. משחק גדול ופיגור 3:2, סיטואציה ממנה מינסוטה יצאה נגד אלופה מכהנת ובלי יתרון ביתיות בחודש האחרון, גורמים לכל הנרטיב סביבו וסביב הקבוצה להיראות אחרת לגמרי.
בשביל זה הוא יצטרך להגמל מהעבירות המטופשות, מהכדררת מול שומרים שמצליחים לסגור צד אחד שלו בזמן ששעון השניות מתקתק את סופו לאחור ולקלוע זריקות גדולות באמת. קצת פחות קארל-אנתוני, קצת יותר טאונס.
