אוקטובר 2022: הכל מוכן להתפוצצות. דני אבדיה מגיע לעונתו השלישית ב-NBA עם שלל ציפיות אחרי קיץ מבטיח בו קרו שני דברים משמעותיים שהצדיקו את ההתלהבות בישראל ובוושינגטון:
1. יורובאסקט אישי מוצלח: הצגה בלתי נשכחת מול לאורי מרקאנן (היום הפייבוריט לזכייה בתואר השחקן המשתפר של העונה) והשחקן הרביעי בשלב הבתים עם ממוצעים של לפחות 14.5 נקודות, 7.5 ריבאונדים ו-3.5 אסיסטים למשחק, לצד ניקולה יוקיץ', יאניס אנטטוקומפו ולוקה דונצ'יץ'.
2. אימונים אצל דרו האנלן: המאמן האישי של ג'ואל אמביד, ג'ייסון טייטום, טייריס הליברטון, זאק לאבין ובראדלי ביל (בין היתר) התרשם מהפוטנציאל של אבדיה והחליט לקחת אותו תחת חסותו לסדרת אימונים אינטנסיבית וליווי צמוד - עם דגש על היכולת ההתקפית. האנלן נראה כמו החלק החסר בהתפתחות של אבדיה.
לזה תוסיפו את הציטוטים הבאים של הנפשות הפועלות, שגרמו לכולנו להאמין עוד יותר. לפני העונה האנלן אמר לערוץ הספורט: "השיפור של דני יפתיע הרבה מאוד אנשים", בעוד שאבדיה הצהיר: "אני מוכן, זה הזמן להרים את הרמה אחרי שנתיים טובות בהן התרגלתי והסתגלתי. אני יכול להיות אחד הקלעים הטובים ב-NBA".
אפריל 2023: עדיין ממתינים לבשורה. שלא יהיה ספק - 2022/23 הייתה העונה הטובה ביותר בקריירה של אבדיה (בראשון בלילה היא תגיע לסיומה באופן רשמי), אבל זאת גם הייתה עוד עונה שלא עמדה בציפיות שלנו או של אבדיה עצמו. כזו שספק אם מישהו היה קונה לפני חצי שנה.
לראות את הטוב
באופן כללי - גרף ההתקדמות של אבדיה חיובי. רוב המשחקים הכי טובים של דני ב-NBA הגיעו העונה, ביניהם ההצגה בניצחון על בוסטון (25 נקודות, 10 ריבאונדים, 5 אסיסטים) ו-25 הנקודות ב-83% מהשדה נגד סן אנטוניו. 11 מתוך 16 הדאבל דאבלים בקריירה שלו נרשמו העונה, כולל אחד מרשים במיוחד עם אסיסטים, מול מיאמי בחוץ, כשהיה רחוק ריבאונד אחד מטריפל דאבל ראשון (10/9/12) בחייו.
אבדיה קלע 9.2 נקודות בממוצע העונה, לעומת 8.4 ו-6.3 בשנים קודמות. הוא רשם שיאי קריירה גם בדקות (26.6), אחוזים מהשדה (43.7%), ריבאונדים (6.4), אסיסטים (2.8), חטיפות (0.9) וגם איבודים (1.6). בנוסף, הישראלי רשם העונה שיאי קריירה במשחק בודד בדקות (41), נקודות (25), ריבאונדים (20), אסיסטים (10) וחטיפות (4).
אגב, השחקנים היחידים העונה שרשמו לפחות 20 ריבאונדים ו-10 אסיסטים (באותו משחק או בשני משחקים שונים) הם ניקולה יוקיץ', דומנטאס סאבוניס, יאניס אנטטוקומפו, לוקה דונצ'יץ', ניקולה ווצ'ביץ' ואבדיה. זיהיתם נכון, כולם אירופאים.
דבר מעודד נוסף הוא העובדה שאבדיה החל לסיים כמו 2.06 מ'. אחרי שהטביע 11 פעמים כרוקי ו-7 פעמים בעונה שעברה, דני רשם 29 דאנקים העונה והוכיח שהוא יודע לסיים חזק בטבעת גם מעבר לים ולא רק במחוזותינו. בנוסף - לאחר שלא החמיץ משחק אחד אשתקד, אבדיה נותר אחד השחקנים העמידים בליגה (76 משחקים עם אופציה ל-77).
דני מביא לשולחן משהו אחר וכשהולך לו הוא נראה כמו הכדורסלן המודרני המושלם - גבוה, חזק, מהיר, יכול להוריד כדור על הרצפה, משחק בכמה עמדות שונות, קולע* ושומר**. העניין הוא שכל הדברים הללו מתחברים לעיתים רחוקות מדי, ולרוב הפורוורד בן ה-22 מציג יכולת של שחקן משלים.
*אבדיה קולע כשהולך לו, או שהולך לו כשהוא קולע. על אף היותו אחד הקלעים החלשים בכל ה-NBA (מיד נגיע לזה), שימו לב לנתון הבא: ב-10 משחקיו העונה עם 16+ נקודות הוא לא ירד מ-40% משלוש פעם אחת, כשבסה"כ באותם משחקים הוא עמד על 24 מ-47 (51%) מחוץ לקשת.
**אבדיה עדיין נחשב לשומר נהדר, אבל זאת הייתה עונה הגנתית פחות טובה מבחינתו בהשוואה לזו שהציג אשתקד. ב-21/22 אבדיה עצר את השחקנים ששמר עליהם על 43.5% (הנתון השני הכי גבוה בוושינגטון), לעומת 48.4% העונה. בסטטיסטיקה המתקדמת (DWS, DBPM) והפשוטה (חטיפות, חסימות) ההבדלים לא מהותיים.
תקלה בידית
מאז עונת הרוקי של אבדיה ב-NBA אנחנו מדברים על כמה שהוא חייב לשפר את הקליעה משלוש, אבל בינתיים זה פשוט לא קורה. בעונתו הראשונה הישראלי קלע ב-31.5% מחוץ לקשת, בשנה שעברה ב-31.7% והעונה ב-29.7% בלבד.
עד כמה הנתון הזה מדאיג אתם שואלים? מבין 145 השחקנים שזרקו העונה לפחות 232 שלשות (הכמות שאבדיה לקח), רק שלושה קלעו באחוזים נמוכים משל דני: קיליאן הייז עם 27.3%, ג'ון קולינס עם 28.8% וג'יילן נואל עם 28.9%, בעוד שבהמשך הצד הלא נכון של הרשימה תמצאו את פאולו באנקרו, ראסל ווסטברוק, ג'בארי סמית', ג'ה מוראנט ולברון ג'יימס. לפני העונה דרו האנלן אמר: "אני בטוח שדני ישפר את הקליעה משלוש, אם הוא יקלע ב-36% ומעלה זה יהיה מדהים". ובכן, זה לא התממש.
אם הכדור כל הזמן היה בידיים של אבדיה, ההגנות היו לוחצות אותו ורוב הזריקות שלו מבחוץ היו קשות - זה היה סיפור אחד (שעדיין לא מצדיק את האחוזים האלה), אבל המצב שונה לגמרי.
142 מתוך 232 הזריקות של אבדיה משלוש העונה היו פנויות לחלוטין (אף שומר לא במרחק של 1.82 מ' ומטה), אך הוא דייק רק ב-33.1% מהן, נתון שגם כאן מציב אותו במקומות האחרונים ב-NBA. רק קורי קיספרט (192) וקריסטפס פורזינגיס (157) לקחו העונה בוושינגטון יותר זריקות פנויות לחלוטין מחוץ לקשת, והם קלעו אותן ב-45.8% ו-39.5% בהתאמה.
בזריקות פנויות (השומר הכי קרוב במרחק של 1.22 מ' עד 1.82 מ') - אבדיה קלע העונה ב-25.3% (21 מ-83). מבין 141 השחקנים שלקחו העונה לפחות 83 זריקות פנויות, דני רביעי מהסוף כאשר רק באנקרו, מוראנט וג'יידן מקדניאלס עם אחוזים נמוכים יותר.
המשמעות היא שב-76 משחקים אבדיה לקח רק 7 שלשות שלא היו פנויות, והוא עדיין מדורג במעמקי טבלת הקלעים של הליגה הטובה בעולם. זה אומר שעם הזמן עוד ועוד קבוצות ילמדו להשאיר אותו חופשי (כפי שראינו לא פעם העונה), זה יתקע את ההתקפה של הוויזארדס ובעיקר ימנע ממנו להתפתח לשחקן שהוא חולם להיות ב-NBA.
ואם כבר דיברנו על הקליעה של אבדיה, נתעכב על עוד נתון שמצביע על נקודה אחרת לשיפור. מבין השחקנים שאינם סנטרים ושיחקו לפחות 2000 דקות העונה, רק שניים קלעו פחות נקודות מהישראלי ב"פול-אפ" - קניון מרטין ג'וניור ורג'י בולוק. כרגע, אין לאבדיה מהלך קבוע בארסנל שמאפשר לו להיכנס לזריקה שלו מכדרור ולעלות מעל השומר שלו (למרות יתרון הגובה ברוב המקרים). משהו לשים לב אליו לקראת ההמשך.
ביטחון, יציבות ומה שביניהם
אחרי שלוש עונות ב-NBA, במהלכן ראינו מספיק ניצוצות, אפשר לומר שהפן המנטלי הוא שמאט את אבדיה. המעבר בין שחקן ששואג בהתלהבות ושולח מסירות א-לה מג'יק ג'ונסון לבין שחקן שמהסס וחושש לבצע טעויות - הוא חד מדי וחריג מדי. ואם אוהדי וושינגטון היו יכולים לקבל את זה בשנה הראשונה, עכשיו הם כבר הרבה פחות סלחניים.
זה טבעי ששחקן ייקח על עצמו יותר בסגל חסר, אך במקרה של אבדיה נדמה שהוא זקוק להיעדרות של אחד מחבריו בחמישייה כדי להזכיר לעצמו מה הוא שווה, במקום לקחת יותר על עצמו ולבלוט גם בשלבים החשובים של העונה ולהשתלב בין השחקנים המובילים. בדף הסטטיסטיקה התופעה הזו באה לידי ביטוי בעיקר כשקייל קוזמה משחק או נעדר.
אבדיה ב-62 המשחקים עם קוזמה העונה: 8.0 נקודות ב-40.5% מהשדה ו-27.2% משלוש לצד 6.3 ריבאונדים ו-2.6 אסיסטים.
אבדיה ב-14 המשחקים ללא קוזמה העונה: 14.4 נקודות ב-53.1% מהשדה ו-37.3% משלוש לצד 7.0 ריבאונדים ו-3.7 אסיסטים.
גם כשבראדלי ביל בחוץ הממוצעים של אבדיה מזנקים, אבל שוב, זו שפת הגוף שמתארת בצורה הטובה ביותר שתי גרסאות הפוכות של אותו שחקן. לא במקרה אחוזי הקליעה עולים כשאחד הכוכבים בחוץ (למרות שאין הבדל בזריקות) ועם המגמה הזו הוויזארדס לא יכולים לחיות בשלום. הם צריכים שדני יהיה אגרסיבי באופן קבוע, גם כשהכוכבים בריאים, והם צריכים לדעת מה התפוקה (או לפחות האנרגיות) שיקבלו ממנו מדי לילה.
בתחילת העונה אנחנו סימנו פה את אבדיה כאקס פקטור שיכול לקבוע לאן תלך העונה הזו של וושינגטון, כי היא הייתה צמאה לעוד ממנו. אמרנו שאם הוא יהפוך לשחקן יציב ויעשה את קפיצת המדרגה כמצופה מבחירה תשיעית בדראפט, החבורה מבירת ארצות הברית שווה טופ 10 במזרח. לא הגיעה הקפיצה המיוחלת = אין כרטיס לפליי-אין. כו, היו פציעות בסגל, אבל בסוף זה היה עושה את ההבדל.
מה עכשיו?
בחודש הבא ייערך הלוטרי שאולי יעזור לג'נרל מנג'ר טומי שפרד להבין מה הוא צריך לעשות עם הקבוצה שלו. נכון להיום לוושינגטון יש את המאזן השישי הכי גרוע ב-NBA, עם סיכוי של 34.8% לבחור בטופ 4 ו-8.3% להנחית את ויקטור וומבניאמה. אם במקרה אלת המזל תעצור בקפיטל וואן ארנה, אולי יחליטו בהנהלת המועדון לוותר על השחקנים הוותיקים ולפנות את הבמה לצעירים (הצעד הנכון, לכן לא מומלץ לבנות שזה יקרה), ביניהם אבדיה שאולי בעקבות זאת יקבל חוזה חדש.
פורזינגיס וקוזמה יהפכו לשחקנים חופשיים הקיץ, עם אופציית שחקן, אך לפי הדיווחים הוויזארדס מתכננים להאריך את חוזיהם. אם שפרד מאמין בישראלי כפי שהאמין בו בעבר - הוא עשוי להגיש לו הצעה בסך 40-60 מיליון דולר כבר בקיץ הקרוב.
אם ההארכה לא תקרה הקיץ, גם אחרי העונה הבאה וושינגטון תוכל להציע לאבדיה חוזה גבוה יותר מאשר כל קבוצה אחרת - ואם קבוצה אחרת תנסה להחתים אותו, הוויזארדס יוכלו להשוות את ההצעה ולהשאיר אותו אצלם, כפי שעשתה פיניקס עם דיאנדרה אייטון אחרי שקיבל חוזה גבוה מאינדיאנה בקיץ שעבר.
אבדיה עדיין צעיר ויש לו את הבסיס כדי להפוך לכוכב ב-NBA (נזכיר - זה היה הייעוד שלו), אבל כמו שאנחנו יודעים היטב - הליגה הזו היא מרתון, וכדי להצליח במרתון הזה חייבים יציבות. כדי להצדיק חוזה של 60 מיליון דולר - חייבים יציבות.
כתב NBC וושינגטון, צ'ייס יוז, הוסיף על כך לערוץ הספורט: "ההימור שלי הוא שהוויזארדס לא יעניקו הקיץ חוזה חדש לדני, כי הם מתמקדים בלהחתים את פורזינגיס וקוזמה. הכסף שהשניים האלה יקבלו ישפיע רבות על ההוצאות של המועדון בשנים הבאות. בנוסף, הוויזארדס נוטים לא להאריך חוזה לשחקנים הצעירים שלהם אחרי שלוש עונות. הם הרבה יותר אוהבים לקבל החלטה בנוגע אליהם אחרי העונה האחרונה של חוזה הרוקי".
אם וושינגטון תצא במקרה לדרך חדשה - נוכל להגיד שאבדיה ללא ספק נמצא במקום הנכון עבורו, מקום שהוא יכול לקרוא לו בית (לא דבר מובן מאליו, עומרי כספי למשל לא השלים שלוש עונות מלאות ברצף באף קבוצה). אבל אם וושינגטון תמשיך להתנהל כמו המועדון הכי כושל בליגה ושוב תצא לעונה סתמית במטרה להסתפק בסיבוב ראשון בפלייאוף, נדע שאבדיה תקוע. ואז, לא תהיה לו ברירה אלא ללמוד להפסיק לחכות להזדמנויות, ולייצר אותן בעצמו.
