חבר ותיק שלח לי הודעה לפני כמה ימים, אחרי הרבה זמן שלא דיברנו. "שתדע לך שצפיתי את הגמר הזה", ככה הוא אמר, "והוא בעיני ניצחון לכדורסל". והסכמתי איתו. מהבטן הסכמתי איתו. אין לדעת אם גולדן סטייט ובוסטון יתנו לנו גמר ארוך, מותח ואיכותי, אבל יש להם צ'אנס יותר טוב מכל צמד קבוצות אחר. המנוחה הארוכה יחסית שהקבוצות קיבלו היא כמובן מבורכת, וגם מאפשרת לפצועים להתקרב קצת יותר למאה אחוז שלהם. אבל אישית קשה לי כבר להכיל את הציפייה לסדרה הזאת, ולהבטחה שהיא מביאה איתה.
יש פה כל כך הרבה בשר מבחינה מקצועית. בשלב הזה אתם בטח כבר יודעים שמרכוס סמארט ידבק לסטף קרי כמו פסטה לקיר, שג'ורדן פול יאלץ לחלץ מעצמו הגנה שהוא לא הראה עדיין, ושהבריאות (כלומר, הניידות) של רוב וויליאמס תהיה סופר משמעותית בשני צדי המגרש. דריק ווייט יצטרך לקלוע אחוז ניכר מאינספור הזריקות החופשיות שהוא יקבל כדי להרוויח את מקומו על הפרקט, וקליי תומפסון ישפט על פי סטנדרטים שקבע לעצמו לפני הפציעות. הלכנו מעבר לכל אלה, ובחרנו חמש פריזמות נוספות שדרכן ניתן להסתכל על הגמר הזה. אפשר שאחת מהן תכריע את גורל האלופה, או כמה מהן. או שזה יהיה משהו אחר. הסדרה הזאת כל כך טובה, וכל כך מעניינת, באמת שאין לי מושג.
ניסיון
בדרך כלל נהוג לתת לניסיון בגמר חשיבות של משחק אחד. 123 משחקים בגמר יש ברזומה של שחקני הווריורס, לעומת אפס גדול וחלול של הסלטיקס. מדובר בפער היסטורי, אבל גם טיפה מטעה. הסלטיקס לא נראים כמו קבוצה טיפוסית בגמר הראשון שלה. האם הווריירס יוכלו לנצל את ההיכרות שלהם עם גודל המעמד לטובתם? הסלטיקס ירוויחו יותר מסדרה פיזית, ואם הם יבואו לתת את הטון עם הגנה אגרסיבית, אולי זה יספיק בשביל להוציא את הפרפרים מהבטן מוקדם, או לפחות לשתק את הווריירס לרבע וחצי כדי להיכנס לסדרה. המשחק הראשון יקבע המון בסדרה שיש לה פוטנציאל להיות כל כך צמודה. אני מצפה מדריימונד גרין ומאל הורפורד להיות דומיננטיים מאוד במשחק הזה ברמה הרגשית, כמו גם בשאר הסדרה.
אנדרו וויגינס, מי היה מאמין
בניגוד לכל הציפיות, במיוחד שלי, וויגינס הפך לכל מה שסטיב קר ובוב מאיירס קיוו לו. הוא סטופר הגנתי בעמדות הכי חשובות, עם יכולת מוכחת לסיים משחקים עם 20 נקודות או יותר. אי אפשר להחביא עליו שומרים רעים (היי לוקה), והוא לא מפסיד משחקים. הוא רק צריך שמישהו יתניע אותו לפעמים. למזלם של הצהובים, יש להם את דריימונד, שהדרייב והשכל שלו מספיקים להרבה יותר משחקן אחד.
בסדרה הזו וויגס יקבל את ג'ייסון טייטום, וינסה למרר לו את החיים בחסות האורך והאתלטיות שלו. אם טייטום יצליח להגיע לנקודות שלו ביעילות, הווריירס יצטרכו לעזור לוויגינס על חשבון דברים אחרים. אבל אם לא - הסלטיקס יתקשו מאוד לעמוד בקצב מבחינה התקפית. החבר'ה של אימה אודוקה הגיעו לכאן בזכות ההגנה שלהם, ולא בזכות ההתקפה, שנמצאת במקום השמיני בפלייאוף ביעילות. לפרקים, וויגינס גם יראה מולו את ג'יילן בראון בשני צדי המגרש, וגם זה יהיה מאץ'-אפ קריטי בסדרה הזו.
זה קצת מבאס, אבל יש אפשרות די ריאלית שהווריירס יאלצו לבחור בין וויגינס לפול. לפחות לגמר אחד יהיה להם את שניהם. בואו נראה אם וויגינס יכול להמשיך לדרוס את (היעדר) הציפיות שהיו לי ממנו.
אחוזי הקליעה משלוש של וורדל
סטף נמצא בעיצומה של העונה הכי גרועה שלי מבחינת קליעה נטו. הוא עדיין סופר-דופר-סטאר, ועדיין קולע זריקות שאף אחד לא מעיז לקחת, ובאחוזים שמתורגמים להתקפה נהדרת. אבל אחרי פתיחה מהממת של העונה הוא דעך, ומאז ה-8 לדצמבר הוא עומד על 36.3 אחוזים ממוצעים להחריד מחוץ לקשת, כולל הפלייאוף. הגנות עדיין מפחדות ממנו כמו מצ'יזבט, כך שהוא עדיין מפיק המון ערך להתקפה הקבוצתית עם התנועה הבלתי פוסקת שלו, והכישרון האינסופי.
עם זאת, מאוד יכול להיות שקרי יצטרך למצוא קצת מהקסם בחזרה, לפחות לכמה משחקים, כדי לתת לגולדן סטייט את האדג'. זה משונה להגיד, אבל במעמד שהשיג, אחוזי הקליעה שלו בפועל כמעט לא רלוונטיים. כמעט. אנחנו בכל זאת בגמר ה-NBA. ואף מילה על תואר השחקן המצטיין של הגמר.
החילופים של הסלטיקס, ומה שיחליף אותם
הורגלנו לחשוב על הגנה בתור שמיכה קצרה מדי, שעליה להימתח לכל המקומות הנכונים במשך 24 שניות או פחות. לפרקים נדמה שההגנה של בוסטון אינה כזו. אין בה חורים ברורים שניתן לתקוף. ההיט בילו סדרה שלמה במרדף אחרי ווייט - אחד מהשומרים הכי טובים בעמדות הגארד, פשוט בגלל שלא היה להם משהו טוב יותר לעשות.
ההתקפה של הווריירס לא עובדת ככה בכל מקרה. הם זזים בסנכרון מוזיקלי כמעט, ומוצאים פרצות שנפתחות רק לרגע, בדרכם לשלשות חופשיות וסלים קלים ליד הטבעת. גולדן סטייט מציגה את ההתקפה הכי יעילה בפלייאוף בינתיים, עם 116.1 נקודות למאה פוזשנים. האם הלוחמים יוכלו להמשיך וללחוץ על הגז?
גולדן סטייט גברה על הגנות מרשימות כדי להגיע למעמד, אבל אם יש קבוצה שיכולה לסגור להם את השיבר, זו שיקגו. סתם, זו בוסטון. ונראה את הירוקים עושים הרבה דברים, לא רק חילופים, כדי לגרום לתזמורת שמולם לזייף. יהיו משחקים שזה יעבוד יותר, ויהיו כאלה שפחות. אין מתאים יותר מסמארט לרדוף אחרי קרי בחסימות, אבל הסלטיקס גם יבצעו ים של חילופים אוטומטיים כדי למנוע מהחריצים להיווצר מלכתחילה. האם התנועה התזזיתית, האומץ, והקליעה של גולדן סטייט יאפשרו לה להתגבר? מנגד, האם האיבודים יניעו את משחק המעבר של הלפרקונים? ההגנה של הסלטיקס תהיה האתגר האולטימטיבי.
זריקות ששני הצדדים בסדר איתם
מאוד הגיוני לנו להתמקד בדברים שכל צד מנסה להשיג על חשבון הצד השני. זה גם די מתבקש. אבל במהלך האורגני של המשחק קיימים לא מעט פוזשנים שנופלים בין הכיסאות. פוזשנים שנגמרים בזריקה ששני הצדדים יחיו איתה בשלום יחסי. לפעמים משחקים וסדרות שלמות מוכרעות עליהן. חזרו אחרי, במבטא ישראלי: 'איט'ס א מייק אור מיס ליג'. דריימונד פנוי לזריקה עם רגל בתוך הצבע? ניקח את זה. שלשה של הורפורד מלמעלה אחרי פיקאנ'פופ? יאללה. סמארט עולה מכדרור אחרי בידוד מול פול? בסדר. חלק מהזריקות האלה יכנסו, וחלק לא. זה אולי לא ניתוח מבריק במיוחד, אבל הפוזשנים האלה חשובים מאוד והם יהיו חלק בלתי נפרד מהסיפור של כל משחק.
הלילה
גולדן סטייט ווריירס - בוסטון סלטיקס, משחק 1 של גמר הפלייאוף (הלילה, 4:00, 5SPORT)
ברצינות? תקשיבו, הסדרה הזו יכולה להיות היסטורית באיכות ובחשיבות שלה. אתם צריכים להיות שם.
היי! שגיא רפאל, אור עמית ואלון ארד ואני התחלנו בהפקת ספר סיכום עונה, מוזמנים ומוזמנות להציץ בפרוייקט ההדסטארט שלנו!
