עם עלייתה של הסדרה "הריקוד האחרון", מלבד כמובן גדולתו של מייקל ג'ורדן, אחד הנושאים המדוברים ביותר שעלו היה חוסר ההערכה שקיבל סקוטי פיפן כמספר 2 של "אלוהים", בעיקר במובן הכספי כשהוא דורג 122 בלבד בדירוג המשכרים של ה-NBA. עם זאת, הפרשן הוותיק סטיב אשברנר טוען: "אף אחד לא המעיט בערכו של פיפן יותר מפיפן ומסוכניו".
על פי אשברנר, בכל פעם שישב לשולחן המשא ומתן, פיפן תמיד העדיף את הביטחון הכלכלי על פני הגמישות ובספורט המקצועני, חתימה על חוזה של שש או שבע שנים עלולה להיות סיכון עצום, ומשכורת שנראית משתלמת בשנה הראשונה תיראה זעומה באחרונה. "אפילו ג'רי ריינסדורף, יו"ר שיקגו בולס, הזהיר את הפורוורד מחתימה על חזוה כל כך ארוך, אך פיפן העדיף 'לנעול' את עצמו בזמן שהשוק התקדם".
המספרים מדברים בעד עצמם: כשפיפן חתם ב-1991 על חוזה לשבע שנים בגובה 18 מיליון דולר, ג'ורדן השתכר 2.5 מיליון דולר, מג'יק ג'ונסון 2.4 מיליון דולר, קארל מאלון 2.26 מיליון דולר ודומיניק ווילקינס 2 מיליון דולר. ב-1997 לעומת זאת, חוזהו של ג'ורדן כבר עמד על 33 מיליון דולר, של פטריק יואינג על 20.5 מיליון דולר, של שאקיל אוניל 12.8 מיליון דולר ופיפן? בגלל אותו חוזה ישן, שכרו עמד על 2.8 מיליון דולר בלבד. לשם השוואה, קווין גארנט שרק סיים את עונתו השנייה בליגה, חתם ב-1997 אז על חוזה עתק של 126 מיליון דולר.
על פי חוקי ה-NBA, קבוצתו לא היו יכולות לנהל משא ומתן על פתיחת החוזה, כך שגם אם בשיקגו רצו לשדרג את שכרו של פיפן, ידיהם היו כבולות. ג'רי קראוס אף צוטט בראיון לניו יורק טיימס בנובמבר 1997: "רצינו לשלם לו יותר כסף כי זה הגיע לו, אבל כל מה שיכולנו לעשות הוא להאריך את חוזהו ב-20 אחוזים בשנה לכל היותר. אבל אנחנו יודעים שהוא מחפש משכורת גבוהה בהרבה".
