sportFive1009396 (צילום: ספורט 5)
צילום: ספורט 5

מסי או רואנלדו? לברון או ג'ורדן? נדאל או פדרר? דיוני הראש בראש בעולם הספורט כבר הפכו לחלק משגרת היום-יום שלנו, בייחוד בתקופה נטולת ספורט כמו זו, אבל הפעם החלטנו להפוך את הדיון למורכב קצת יותר. ככה זה הולך לעבוד: בחרנו עבורכם עשרה שחקנים, שניים בכל עמדה, החופפים ככל הניתן בצורת המשחק שלהם - תפקידכם הוא לבחור במי שהייתם בוחרים לקבוצה שלכם. מוכנים? מתחילים.

ג'ייסון קיד VS סטיב נאש
עמדת הפוינט גארד הייתה מאז ומעולם העמדה החשובה ביותר במשחק הכדורסל - אבל גם היא, כמו המשחק כולו, עברה תהליך אבולציוני עם השנים. אם בעבר רכזים היו מתבססים פחות על אתלטיות ויותר על השכל, מייצרים פחות נקודות אישיות ומפעילים יותר את חבריהם לקבוצה, אזי שבשנות האלפיים רכזים כמו דריק רוז, דרון וויליאמס ואחרים סיגלו לעצמם תפקיד מרכזי אחד - ייצור נקודות.

קיד ונאש הם מהרכזים הטבעיים האמיתיים האחרונים שידעה הליגה הטובה בעולם, והמספרים יעידו על כך: השניים אספו יחדיו עשר זכיות במלך האסיסטים (חמש זכיות כל אחד), והם מדורגים במקומות השמיני והתשיעי בטבלת מלכי האסיסטים בכל הזמנים (קיד 8.7, נאש 8.5). אגב, הם גם השניים עם ממוצע הנקודות הנמוך ביותר בעשירייה הראשונה, מלבד ג'ון סטוקטון.

אבל, לצערנו, רק אחד יכול להיבחר. אולי השוואה קטנה תוכל לעזור לכם לקבל החלטה: נתחיל בנאש, שזכה פעמיים בתואר ה-MVP ושיחק שמונה פעמים במשחק האולסטאר. נאש היה חלק מקבוצה שתיזכר לדורות, קבוצה שהקנתה לו שבעה ביקורים באחת מחמישיות העונה, אבל דבר אחד חסר לו - אליפות. קיד לעומתו כן זכה בתואר, שיחק פעמיים יותר במשחק האולסטאר והכפיל את כמות הביקורים בחמישיית העונה - אבל האם זה מספיק בכדי להתעלות על אחד הגדולים של פיניקס? הכדור בידיים שלכם.

ריי אלן VS רג'י מילר
בכדורסל המודרני קליעה היא חלק בלתי נפרד מארגז הכלים של כל שחקן כדורסל, בין אם הוא גארד או פורוורד, אבל היא חייבת להגיע בשילוב עם יכולות נוספות. עבור רג'י מילר וריי אלן, הקליעה הייתה די והותר. זה אמנם לא הדיון הבלתי נגמר של מסי או רונאלדו, לברון או ג'ורדן, אבל מי מאיתנו חובבי הכדורסל לא שמע את השאלה "מי הקלעי הגדול בכל הזמנים: רג'י מילר או ריי אלן?".

השניים נמצאים בראש רשימת הקלעים של כל הזמנים, כשהיחיד שמצליח לאיים עליהם הוא סטף קרי, אבל לא נראה כאילו הוא ינשל אותם מספרי השיאים של ה-NBA. מילר ואלן קלעו יחדיו מעל 5,200 שלשות במהלך הקריירה המפוארת שלהם, כל אחד בדרכו שלו, והתוצאה: מקום של כבוד בהיכל התהילה.

כמובן שההבדל ביניהם דק כתער, אבל הוא קיים. אלן היה שוטינג גארד טיפוסי ויש שיגידו אובססיבי לקליעה שלו. על פי הסיפורים, הוא היה מגיע למשחקים שלוש שעות לפני הטיפ-אוף כחלק מהטקס שיבטיח לו עוד ערב מוצלח מחוץ לקשת. מילר לעומתו, היה רזה יותר ומוגבל יותר, אך הוא האיש שהגדיר מחדש את המילים "צלף" ו"קלאץ'", בעיקר בקרבות עם הניקס לפני קרוב לעשרים שנה. והמספרים? כמעט זהים, מלבד דבר אחד פעוט. אלן זכה בשתי אליפויות ב-11 הופעות פלייאוף, בעוד מילר לא זכה לענוד טבעת גם אחרי 15 הופעות פלייאוף.

לברון ג'יימס VS גרנט היל
בניגוד לעמדות הקודמות, במקרה הזה הדמיון הרבה פחות ניכר - אז למען הסר ספק, אם לא צפית ב-NBA לפני 2003 וההשוואה הזו מכעיסה אותך, כדי שתמשיך לעמדה הבאה. רבים מאיתנו, כולל כותב שורות אלה, נוטים להשוות את לברון למייקל ג'ורדן, אבל למרות שמדובר בשניים הגדולים ביותר ששיחקו את המשחק, אין הרבה דמיון בצורת המשחק של השניים. גרנט היל לעומת זאת, בשיאו כמובן, הוא הגרסה הקלילה והלא כל כך אתלטית של הקינג.

הכוונה היא לשנותיו בדטרויט, שנות הראשונות בליגה. היל היה אחד השחקנים המבטיחים והמוכשרים שהיה לליגה להציע. הוא היה קלעי (לא מדהים, אבל היה), שומר נהדר ועוצמתי, ומוסר בחסד בו זכו רכזים ברמת מג'יק ג'ונסון. כמו לברון, גם הוא היה איום טריפל-דאבל קבוע עבור קבוצות הליגה, אבל בניגוד לקינג - הפציעות הכריעו אותו. מספרית אין באמת צורך להשוות, שכן לברון השיג דבר או שניים שהיל לא, אבל מהמעטים שהגיעו עד לשלב הזה של העמדה השלישית, נבקש לשמור על ראש פתוח.

צ'ארלס בארקלי VS זאיון וויליאמסון
נמשיך לחרוג קצת מהגבולות ונפגיש בין שניים שלא נפגשו ולא ייפגשו לעולם, לפחות לא על הפרקט. אלא מכם שצפו ב-NBA שנותיו היפות של בארקלי ודאי יכעסו על ההשוואה הזאת, בטח בהתחשב בכך שזאיון עוד לא עשה שום דבר שמצדיק את היותו באותה רשימה, אבל מבט חטוף על השניים יסביר את הצורך להשוות.

יחסית למידותיו, שמאוד דומות לאלה של זאיון, בארקלי היה מהטובים שידעה הליגה. הוא נמוך משני מטרים אמנם, אבל הוביל את הליגה בריבאונדים עוד בימים שסנטרים היו חונים בצבע. אם לא די בכך, התקפית, הוא היה מוריד גארדים לקרקע ועולה לטבעת כאילו אותם הסנטרים ענקיים לא קיימים. למעשה, הוא ביטל את כח המשיכה בצורה שלא חשבנו שנראה שוב בליגה הטובה בעולם - עד שהגיע זאיון.

זה אף פעם לא פשוט להשוות בין שני שחקנים ששיחקו בזמנים שונים, בטח כשאחד מהם עוד לא הספיק לסיים עונה אחת בליגה. אבל הניתור המרשים, לצד השליטה בריבאונד והיכולת ההתקפית המפלצתית מזכירה, ולא רק לנו, את בארקלי. ונכון שזאיון מסתמך יותר על האתלטיות המדהימה ועל משחק הפיק-אנד-רול, בעוד בארקלי היה מעדיף מהלכי בידוד ופוסט-אפים - אבל אם סטיב קר אמר, מי אנחנו שנגיד אחרת: "אם מסתכלים על צ'ארלס בשיאו, על האקספלוסיביות והכוח, זאיון הוא הראשון שעולה לראש".

דייויד רובינסון VS האקים אולאג'ואן
אנחנו מודים, הדיון סביב עמדת הסנטר הוא המורכב ביותר. עם כל הכבוד לשניים שמצוינים למעלה, שאק וכרים הם הטופ של עמדת הסנטר בכל הזמנים, אך הם גם לא בדיוק ברי השוואה - לא אחד לשני, ולא לאף אחד אחר - כך שבחרנו בשניים שמדברים האחד עם השני בגובה העיניים.

על הנייר, הקרב בין השניים די מאוזן: שניהם נבחרו במקום הראשון בדראפט, שניהם זכו בשתי אליפויות, שניהם זכו ב-MVP פעם אחת, שניהם רשמו ממוצע דאבל-דאבל בקריירה ושניהם נכנסו לחמישיית העונה מספר דו ספרתי של פעמים. אבל באותה נשימה, יש דבר אחד שכן מפריד ביניהם - האקים היה השחקן הטוב ביותר בקבוצתו, בעוד רובינסון היה כינור שני לדאנקן. עוד יותר מכך, אולאג'ואן גבר על רובינסון בצורה די קשה כדי להגיע לתואר המדובר, זאת על אף שרובינסון היה חלק מקבוצה טובה יותר. אז את מי הייתם בוחרים לקבוצה לכם?