תיבת הפנדורה נפתחה. זה לא בהכרח הפתיע מישהו - רבים ידעו שגם הצד הזה קיים בו - אבל דווקא ב"ימי-חגו" כל הלכלוך יצא החוצה, פרטים עסיסיים שמציירים תמונה עוד פחות נקייה על מי שנחשב לכדורסלן הגדול בכל הזמנים. "הריקוד האחרון", סדרת-הדוקו של ESPN על עונתו האחרונה של מייקל ג'ורדן בשיקגו בולס, שתעלה לפנות-בוקר (בין ראשון לשני) לשידור בנטפליקס, תעסוק אמנם גם היא ביצר-התחרותי יוצא הדופן של "אלוהי הכדורסל" ואף עשויה לגרום לאנשים "לחשוב שאני אדם נורא", כך לדברי ג'ורדן עצמו. יחד עם זאת, "הריקוד האחרון" תאדיר את מייקל ג'ורדן, שעזב את הבולס כמו שכל ספורטאי-על חולם לעשות - בשיא. עם זריקה אייקונית שהובילה לטבעת אליפות שישית. ויש גם את "הריקוד האחרון בהחלט" - אותן שתי עונות במדי וושינגטון וויזארדס, אשר נדמה כי לא מעטים היו מעדיפים שלא היו מתקיימות לעולם.
"אני נרגש מהמחשבה שאני חוזר. לאהבה שלי למשחק היה חלק גדול בהחלטה", הצהיר אי שם בקיץ 2001 מייקל ג'ורדן, קצת יותר משנתיים אחרי שהכריז כי "99.9 אחוז" שלא ישוב לפרקט לאחר שפרש בשנית. עד אותה הודעה ניהל ג'ורדן, לא בהצלחה יתרה, את הפרנצ'ייז מוושינגטון, ובאותו קיץ של 2001 גם היה אחראי לבחירה בקוואמי בראון במקום הראשון בדראפט - סנטר שיהפוך לימים לאחד הפלופים הגדולים בתולדות ה-NBA. עד אותה הודעה, ובכן, זו הייתה עוד קבוצת כדורסל רעה, לא חסרות כאלה בליגה. אחרי אותה הודעה - ואחרי עוד שנתיים על המגרש - העסק הפך לכאוס של ממש.
ג'ורדן לא היה עוד חבר לקבוצה, לאימונים, לחדר ההלבשה. במידה רבה הוא היה הבוס של שותפיו החדשים למשחק. כך, הרשה לעצמו לעיתים תכופות למתוח ביקורת גלויה בתקשורת על היכולת של הסובבים אותו. וכך, הרשה לעצמו להתעמר באותו קוואמי בראון, מנצל את מרותו כדי "לרכב" על הסנטר הצעיר במהלך אימונים תוך שהוא מגדף אותו, כולל באמירות הומופוביות מכוערות - הכל, לכאורה, בניסיון לשפר אותו כשחקן (לא צלח, אם תהיתם). לטענת דיווחים מסוימים, הבוס-שחקן-אגדה אפילו הביא את בראון לדמעות באחד המקרים מול כל החברים לקבוצה. בראון הכחיש בעבר את אותן שמועות, אבל הודה: "כן, הוא הרגיז אותי הרבה פעמים, אבל זה מי שהוא - הוא מתחרה".
בראון, אם כן, שמר את אותה תיבת פנדורה נעולה ומבחינתו, זרק את המפתח לים. פאסט-פורוורד ל-2020. כ-17 שנים אחרי המשחק האחרון בהחלט של מייקל ג'ורדן בקריירה, וכשבועיים אחרי שפורסם תאריך לעלייתה של "הריקוד האחרון" לאוויר, המפתח נמצא. "בכנות, הלוואי שלא הייתי משחק לצידו בוושינגטון ומכמה סיבות", הצהיר לפני כשבוע ג'רי סטקהאוס, משחרר את מה שהחזיק בבטן כמעט שני עשורים. "זה היה ממש מאתגר להיות לצד מי שהיה האליל שלך, כשבנקודה הספציפית הזו - הרגשתי שאני שחקן טוב יותר. הדברים עדיין עברו דרך מייקל ג'ורדן. אני אוהב את דאג קולינס (מאמן הקבוצה דאז), אבל זו הייתה כמו הזדמנות עבורו לפצות על כמה רגעים לא נעימים שהם חוו יחד בשיקגו".
סטקהאוס לא עצר בזה ואף הודה כי איבד מההערצה שהייתה לו כלפי MJ. "התחלנו את העונה די טוב, אבל אני לא חושב שהוא אהב את הדרך שבה ההתקפה התנהלה כי היא עברה קצת יותר דרכי", נזכר מי שבתור נער אפילו הוזכר בתור "ג'ורדן הבא", ונבחר במקום השלישי בדראפט של 1995 - כן, בדיוק כמו ג'ורדן 11 שנים קודם לכן. "הוא רצה יותר מהלכי בידוד עבורו בפוסט, וכך קרה. העונה התגלגלה באופן כזה שפשוט לא נהניתי ממנה בכלל. סוג התמונה שהייתה לי בראש של מייקל ג'ורדן, והכבוד שהיה לי בשבילו, איבדתי חלק מזה במהלך העונה".
הדברים של ג'רי סטקהאוס, שעד אותו מעבר מדטרויט לוושינגטון היה מה"גאנרים" הבולטים ב-NBA, ואחריו כבר לא היה אותו שחקן (כן, גם ואולי בעיקר בגלל פציעות), עוררו הד בתקשורת הספורט בארצות הברית. הרי לא כל יום מישהו מעז לצאת נגד קונצנזוס. שניים מהעיתונאים שסיקרו את הוויזארדס באותה עונה אף "נתנו אישור" למילים של סטקהאוס. "הייתי עם הקבוצה באותה שנה, בשבוע או השבועיים האחרונים בקריירה של ג'ורדן", נזכר כריס ברוסארד מ-ESPN והוסיף: "כתבתי סיפור לניו יורק טיימס על המשחק האחרון שלו. השחקנים לצידו כבר לא יכולים היו לסבול אותו. הם באמת לא נהנו לשחק לצד מייקל ג'ורדן הגדול, האיש שרובם העריצו כשגדלו". קולגה שלו, רוב פארקר, המשיך באותו קו ואף שיתף בסיפור שמצביע על הכאוס שנוצר: "היה בלאגן שלם שם. אם אני זוכר נכון, שחקני וושינגטון אפילו הצביעו שלא להעניק לו מתנת יום הולדת. זה עד כמה המצב שם נהיה קטנוני".
מייקל ג'ורדן, ובכן, רקד ריקוד אחד יותר מדי.
