צופה מהמוניטור. דוראנט (צילום: Noah Graham/NBAE via Getty Images) (צילום: ספורט 5)
צופה מהמוניטור. דוראנט (צילום: Noah Graham/NBAE via Getty Images) | צילום: ספורט 5

שדרת הקווים של גמר ה-NBA, דוריס ברק, התארחה בפודקאסט של העיתונאי זאק לואו בין משחק 2 למשחק 3 של סדרת הגמר וסיפרה על רגע אותו לא הצליחה להכניס לשידור של משחק 2.

"רצתי מהפרקט לחדרי ההלבשה שוב ושוב, כי השחקנים של הווריירס המשיכו להיפצע", אמרה ברק. "ויש באזור חדרי ההלבשה מוניטור קטנטן שאפשר לראות עליו את המשחק. פתאום, קווין דוראנט התכופף לידי וצפה שם במשחק. כל כך רציתי שאנשים יוכלו לראות אותו במצב הזה. כל אוהד ספורט מכיר את הרגע הזה, בו אתה כל כך מושקע במשחק ובקבוצה שלך, שאתה צועק על הטלוויזיה והוא עמד שם וצעק 'אל תצא לחסימה. לך לשם'. לראות את אחד השחקנים הטובים בעולם עושה את זה, זה משהו מיוחד".

אלא שאיך אמר צ'נדלר לרייצ'ל בפרק האגדי של "חברים", עם משחק הפוטבול בחג ההודיה, אחרי שזו התגאתה בכך ש"כמעט" הצליחה סוף כל סוף לתפוס את הכדור? "נהדר. אז עכשיו התוצאה היא שבע - כמעט שבע".

או במילים אחרות: זה נחמד לשמוע שקווין דוראנט, שמשחק 5 הלילה יכול מאוד להיות האחרון שלו כחלק מגולדן סטייט ווריירס, "מאוד מושקע" ומתייחס למשחקי הקבוצה כמו כל אוהד שרוף. אבל גולדן סטייט, כפי שהוכיחו ארבעת המשחקים הראשונים של סדרת הגמר, לא צריכה אותו צועק על המונטיור הקטנטן באזור חדרי ההלבשה ליד דוריס ברק. היא צריכה אותו על הפרקט ושם, איש לא ממש יודע למה, KD לא דרך כבר חודש שלם.

"בלי להגיד יותר מדי, בואו רק נגיד שאני יודע היטב מה היה באימון האישי שהצוות של הווריירס ערך אתמול לדוראנט, וזה ממש, ממש לא הלך לפי התכניות". כך אמר ג'יילן רוז במהלך שידור הפריגיים לקראת משחק 4, שעשוי להתברר כאחרון של גולדן סטייט באורקל ארינה.

במשחק בו KD נפצע, משחק 5 מול יוסטון בחצי גמר המערב אי שם ב-8 במאי, הווריירס התעלו והשיגו ניצחון גדול. הניצחון הבא שלהם, יומיים אחר כך במשחק 6 ביוסטון, ניצחון ששלח הביתה את מי שנראתה כאיום הגדול ביותר על הכתר, כבר ייכנס לרשימה המפוארת ביותר של קרי, קליי ודריי.

אחר כך צצו הדיווחים לפיהם דוראנט ייעדר "מפתיחת גמר המערב" ואז, כשהתברר שגולדן סטייט מסתדרת יופי גם בלעדיו מול פורטלנד ומסוגלת לחזור שלוש פעמים ברציפות מפיגור שנראה די גדול ולטאטא את הבלייזרס, הדיווחים השתנו והתברר ש-KD לא ישחק כלל בגמר המערב, "כדי להיות מוכן לגמר ה-NBA".

ואז? מה קרה אז?

יכול להיות שהפציעה של דוראנט טורדנית וחמורה מהצפוי. יכול להיות שבכל פעם שהוא חושב שהוא עומד לחזור לפרקט, הכאב מתגבר פתאום ועוצר מבעדו. אלא שלאורך כל העונה דוראנט לא עשה לעצמו שירות טוב במיוחד ברמה התדמיתית ועכשיו, כשהוא בחוץ והשושלת הגדולה נראית על סף סיום, כל הזעם מופנה לעברו.

בעצם, כל הדיון סביב הכשירות של דוראנט בחודש האחרון הפך לתמונת מראה לדיון סביבו לכל אורך העונה האחרונה: כן או לא, יישאר או יעזוב, איתנו או לא איתנו, כפי שנזף בו דריימונד גרין באותו עימות פומבי מול הקליפרס במהלך העונה הסדירה.

בשעה שקליי תומפסון דומע בגלל שהוא עומד להפסיד את משחק הפלייאוף הראשון בחייו אחרי 120 הופעות רצופות ובשעה שקוון לוני, לגביו דווח שלא רק שסיים את הסדרה, אלא שהפציעה שלו יכולה להיות בעלת משמעויות רציניות מאוד, מתחנן לקבל חוות דעת שנייה ומשיג את האישור לחזור לסדרה אחרי שהחמיץ משחק אחד בלבד, KD נשאר בחוץ. אפילו לא על הספסל, אלא באזור חדרי ההלבשה.

אין אחד שלא יכול לתהות עד כמה הדיבורים על כך שבתחילת יולי הוא יעזוב, יעבור ליעד הבא שלו, הניקס, הנטס או אולי הקליפרס, שם יוכל להפוך שוב לפנים של המועדון כמו שהיה באוקלהומה סיטי, קשורים להחלטה שלא לסכן את הרגל. אף אחד לא אומר שדוראנט לא באמת פצוע. השאלה פה היא עד כמה.

וכל עוד גולדן סטייט ניצחה בלעדיו, השאלה הזו לא ממש בערה לאף אחד. כולנו נתקלנו בסטטיסטיקה שצצה בסיום הסוויפ העוצמתי מול פורטלנד בסיבוב הקודם, לפיה הווריירס במאזן 1:31 ב-32 המשחקים האחרונים בהם דוראנט לא שותף, אבל סטף כן. ובכן, הם במאזן 3:1 בארבעת האחרונים עכשיו והארבעה האלה קריטיים יותר מכל 32 הקודמים גם יחד.

ליוסטון לא ממש היה זמן להגיב להיעדרות של דוראנט ולהיערך אחרת. ההתעקשות של מייק ד'אנטוני להמשיך לשחק בסגנון הקבוע תביא תוצאות לטווח ארוך, אבל כשיש רק משחק וחצי לעשות התאמות, חוסר היצירתיות שלו בתחום לא השאירה לרוקטס צ'אנס לנצל את הפציעה. טרי סטוטס הוא בחור נהדר ומאמן לא רע בכלל, אבל ממש לא כזה שיפיק מהקבוצה שלו משהו יוצא דופן נגד האלופה. גם החיסרון של נורקיץ' השפיע מאוד, כמו שאפשר לראות מההתעללות של גבוהי טורונטו באלה של הווריירס בסדרה הנוכחית.

לניק נרס לעומתם, יש את קוואי לאונרד, שלא רק החליף את דוראנט בחצי השני של הפלייאוף הזה כ-MVP שלו, אחרי שכוכב הווריירס שלט ביד רמה עד לפציעה, אלא גם לא מפחד בכלל מהווריירס ומסוגל לנצל כל מילימטר של בעיה אצלם.

וכן, לא משנה מה יגידו לכם, לשחק בלי ה-MVP של שני הגמרים האחרונים, שב-11 משחקי הפלייאוף בהם הספיק להשתתף העונה קלע 34.2 נקודות בממוצע, זו בעיה. עצומה.

אז מה עכשיו? הגב של גולדן סטייט כבר לא אל הקיר, אלא שקוע עמוק בתוכו והיא תצטרך סוג של נס כדי לצאת ממנו. הנס הזה יכול להגיע אם למשל דוראנט יצליח לחזור למשחק חמש, להיות איכשהו בכושר אחרי שלא שיחק חודש (קליי נראה מצוין במשחק 4 למרות הפציעה, אבל הוא פספס רק משחק אחד כמובן), להתגבר על קוואי ועל רעידת האדמה שהאולם של טורונטו צפוי להיות בליל שני ולגרור את הסדרה הזו איכשהו לשבעה משחקים.

ההיגיון אומר שבשלב זה יש שתי אפשרויות: הראשונה היא שהווריירס הרימו ידיים ושדוראנט הבהיר להם שהוא לא מתכוון לסכן את הגוף שלו כי הוא עומד לעזוב. יכול להיות שאם לא היו לחבורה הזו אליפויות עד כה, המצב היה שונה, אבל אחרי שלושה תארים ואחרי שדוראנט עצמו כבר זכה פעמיים, הפסד יהיה צורב וכואב, אבל אולי קצת פחות מהרגיל.

האפשרות השנייה היא שהוא יעשה את הגיף של אנדרטייקר. יקום מן המתים ויתיישב פתאום, רגע לפני שהארון נסגר עליו והוא מפסיד את הקרב. יכול להיות שדוראנט וגולדן סטייט קיוו שאפשר לצלוח את משחק 3 בלעדיו, אבל אז פתאום תומפסון גם היה בחוץ. סביר להניח שהם האמינו שהאלופה תגיב במשחק 4, לפחות זה, אך לפתע מצאו את עצמם בפיגור 3:1.

גולדן סטייט, אם היא רוצה, יודעת שאפשר לחזור מ-3:1 ואפשר שיחזרו מ-3:1 נגדך. גם דוראנט, מהצד הלא נכון של המשוואה, יודע את זה. קאמבק מהסוג הזה קרה רק שמונה פעמים בתולדות הליגה עד 2006, אבל עוד שלוש פעמים בארבע השנים האחרונות וההחלטה של ולגבי דוראנט לקראת משחק 5 תעיד הרבה על המקום בו הוא והקבוצה נמצאים, שלושה שבועות בלבד לפני פתיחת השוק החופשי.