איגודאלה התגבר על עוד פציעה (צילום: Gregory Shamus/Getty Images) (צילום: ספורט 5)
איגודאלה התגבר על עוד פציעה (צילום: Gregory Shamus/Getty Images) | צילום: ספורט 5

לפעמים, לרוץ לקרן כדי לשמור על יתרון זה רעיון שעובד נהדר. ולפעמים, שחקן אחד מאבד כדור, השני מאבד את המיקום שלו על המגרש, השלישי עושה עבירה מטופשת במקום מסוכן והרביעי פותח רגליים. ואנדי הרצוג חוגג.

5:39 לסיום משחק 2 של גמר ה-NBA, גולדן סטייט, האלופה הגאה, השושלת הגדולה של העשור ואחת הגדולות שנראו בכלל, הלכה לקרן. אפשר להבין אותה. קליי תומפסון כבר לא היה על המגרש, גם קוון לוני לא, את אנדרה איגודאלה (תכף נגיע אליו) גירדו איכשהו, על קווין דוראנט אין מה לדבר, דמרקוס קאזינס נדרש לסחוב את העסק במשחקו השני אחרי חודש וחצי בחוץ.

ביתרון 12 ועם חצי רבע לשחק, הווריירס פשוט ניסו לגמור את המשחק. להחביא את הכדור, להעביר כמה שיותר זמן, לשרוד. איכשהו, בקושי, זה גם עבד להם. לטורונטו, למרות הבור הגדול אליו נקלעה במחצית השנייה, הייתה את ההזדמנות להשלים מהפך. לא במהלך האחרון, אלא כמה דקות קודם לכן.

אבל היא החטיאה, והחטיאה, ואז עוד קצת ואיך אמר פעם וינס לומברדי הגדול? "לא הפסדנו, המשחק פשוט נגמר". אם היו ממשיכים לשחק עוד שתיים-שלוש דקות, כנראה שטורונטו הייתה מצליחה להשלים מהפך. למזלה של גולדן סטייט, אחרי שאיבדה את הכדור ועשתה את העבירה והשחקן בחומה פתח רגליים, הבעיטה הלכה החוצה. מזל של אלופים כנראה.

דמרקוס קאזינס, במשחק הכי בינוני-מדהים בקריירה שלו כנראה, פתח את הרבע האחרון עם ארבע נקודות. אחריו הגיע קווין קוק עם שתי שלשות מדהימות תוך חצי דקה, שהקפיצו מארבע לעשר הפרש. שון ליבינגסטון קלע ארבע רצופות, דריימונד גרין ואנדרו בוגוט סיפקו ליי אפים ומשם, 5:39 לסיום ועד המהלך ההתקפי האחרון של הווריירס במשחק, אף אחד לא הצליח לשים את הכדור בטבעת.

עד שאנדרה הענק הגיע. איגי מפורק לגמרי. פצוע בכל סנטימטר בגוף וגם חטף פצצה לראש ממארק גאסול במחצית הראשונה ונשאר שוכב על הפרקט. זה היה נראה כל כך מדאיג שניק נרס זינק מהספסל של טורונטו לבדוק שהוא בסדר. הוא ירד לחדר ההלבשה וחזר כמו אריה למחצית השנייה.

אם חסרים לכם כמה שמות ברשימת הקלעים שלמעלה, אלה שסיפקו את 21 הנקודות של הווריירס ברבע המכריע (אולי של הסדרה כולה), הרי שמדובר בסטף קרי שנעלם לגמרי מול הבוקס-אנד-וואן במאני טיים, קליי שהיה בחדר ההלבשה ודוראנט שהיה לידו, אבל על אזרחי. בלי שלושת הכוכבים הגדולים, השלישייה שסיפקה בעונה הסדירה כמעט 75 נקודות למשחק ובפלייאוף קצת יותר מ-81, הווריירס שרדו בשיניים בזכות אריה כמו איגודאלה, שועל כמו דריימונד ושחקן עם כל פארק הקופים על הגב כמו קאזינס.

טורונטו מצד שני, תאכל את עצמה ובצדק, כי הייתה לה פה הזדמנות להשיג יתרון ענק בסדרה. ברוב הסדרות הצמודות שהולכות בסוף לכיוון הפייבוריטית, הקבוצה בצד השני תיזכר בדיעבד במשחק הזה שהיא פספסה, המשחק שהיה בידיים שלה. כמו יוסטון נגד הווריירס במשחק 5, אחרי הפציעה של דוראנט.

טורונטו כבר הובילה ב-12 הפרש לקראת ההפסקה וכשהיא תביט לאחור, לא פחות מאשר שהיא תבכה על ה-0:18 המזעזע של תחילת המחצית השנייה (איפה היה קוואי בדקות האלה?), היא תתבאס על הסווינג האכזרי של שתי הדקות האחרונות של המחצית הראשונה.

ברור שאי אפשר להחזיק את סטף בלי סלי שדה לאורך יותר מדי זמן, אבל הראפטורס עשו עבודה מעולה והוציאו לו את הביטחון עד לכדי החטאות מתחת לסל, רק כדי לזרוק הכל לפח. שתי דקות להפסקה ואן פליט עוד העלה אותם ל-11 הפרש וקוון לוני איבד כדור, אבל אז נורמן פאוול החטיא שלשה פנויה לגמרי, קליי וסטף ייצרו שבע נקודות בדקה וסטף עוד סגר את המחצית עם שתי קליעות מהקו והוריד לחמש בלבד. טורונטו הובילה, אבל זה הרגיש שהיא בפיגור.

לאיש לא היה ספק שסיאקם לא מסוגל לשחזר את התצוגה מהמשחק הראשון וכך גם גאסול ולאורי (ואן פליט ממשיך לככב, אבל קלע רק 2 מ-8 לשלוש הפעם) ועדיין, זה היה משחק שהיה בשלב מסוים בידיים של טורונטו והיא פישלה.

השאלה הגדולה הבאה היא לאן הסדרה הולכת מכאן. שתי הקבוצות נראו מבולבלות לגמרי בדקות הסיום. מה שהן התכוננו אליו כל כך טוב לפני הסדרה ובין שני המשחקים נעלם ופתאום זה נהיה קרב חפירות, כשאף אחד לא ממש מסוגל לייצר נקודות.

הסדרה עוברת לאוקלנד ושם, הווריירס ניזונים נהדר מהקהל שלהם אבל אם קליי באמת פצוע ו-KD עוד לא כשיר, יהיה להם קשה מאוד להחזיק 48 דקות ככה ולטורונטו יש צ'אנס טוב לקחת את משחק 3.

המשחק הקרוב יכול להיות מכריע באמת, בטח ובטח שאם דוראנט כבר חוזר למשחק 4 כמו שגולדן סטייט מקווה. זה מרגיש כמו הצ'אנס האחרון של הראפטורס, כי מ-3:1 הם כנראה לא יחזרו. אבל בשביל לנצח באורקל, הם לא יכולים להרשות לעצמם להיתקע כמו שקרה להם בתחילת המחצית השנייה ובדקות ההכרעה.

גולדן סטייט לעומת זאת, לא יכולה לבנות על עוד הופעה כזו חיובית של קאזינס ומן הסתם גם לא על שלשות הקלאץ' של קווין קוק או אפילו של איגודאלה (שלא קלע אף שלשה בגמר המערב). היא תצטרך את סטף בשיא של השיא שלו ואת דריימונד עושה הכל ושוב, איכשהו, לקחת את הכדור לקרן ולשרוד.