סדרת גמר ה-NBA נפתחה בלילה שבין חמישי לשישי עם הפסד של האלופה גולדן סטייט. לקראת משחק 2, שייערך הלילה, חזרנו לפלייאופים האחרונים וניסינו לראות איך הגיבה האלופה במקרים בהם נקלעה לפיגור 1:0 בסדרה: האם הצליחה להתאושש, מה השתנה במשחק 2 ואיך נמשכה הסדרה?
2017, גמר: קליבלנד - גולדן סטייט
שנה אחרי הקאמבק ההיסטורי של הקאבס, הקבוצות התייצבו למפגש שלישי (מתוך ארבעה בגמר), הפעם עם קווין דוראנט ועדיין עם קיירי אירווינג. הווריירס אירחו את שני המשחקים הראשונים ופירקו את קליבלנד בשניהם, כדי לעלות בשלב זה ל-0:14 בפלייאוף. סטיב קר החולה אפילו לא ניהל את משחק 1, אבל חזר למשחק הבא וללברון ג'יימס, שסיים עם טריפל דאבל, לא הייתה מספיק עזרה במחצית השנייה, שהסתיימה ב-49:65 מוחץ למארחים. ההתקפה של קליבלנד עבדה הרבה יותר טוב מאשר במשחק הראשון (113 נקודות לעומת 91 בלבד), אבל זה פשוט לא היה כוחות והסדרה הסתיימה בחמישה משחקים לטובת הווריירס.
2016, גמר מערב: גולדן סטייט - אוקלהומה סיטי
אחת הסדרות הגדולות והמפורסמות של השנים האחרונות, ששינתה את ההיסטוריה של הליגה בדיעבד, החלה עם ניצחון ענק של הת'אנדר באורקל ארינה, 102:108, כולל 28:38 ברבע השלישי ו-14:23 משונה ברבע האחרון. הווריירס הגיבו היטב במשחק הבא והשוו את הסדרה עם 91:118 מוחץ. סטף עשה את ההבדל עם 15 נקודות רצופות תוך פחות משתי דקות ברבע השלישי, בהתפרצות שחיסלה את המשחק, אבל השינוי הגדול היה בריבאונד. זה היה המפגש החמישי בין הקבוצות באותה עונה והראשון בו האלופה ניצחה בריבאונד. עוד החלטה שקר לקח הייתה לנסות להגביל את היריב, קווין דוראנט, שקלע 29 במשחק 2, אבל רק שש נקודות אחרי ההפסקה: "הם שלחו שלושה שחקנים כל פעם לעברי וניסיתי למסור את המסירה הנכונה. אולי אני צריך לזרוק מעל שלושה שחקנים", אמר KD המתוסכל.
2015, סיבוב ראשון: סן אנטוניו - לוס אנג'לס קליפרס
הספרס, שלקחו אליפות מופלאה אבל על אדי דלק בעונה הקודמת, הגיעו לסדרה הזו בלי יתרון ביתיות והפסידו אותה מסל של כריס פול במשחק 7, אבל עוד קודם לכן היה הרבה אקשן. הקליפרס, עם 32 נקודות של CP3, חגגו במשחק 1 (92:107), אבל האלופה הגיבה עם ניצחון בהארכה במשחק הבא, 107:111. ה-MVP של הגמר הקודם, קוואי לאונרד, היה לא רע, אבל השינוי הגדול היה טים דאנקן, רגע לפני יום הולדתו ה-39. טימי קלע 28, כולל ארבע קריטיות בהארכה וסחט מחמאות מהמאמן גרג פופוביץ': "הוא היה ספקטקולרי. הוא ממשיך להדהים אותי". דאנקן היה פאסיבי במשחק הראשון (4 מ-10 מהשדה, 11 נקודות), אבל לקח 23 זריקות במשחק הבא. סן אנטוניו הייתה חייבת התעלות של המנהיג שלה, והוא הופיע בזמן.
2014, גמר מזרח: מיאמי - אינדיאנה, וגמר: מיאמי - סן אנטוניו
ההיט, בסיבוב הפרידה שלהם, הם האלופה האחרונה עד היום שפיגרה 1:0 בשתי סדרות פלייאוף באותה עונה וכפי שמיד תראו, זה קרה לה פעמיים ברציפות. בכלל, לברון ג'יימס נמצא במאזן 8:1 במשחקי 1 של סדרות גמר בקריירה שלו, כך שלא מדובר במשהו מקרי והמלך בדרך כלל נזקק לזמן עד שהוא לומד את היריבה ומתחמם. בגמר המזרח, אינדי עלתה ליתרון 22 שניות מהפתיחה של משחק 1 ושמרה עליו עד לסיום, כשפול ג'ורג' חורך את הגנת האלופה. מיאמי הבינה את הרמז והאטה את הקצב של משחק 2 בצורה קיצונית. חמש דקות לסיום הפייסרס עוד הובילו, אבל ריצת 2:12 בהובלת לברון סידרה שוויון. PG13 ירד מ-24 נקודות ל-14 במשחק 2 וקלע רק 4 מ-16 מהשדה.
בגמר מול הספרס, ההיט שוב חטפו בראש במשחק 1 (95:110), אבל בפעם ה-12 ברציפות, ענו עם ניצחון אחרי הפסד בפלייאוף: 96:98 דרמטי במשחק 2 בטקסס. לצערה של מיאמי, זו גם הייתה הפעם האחרונה שזה קרה, כי לכל אורך הסדרה ההיט פשוט לא הצליחו לייצר נקודות ושוב ושוב הובסו. מה בכל זאת השתנה במשחק 2? קודם כל, לברון קלע 35 מה-98 של הקבוצה שלו, אבל ההבדל הגדול היה בהגנה, שבפעם היחידה בסדרה הצליחה לבלום את הצוות המסייע של הספרס. מלבד דאנקן, פארקר וג'ינובילי, שאר שחקני סן אנטוניו קלעו במשחק הזה 38 נקודות. כאמור, התכנית הזו לא החזיקה מעמד יותר מדי זמן וקוואי, שבשני המשחקים הראשונים סיים עם תשע נקודות בלבד, ניצל את חוסר תשומת הלב לכיוונו וקלע 24 נקודות בממוצע למשחק בשלושת המשחקים האחרונים של הסדרה, שהסתיימה ב-1:4 לאלופה החדשה.
2013, חצי גמר מזרח: מיאמי - שיקגו, וגמר: מיאמי - סן אנטוניו
אחרון חביב. כאמור, ההיט, כאלופים מכהנים, היו שנתיים ברציפות בפיגור 1:0 בשתי סדרות שונות. בפעם הראשונה, בניגוד ל-2014, הם ידעו לחזור לניצחון בשתיהן (גם אם בקושי). הבולס הדהימו במשחק 1 במיאמי, עם ריצת 0:10 בשתי הדקות האחרונות בהובלת נייט רובינסון מיודענו, שסיפק את משחק חייו עם 27 נקודות ו-9 אסיסטים, בדרך ל-86:93. לכולם היה ברור שזה לא באמת יחזיק ואכן, במשחק 2 מיאמי השמידה את שיקגו עם 78:115 (בהמשך הסדרה היה גם משחק של 65:88!). מה השתנה? מיאמי באה לפוצץ במשחק 2 והצליחה מהר מאוד להוציא את שיקגו משלוותה. זה נגמר בשש טכניות ושתי הרחקות לבולס (ג'ואקים נואה וטאג' גיבסון בתחילת הרבע האחרון) ושלוש טכניות נגד האלופה, שיא עונתי עבורה, אבל גם בדיוק הרענון שהיה הייתה צריכה אחרי ההלם של סוף משחק 1.
הגמר הבלתי נשכח מול הספרס החל עם עוד הפסד בית צמוד במיאמי, כולל סל מכריע של טוני פארקר. ההיט נעצרו על 16 נקודות בלבד ברבע האחרון וקלעו רק 88 במשחק כולו, אבל הגיבו עם 84:103 מוחץ במשחק 2, כולל ריצת 5:33 במחצית השנייה. לברון היה די חלש, אבל מריו צ'אלמרס הפציע עם 19 נקודות וההגנה של מיאמי גרמה ל-17 איבודי כדור של סן אנטוניו, שהובילו ל-19 נקודות עבור ההיט. במשחק 1, הספרס איבדו רק ארבעה כדורים, שווה לשיא עבור משחק גמר NBA. ברגע שמיאמי הצליחה להעלות את קצב המשחק, היא השתלטה על המפגש הזה וכך נראתה גם המשך הסדרה, עד לסיום הדרמטי.
סך הכל: בשבעת המקרים האחרונים בהם האלופה המכהנת הפסידה את משחק 1 בסדרה כלשהי, היא ניצחה שש פעמים. היחידה שנקלעה לפיגור 2:0 הייתה קליבלנד, בגמר 2017 מול הווריירס. בארבעה מתוך שבעת המקרים, האלופה הצליחה להתגבר על הפיגור המוקדם ולנצח את הסדרה. קוואי לאונרד, הפעם בצד השני, חתום על אחד מההפסדים (מול הקליפרס). גולדן סטייט חתומה על אחד מהניצחונות (מול הת'אנדר).
