עוד משחק אחד, או שניים (צילום: Jonathan Daniel/Getty Images) (צילום: ספורט 5)
עוד משחק אחד, או שניים (צילום: Jonathan Daniel/Getty Images) | צילום: ספורט 5

גרג פופוביץ' לא טעה יותר מדי פעמים לאורך קריירת האימון האגדית שלו, אבל הטעות הכי גדולה וזכורה שלו הייתה ב-18 ביוני 2013, כאשר בשניות הסיום של משחק 6 בסדרת הגמר, בחר להשאיר משיקולי מאצ' אפ כאלה ואחרים את טים דאנקן על הספסל במהלך שהסתיים בריבאונד ההתקפה המפורסם של כריס בוש ושלשת הפינה המפורסמת עוד יותר של ריי אלן.

מי שכן היו על הפרקט באותם רגעים הם קוואי לאונרד ודני גרין, אז עוד במדי השחור-לבן של הספרס. על הספסל של סן אנטוניו ישב, במשחקו הלפני-אחרון אחרי כמעט שני עשורים כעוזר של פופ, ישב מייק בודנהולצר. השלשה ההיא של ריי אלן עלתה לספרס באליפות והלילה (בין חמישי לשישי), החלטה משונה דומה של קואץ' באד עוד יכולה לעלות לו בצ'אנס להיאבק על אליפות ולתת לקוואי ודני גרין את האפשרות הזו.

כי גם אם יאניס אנטטוקומפו עיקם את הקרסול חצי דקה קודם לכן וממש כואב לו (בודנהולצר אמר את זה במסיבת העיתונאים בסיום), אם שתי הרגליים שלו עדיין מחוברות לשאר הגוף, אין שום סיבה או היגיון שהוא לא יהיה על הפרקט ברגע המכריע של המשחק. עם 35 שניות על השעון, קוואי עלה לזריקה מחצי מרחק והחטיא ואת הריבאונד, מתחת לאף של ברוק לופז, קטף מארק גאסול. הספרדי אומנם קלע רק אחת והפער עמד על שלוש נקודות כשיאניס חזר אחרי זריקות העונשין הללו, אבל השאלה מדוע לא היה על הפרקט בשביל ההתקפה ההיא עלולה ללוות את הבאקס הרבה זמן אם הם ישלימו את הקריסה בליל שבת ויפסידו את הסדרה הזו ואת הצ'אנס להיאבק בווריירס.

אולי בעוד חמישה שבועות הכל ייגמר. אולי קוואי יעזוב את טורונטו אחרי עונה אחת בלבד בכפור הקנדי. יש סיכוי טוב שזה יקרה אפילו. אבל דווקא בלילה בו העיתונאי שמקורב יותר מכולם ללברון ג'יימס אומר שכוכב הלייקרס כבר יצר עם קוואי קשר, הגיעו 33 שניות ברבע האחרון והזכירו, שוב, למה ההימור של הראפטורס היה שווה את הכל, גם אם הוא ישאיר אותם בלי קוואי ובלי דמאר דרוזן בסופו של דבר.

שתי השלשות הרצופות שלאונרד תפר, 8:30 לסיום ואז 7:57 לסיום, היו כל כך קרות רוח שלמרות שהוא בסך הכל העלה את טורונטו לארבע הפרש, ולמרות שנשאר המון זמן על השעון ולמרות שמילווקי אפילו הצליחה להשוות כמה דקות לאחר מכן, התחושה הייתה שהמשחק הזה הולך לטורונטו, שיש לה מי שיעשה את האקסטרה-מהלך הזה ואם זה לא היה קוואי, אז זה היה פרד ואן פליט במשחק הכי טוב בקריירה שלו.

קוואי היה פאסיבי לחלוטין לאורך רוב המשחק הקודם והחבר'ה שלו התעלו. הפציעה הטורדנית חזרה וגם הלילה, כשישב על הספסל, הוא הניח כל הזמן משהו על החלק העליון של הירך בניסיון להרגיע את האזור. אחרי ששמרה עליו בכפפות של משי לאורך כל העונה הסדירה, טורונטו מותחת אותו עד קצה גבול היכולת בפלייאוף הזה וזה הביא אותה מרחק ניצחון אחד מהגמר, כאשר כרגע השאלה הגדולה היא האם ומתי קוואי יתפרק. בתור התחלה, אם הוא יכול למשוך עוד משחק אחד, אז בתוספת האווירה המשוגעת שצפויה בטורונטו בליל שבת, לראפטורס יש צ'אנס לעשות היסטוריה.

בעוד קווין דוראנט פצוע ויחמיץ גם את תחילת הגמר, אם לא את כולו, קוואי, שנעלם לגמרי לשנה שלמה ושאף אחד לא יודע מה עובר לו בראש או איפה ישחק בעונה הבאה, הופך מהר מאוד ל-MVP של הפלייאוף הזה.

נכון לרגע זה, אחרי חמישה משחקים ליאניס יש 37 נקודות פחות מאשר לקוואי בסדרה הזו. היו לגריק פריק הלילה כמה רגעים גדולים משלו, בעיקר ברבע הראשון שם חילק כמה אסיסטים כאילו הוא מינימום סטיב נאש. אבל בסופו של יום, המשחק 5 הזה הרגיש יותר כמו משחק 7, כאשר שתי הקבוצות גם יודעות שניצחון יהיה קריטי וגם מכירות אחת את השנייה כל כך טוב כבר, כך שמי שלא בא עם פתרונות יצירתיים, נתקע בהגנות שמוכנות אליו היטב וזה בדיוק מה שקרה ליאניס.

היווני פגש מולו את החומה ארוכת הידיים של טורונטו, שהכריחה אותו להוציא את הכדור החוצה שוב ושוב. כשהוא הצליח להגיע לאזור הסל, הוא גם הצליח לייצר לעצמו נקודות קלות לא פעם, כולל אלי-הופ גדול עם ברוגדון שצימק לנקודה הפרש בלבד שתי דקות לסיום, אבל בלא מעט מקרים הראפטורס היו מוכנים ותסכלו אותו, מה שהוביל בין היתר לחמש עבירות אישיות.

את המספרים מהלילה עדיין אין, אבל בארבעת המשחקים הקודמים בסדרה יאניס מסר 61.25 כדורים בממוצע, למעלה מ-20 מסירות יותר מהבא ברשימה של הבאקס, כריס מידלטון. מתוך ה-13.75 "אסיסטים פוטנציאליים" שלו במשחקים הללו, רק 5.75 אכן הפכו לאסיסטים אמיתיים.

הנתונים האלה הם רק מארבעה משחקים (המשחק הלילה הרגיש די דומה ואולי אפילו קצת יותר קיצוני ויאניס שוב סיים עם שישה אסיסטים, אבל נצטרך לחכות ל"תוצאות האמת"), כך שצריך לקחת אותם בעירבון מוגבל, אבל בעונה הסדירה, היווני רשם רק 54 מסירות למשחק, הפער בינו לבין אריק בלדסו שבמקום השני היה בקושי שבע מסירות למשחק וממוצע האסיסטים הפוטנציאליים שלו היה 11.5, מתוכם 5.9 הפכו לאסיסטים אמיתיים.

או במילים אחרות: טורונטו עושה עבודה די טובה, בעיקר בשלושת המשחקים האחרונים, בלהוציא את הכדור מהיד של יאניס כמה שאפשר ולהכריח אחרים לנצח אותה. וכשהכדור בכל זאת ביד שלו, לגרום לו להשקיע המון אנרגיות בחיפוש נתיבים לסל.

מארק גאסול, שקלע 16 ו-17 בשני ניצחונות הבית, שוב נעלם התקפית הלילה, כמו בשני המשחקים שפתחו את הסדרה (בשלושת המשחקים במילווקי עד עכשיו יש לו 4 נקודות בממוצע ב-4 מ-26 מחרידים מהשדה), אבל ההגנה שלו ושל סרג' איבקה מול יאניס הייתה מבריקה. בכלל, הראפטורס נהנים מהמון ניסיון עם השניים הללו, קוואי, גרין ולאורי ומנגד, נראה שגודל המעמד משפיע מאוד על מילווקי. לקראת משחק 6, לראשונה העונה בסיטואציה של להיות או לחדול, היא צריכה שיאניס יזכיר למה הוא הולך להיות ה-MVP של העונה הזו.