1) "מן הסתם, היינו מעדיפים לא להגיע למשחק 7, אבל בשביל זה אתה עובד קשה כל השנה, בשביל שאם תגיע למשחק 7, הוא יהיה אצלך בבית".
החוזה של אל הורפורד הוא אחד הדיונים הכי מעניינים סביב הסלטיקס בשנתיים שחלפו מאז שהסנטר בחר לעזוב את אטלנטה לטובת בוסטון. דני איינג' נוטה להיות שקול מאוד בהחלטות שהוא לוקח ולא מתפתה כמעט אף פעם לשום דבר. אין לו בעיה לחכות למהלך הנכון ומבחינתו, בקיץ 2016, המהלך הנכון היה לתת להורפורד, בעוד חודש וקצת כבר בן 32, חוזה לארבע שנים תמורת 113 מיליון דולר.
כנראה שביחס שבין כישרון נטו, או תרומה התקפית נטו, לבין גובה החוזה, הורפורד נמצא בקרקעית הליגה, אבל בלעדיו העונה, הסלטיקס לא היו מארחים את משחק 7 הלילה בבית. כי הורפורד, הראשון מבין טריו הכוכבים שנחת בבוסטון בשתי העונות האחרונות, הוא גם היחיד שהיה על הפרקט מול מילווקי וללא המנהיגות וההגנה שלו, וללא ההתפרצויות ההתקפיות במשחקים החשובים באמת, כמו הלילה, לבוסטון כנראה היו השנה 8-10 ניצחונות פחות בעונה הסדירה והיא הייתה נופלת לאחור בדירוג.
חדר ההלבשה של בוסטון היה שקט מאוד בסיום. בניגוד ליריבה בסיבוב הבא, פילדלפיה, גם היא קבוצה צעירה שעברה סדרת פלייאוף, הסלטיקס לא חגגו בכלל את העלייה שלהם. בהובלתו של הורפורד, הם מבינים שזו רק ההתחלה, הם רוצים עוד. כמו מול מילווקי, ובצורה הרבה יותר בולטת כנראה, גם בסדרה נגד הסיקסרס הכישרון יהיה מרוכז בעיקר בצד השני. אבל השכל, הלב, הרוגע וההגנה הבלתי מתפשרת, יהיו בצד של בוסטון, כל עוד הורפורד משחק אצלה.
@Al_Horford pic.twitter.com/SX2FUAa34H
— Boston Celtics (@celtics) April 29, 2018
2) לאברהם לינקולן מיוחס המשפט "אפשר לעבוד על חלק מהאנשים כל הזמן, או על כל האנשים חלק מהזמן, אבל אי אפשר לעבוד על כל האנשים כל הזמן". ובדיוק בגלל זה, קליבלנד תתייצב הערב למשחק 7, משחק שיכול לשנות את גורלה בפעם השלישית תוך שמונה שנים בלבד.
ב-2010, אחרי עוד הדחה מוקדמת מדי וכואבת מדי, לברון הלך. ב-2014, אחרי שהובס בגמר, הוא חזר ובסופו של דבר גם הביא את האליפות שהבטיח. ב-2018, אם קליבלנד תפסיד בבית מול אינדיאנה, יכול מאוד להיות שזו תהיה הפעם האחרונה בה אחד משני השחקנים הטובים בתולדות הענף ילבש את הגופיה של הקאבלירס.
לכל אורך העונה, הכל הוביל את קליבלנד למצב הזה, למשחק בו היא צריכה להילחם על חייה, רגע אחרי ששוב הושפלה. הקאבס לא הופיעו למשחק 6 באינדיאנה והפייסרס מובילים בסדרה הזו ב-44 הפרש (559:603). הם הרבה יותר טובים מקליבלנד בששת המשחקים הראשונים, די משמעותית, כמעט בכל קטגוריה שתרצו: אחוזים מהשדה, אחוזים לשלוש, ריבאונדים, אסיסטים, איבודים, חטיפות. באמת, מה שתרצו. ועדיין, לקאבס יש את אותה ביתיות שהורפורד דיבר עליה, והם יכולים לנצל אותה כדי להאריך, ולו במעט. את אשליית "לברון יישאר" שלהם.
בינתיים, קליבלנד עובדת על חלק מהאנשים כל הזמן ועל כולם חלק מהזמן, השאלה אם בסופו של דבר, במשחק 7 היא לא תגלה שהיא ניסתה לעבוד על כולם כל הזמן, וזה התפוצץ לה בפנים.
Back to #TheLand.
— Cleveland Cavaliers (@cavs) April 28, 2018
Back to work.#WhateverItTakes pic.twitter.com/qHutDa9WjG
3) כלל האצבע מספר 1 בסדרות ההצלבה ביורוליג הוא "אל תנצח ביותר מדי הפרש את המשחק הראשון". רק השבוע גילתה זאת פנאתינייקוס, שדרסה את ריאל ב-28 הפרש במשחק 1 והפסידה את כל שלושת הבאים והמקרה הכי זכור הוא של סיינה האיטלקית, שחטפה ב-2011 מאולימפיאקוס 89:41 במשחק 1 וניצחה את שלושת הבאים.
הווריירס חיסלו הלילה במשחק 1 את ניו אורלינס ואל תדאגו, הם לא יפסידו את שלושת המשחקים הבאים. למעשה, הם כנראה ינצחו אותם, ואם לא, אז מקסימום יסגרו את הסדרה בחמישה משחקים. כי אם זה מה שגולדן סטייט מסוגלת לעשות לניו אורלינס בלי סטף, מה יקרה איתו החל ממשחק 2? ובכל זאת, למרות הנוקאאוט החד צדדי, יכול להיות שעוד נראה פה כמה משחקים תחרותיים. הכל תלוי ביכולת של אלווין ג'נטרי לבצע התאמות ושל הפליקנס לצאת מההלם.
ניו אורלינס לא יכולה לתת לניקולה מירוטיץ' לשמור על קווין דוראנט, כי זה ייגמר בהתעללות בכל התקפה ובעיקר, היא לא יכולה לתת לדריימונד גרין להתקרב לקוונטופל-דאבל עוד לפני המחצית. דריימונד היה ונשאר המנוע של גולדן סטייט ועוד לפני שג'נטרי שובר את הראש לגבי KD וקליי וסטף שחוזר, הוא חייב להבין איך הוא מאט את גרין. אחרת גם המשך הסדרה יהיה חד צדדי.
