1) גם אחרי הנחה של דקות הסיום, הן מצד גולדן סטייט לניו אורלינס והן מצד יוסטון ליוטה, שלושת משחקי 1 של שלב חצי גמר הפלייאוף הסתיימו בהפרש ממוצע של 17.3 נקודות לטובת הקבוצה הביתית.
כאשר דמאר דרוזן העלה את טורונטו ליתרון 14 נקודות, 19:33, דקה וחצי לסיום הרבע הראשון במשחק מספר 1 בסדרה מול קליבלנד, התחושה הייתה שגם המפגש הזה ישמור על הממוצע. גם מי שהאמין שהסדרה הזו תהיה צמודה לכל אורך הדרך, התקשה לתת יותר מדי קרדיט לקאבס במשחק הראשון.
בקנדה, אחרי משחק 7 מתיש שנגמר רק יומיים וקצת קודם לכן, מול הקבוצה הטובה במזרח בעונה הסדירה ועם קבוצה שלא בדיוק הרשימה מאוקטובר ועד עכשיו, קליבלנד הייתה אמורה להצטרף לרשימת האורחות שחוטפות בראש במשחק 1. אבל איך אמר דרוזן אחרי הסוויפ שחטף בחצי גמר המזרח מקליבלנד בדיוק לפני שנה? "אם לברון היה בקבוצה שלנו, אנחנו היינו מנצחים".
השילוב בין התבוסתנות הזו, שטורונטו לא מצליחה להתנער ממנה, לבין העובדה שמה לעשות, לברון עדיין משחק בקבוצה היריבה ובעיקר, לבין זה שלשם שינוי, הוא אפילו זכה לעזרה מהצוות המסייע שלו, סידרו לקליבלנד ניצחון מאוד מפתיע. לברון סיים את הסדרה מול אינדיאנה עם 34.4 נקודות בממוצע, מתוך ה-94.8 שקליבלנד כולה קלעה. או במילים אחרות, יותר משליש מהנקודות של הקאבס היו שלו וכל השאר קלעו יחד 60 וקצת נקודות למשחק, שלא לדבר על נתוני אסיסטים.
לא פלא שבמסיבת העיתונאים אחרי משחק 7 לברון אמר: "אני פשוט מותש, חסר אנרגיות. אני רק רוצה ללכת הביתה". העייפות עדיין ניכרה עליו בטורונטו והעובדה ששיחק 47 דקות לא ממש עזרה. ברבע האחרון, עד הסל הגדול שלו שקבע שוויון 105, לברון היה מאוד לא מדויק, החטיא ואיבד וטעה בסגירה לריבאונד ומה לא. אלא שכאמור, הפעם הוא לא היה 1-נגד-5. ג'יי אר סמית', קייל קורבר, ג'ף גרין וטריסטן תומפסון שחזר מהמתים סיפקו יחד 69 נקודות ולא מעט תקווה עבור קליבלנד לקראת ההמשך. הם לא יקלעו ככה בכל משחק (22 מ-40 מהשדה, 55 אחוז), אבל אם אפילו שניים מהם יכולים להמשיך לייצר נקודות, ולברון יכול להחזיר לעצמו את האנרגיות ולספק שוב משחקים של 35 פלוס, לקליבלנד בהחלט יש את היכולת להתמודד ראש בראש מול טורונטו במשחק התקפי עם קצב גבוה, כמו זה שהיה הלילה.
לעומת "מצטרפי פברואר" (4 נקודות לג'ורג' היל, 5 לג'ורדן קלארקסון, 2 לרודני הוד, לארי נאנס ג'וניור לא שיחק), שועלי הקרבות הוותיקים, שכבר עברו עם לברון כמה ריצות פלייאוף ארוכות, הגיעו חדים למשחק 1, לא נבהלו מהבריחה המוקדמת של טורונטו וידעו להישאר קרובים מספיק כל הזמן, כדי לתת למלך לעשות את שלו בסופו של דבר. זה אומנם רק משחק 1, אבל קליבלנד כבר השיגה בטורונטו את מה שקיוותה להשיג בשני המשחקים הראשונים של הסדרה, כך שבמשחק 2 היא תשחק עם "הכסף של הקזינו", בלי שום לחץ.
This is the first game of LeBron James' playoff career where his team got the win despite never leading during regulation.
— ESPN Stats & Info (@ESPNStatsInfo) May 2, 2018
The Cavaliers are the second team in the last 20 postseasons to win a game despite never leading in regulation (also Mavericks at Thunder on May 23, 2011).
2) לא הייתם רוצים להיות אוהדים ובטח שלא שחקנים של הראפטורס בימים הקרובים, מכאן ועד משחק 2, שייערך בלילה שבין חמישי לשישי. ב-48 השעות שיעברו בין המשחקים, הקנדים לא יפסיקו לשמוע את אותה מנטרה, די בצדק יש לומר.
ההפסד במשחק 1 היה השביעי ברציפות שלהם בפלייאוף מול לברון וקליבלנד ומתוך כל השבעה, זה בוודאות היה אחד שהם היו צריכים לנצח. לטורונטו יש לא מעט שדים להתמודד איתם בפוסטסיזן הזה ונדמה היה שלפחות עם אחד מהם היא הצליחה להתמודד, כאשר ניצחה בשעה טובה את משחק 1 מול וושינגטון ולא נבהלה גם משני הפסדים רצופים, שהפכו את הסדרה הזו לצמודה. רק לפני כמה ימים הפגינה טורונטו בבירה את הבגרות שאפיינה את הקבוצה שלה העונה, אבל כנראה שכשלברון בצד השני, זה עדיין לא מספיק.
— ESPN Stats & Info (@ESPNStatsInfo) May 2, 2018
3) אז עד לאן בראד סטיבנס יכול להגיע? כמה גרוע יכול להיות המצב של בוסטון והיא עדיין תנצח משחק פלייאוף? הסלטיקס עלו למשחק 1, בבית אומנם, אבל בלי שלושה מחמשת השחקנים שהיו להם בחמישייה במשחק פתיחת העונה מול קליבלנד. במקום גורדון הייוורד, ג'יילן בראון וקיירי אירווינג, היו שם טרי רוז'יר, מרקוס סמארט וארון ביינס. לא שחקנים גרועים, אבל גם לא ממש כאלה שהייתם בונים עליהם לריצת פלייאוף רצינית כשחקני חמישייה. אם לא די בכך, סמארט גם לא הפסיק להחטיא, מהספסל עלו ל-40 דקות משותפות שני שחקנים די אלמוניים בדמות הרוקי שמי אוג'יליי ושיין לארקין ובצד השני, ג'ואל אמביד באמת היה טוב, עם 31 נקודות ו-13 ריבאונדים, הכי טוב שפילדלפיה יכולה לבקש ממנו אולי. וזה נגמר ב-16 הפרש, מוחץ ומרשים.
איך? בזכות סטיבנס וההתאמות המושלמות שהוא ביצע לקראת המשחק הראשון. אם בסדרה מול מיאמי רשם ג'ואל אמביד לא פחות מתשע חסימות בשלושה משחקים, הרי שבמשחק 1 בבוסטון הוא לא סיפק אפילו חסימה אחת, כי הוא נותר רחוק כל כך מהסל. הסלטיקס התעקשו למשוך אותו החוצה, מה שפינה את הצבע לחדירות ועזר בהוצאת הכדורים לשלושת פנויות (בוסטון קלעה 17 מ-35 מחוץ לקשת, כולל הרבה שלשות פנויות יחסית).
את בן סימונס, הנשק השני הגדול של פילי, בוסטון פשוט שלחה לקו המון. כמעט כל ניסיון חדירה של סימונס הסתיים בעבירה קשוחה, שמנעה ממנו להשיג נקודות קלות או לסדר שלשה קלה לאחד הקלעים. בסדרה מול מיאמי, סימונס הגיע לקו רק 7 פעמים בממוצע למשחק וקלע ב-72 אחוז, רע, אבל שיפור קל לאחוזים מהעונה הסדירה. מול בוסטון במשחק 1, סימונס כבר נשלח לקו לא פחות מ-11 פעמים וקלע רק 6, כך שבין חוסר היכולת שלו בג'אמפ שוט לבין האחוזים הלא טובים מהקו, יכול להיות שזו הדרך לפחות להאט קצת ולהיכנס לראש של האוסטרלי. צריך לראות אילו התאמות יעשה הלילה ברט בראון ועם מה יבוא הפעם סטיבנס (אולי יעלה עם חמישייה על טהרת הג'י ליג וינצח 20 הפרש את חמישיית החייזרים מ"ספייס ג'אם?).
