זהו זה. העונה הסדירה ב-NBA הגיעה לסיומה בשעה טובה בליל רביעי וסדרות הפלייאוף הוכרעו באופן סופי אחרי כמה חודשים צמודים במיוחד, הן במזרח והן במערב. אחרי שראינו את כל קבוצות הליגה במשך שישה חודשים, ורגע לפני שהדבר האמיתי יוצא לדרך, הגיע הזמן ל"דירוג עוצמה".
הדירוג מתבסס על הרמה הנוכחית של כל המשתתפות השונות בפלייאוף ועל התחושה לגבי מה שהיא מסוגלת לעשות מכאן והלאה. לא מסכימים עם הדירוג? מצוין. התגובות מחכות לכם.
16) מילווקי
עונה די מאכזבת עברה על הבאקס, למרות שהם יהיו בפלייאוף. מילווקי נאלצה להיפרד מהמאמן ג'ייסון קיד אחרי חצי עונה עם מאזן חלש, השתפרה לרגע אחרי חילופי המאמנים וחזרה לבינוניות. יאניס אנטטוקומפו סיפק עונה אישית פנטסטית, שדי התבזבזה והתחושה היא שגם אחרי חצי שנה, מילווקי לא ממש מצאה את האיזון והרוטציה שלה. היא נכנסת לפלייאוף כקבוצה שלפחות על הנייר, הכי פחות מפחידה בסיבוב הראשון. למרות הכל, המפגש מול בוסטון הפצועה עשוי להתברר כמתנה.
15) וושינגטון
אם מיאמי מצליחה יותר מהכישרון הכולל שבסגל שלה, הרי שוושינגטון במצב הפוך. לוויזארדס יש קו אחורי מהטובים בליגה, אבל גם החזרה של ג'ון וול אחרי פציעה ארוכה לא הפכה את הקבוצה מהבירה למה שהיא אמורה להיות והיא לא מפסיקה להפסיד לאחרונה. מצד שני, בסדרת פלייאוף תוכל וושינגטון לקבל משחק אחד גדול לפחות מוול, אחד מביל ואחד בו הרול פליירס שלה מתעלים כמו שקרה לא פעם העונה. אולי זה כל מה שצריך בשביל הפתעה, אבל כדי שזה אכן יקרה, גם סקוט ברוקס, שטעה לא פעם העונה בדקות ההכרעה במשחקים, יצטרך להיות חד יותר.
14) מיאמי
אם בעונה שעברה ההיט סיפקו חצי שני כביר, שלא הספיק לפלייאוף ממש ביום האחרון של העונה, הרי שהפעם הם היו הרבה יותר יציבים ונכנסו בלי קושי. למיאמי יש לא מעט כלים לנצח משחקים, הבעיה היא שאף אחד מהכלים הללו הוא לא כוכב של ממש ובדרך כלל, זה בדיוק מה שצריך בסדרות פלייאוף. מיאמי תוכל כנראה להתיש את היריבה שלה בסיבוב הראשון, אבל לא בטוח שגם הקסמים שמפיק אריק ספולסטרה מהסגל הזה יספיקו לארבעה ניצחונות.
13) מינסוטה
המיקום של הוולבס תלוי מן הסתם גם בחזרה של ג'ימי באטלר. אם יצליח לשחזר את הכושר מהחצי הראשון של העונה, בו היה מועמד ראוי לדיון על ה-MVP, לוולבס יהיה הרבה מה להציע. הצרות של מינסוטה היו שתיים: עד שבאטלר נפצע, קרל אנתוני טאונס לא לקח את הצעד קדימה ורק אחרי הפציעה ההיא, KAT הפך לאחד השחקנים המפחידים בליגה. מעבר לכך, טום תיבודו שוב התיש את השחקנים שלו יותר מהנחוץ בעונה הסדירה והם שוב עלולים ליפול מהרגליים בפלייאוף. שילוב מוצלח בין באטלר לטאונס, כושר טוב של וויגינס ואנרגיות שלא ברור מאיפה יגיעו, יכולות להטיס את מינסוטה קדימה. כישרון יש.
12) אינדיאנה
הפייסרס היו אמורים להתרסק העונה, אחרי הטרייד הלכאורה לא מאוזן, ששלח מהעיר את פול ג'ורג'. אלא שוויקטור אולדיפו סיפק עונה אדירה, כזו שהפכה אותו לאולסטאר לראשונה בקריירה ויחד עם סגל נשכני וקשוח, אינדיאנה הוציאה לא מעט תוצאות מפתיעות. לאחרונה לעומת זאת, העייפות של אולדיפו קצת באה לידי ביטוי ואינדי נאלצת לגרד ניצחונות. בפלייאוף היא יכולה להיעזר בניסיון של החבר'ה הוותיקים יותר, למשל לאנס סטיבנסון ואם אולדיפו יצליח לספק את הנקודות שלו בכל משחק, אולי הפייסרס עוד יעשו משהו מעניין.
11) סן אנטוניו
כן, מעל הוולבס. אם תיקחו כמעט לכל קבוצה בליגה את הכוכב שלה, שחקן טופ 5 ב-NBA, לעונה שלמה (חוץ מתשעה משחקים) ותוסיפו לכך את כל הבלגן שחגג סביב קוואי מחוץ למגרש, ועדיין תקבלו קבוצה שמתעלה בדיוק במאני טיים ומנצחת את המשחקים שהיא צריכה בחודשיים האחרונים כדי להיכנס לפלייאוף בלי דרמות של הרגע האחרון, תהיה לכם את סן אנטוניו של פופוביץ', כזו שאף פעם לא כדאי לזלזל ביכולות שלה. למרקוס אולדריג' כבר לא ילד ועדיין היה בלתי עציר בלא מעט משחקים העונה, כולל מול אריות הליגה. ההגנה אדירה, הניסיון שם והספרס ישמחו לסתום פיות, עוד פעם. האם הם מסוגלים להדהים את הווריירס?
10) ניו אורלינס
הפליקנס שרדו היטב את הפציעה של דמרקוס קאזינס, בעיקר בגלל שאנתוני דייויס סופסוף הפך למפלצת שכולם ידעו שהוא יכול להפוך אליה, אבל גם בזכות עונת קריירה של ג'רו הולידיי. לצערה של ניו אורלינס, התחושה היא שבסדרה, בה היריבה תוכל להתמקד בדייויס כמו שצריך, החיסרון של בוגי לצדו יהיה הרבה יותר בולט. זה עדיין לא אומר שהחד-גבה (עדיין!) לא ינצח בשעה טובה משחק פלייאוף ראשון בקריירה, אבל קשה להאמין שהוא יכול להוביל את ניו אורלינס המוגבלת לניצחון בסדרה שלמה.
9) יוטה
כמו אינדיאנה, גם ביוטה לא האמינו יותר מדי אחרי שהיא איבדה את הכוכב שלה, גורדון הייוורד. אבל הג'אז, עם צליפת הדראפט הכי טובה בדמות דונובן מיטשל, עם אחד משחקני ההגנה הטובים בליגה, רודי גובר ועם מאמן חכם כמו קווין סניידר, הצליחו להעלות הילוך רגע לפני האולסטאר ולמרות שקצת נחלשו לאחרונה, הם עדיין קבוצה שיכולה למרר את החיים לכל יריבה, כזו שאף אחד לא רוצה לפגוש. ג'ו אינגלס מיודענו הוא אחד מקלעי השלוש האמינים ב-NBA העונה והתחושה היא שכל דבר שיכול היה ללכת לכאן או לכאן ביוטה, הלך השנה לצד הטוב.
8) אוקלהומה סיטי
לעומת יוטה, הרי שב-OKC הסיפור הוא די הפוך. הת'אנדר הצליחו, בזכות הגאונות של סם פרסטי, לקבל את כרמלו אנתוני ואת פול ג'ורג', אבל התוצאות לא היו מזהירות. אוקלהומה סיטי ידעה לפעמים להתעלות נגד הקבוצות הטובות בליגה (בעיקר נגד גולדן סטייט בשני המפגשים הראשונים), אבל גם הפסידה לא מעט משחקים צמודים שכבר היו בידיים שלה וכך, מצאה את עצמה הרחק משתי המוליכות במערב. כמובן שכל מפגש מול ווסטברוק וג'ורג' בפלייאוף הוא מסוכן עבור היריבות, אבל כדי שאוקלהומה סיטי תגשים את הפוטנציאל שלה ברגע האמת, השניים הללו יצטרכו למצוא איזון, אותו לא מצאו לאורך חצי שנה בעונה הסדירה.
7) בוסטון
בראד סטיבנס לא הוזכר יותר מדי כאחד המועמדים למאמן העונה, עד לחודש האחרון. מה שסטיבנס הצליח לעשות, בלי קיירי אירווינג, בלי מרקוס סמארט, לפעמים גם בלי ג'יילן בראון ואל הורפורד, בלי עוד כמה שחקני משנה שנפצעו, עם כמה חבר'ה די אלמוניים שפרחו פתאום, במשחקים צמודים, במשחקי חוץ, מה שלא תרצו (אה, ובלי גורדון הייוורד ששיחק חמש דקות העונה...), הוא לא פחות מנס. העובדה שבוסטון השיגה העונה יותר ניצחונות מאשר בעונה שעברה די מדהימה, אבל בלי קיירי בפלייאוף אין לה מספיק כלים בשביל ללכת עד הגמר כנראה, למרות האופי. היא נראית כמו ההגדרה הקלאסית של "one year away". השנה הזו היא בשביל הניסיון, השנה הבאה כבר צריכה להיות "על אמת".
6) פורטלנד
אם הקו האחורי של וושינגטון מרתיע יריבות, מה תגידו על זה של פורטלנד? דמיאן לילארד היה טופ 5 בליגה העונה, אולי אפילו יותר מזה בחודשים האחרונים. סי ג'יי מקולום סיפק משחק של 50 נקודות בשלושה רבעים וידע לסחוב את הבלייזרס במשחקים בהם לילארד לקח צעד לאחור. ביחד, השניים הללו מסוגלים לייצר 50-60 נקודות כל משחק והסגל לצדם מתאים להם בדיוק. סדרת פלייאוף שלמה מול יוסוף נורקיץ' נראית כמו מתכון לסיוט עבור הסנטר שממול וההגנה וההנהגה של טרי סטוטס משדרגות את הבלייזרס. האם הם מסוגלים לקחת את המערב? לא, אבל בתיאוריה, הם כן יוכלו לייצר לפחות סדרה אדירה אחת בחצי הגמר, אם יצליחו להרים את עצמם מחדש אחרי שבוע די חלש בסיום העונה.
5) פילדלפיה
האנדר/אובר של פילדלפיה לפני העונה עמד על 40 ניצחונות ומעטים נתנו לסיקסרס סיכוי. אבל הפרוסס סופסוף מספק תוצאות ופילי נהנתה מחצי שני מעולה של העונה ומסיום קליל במיוחד של הלו"ז, כדי לזנק לצמרת המזרח עם רצף ניצחונות אדיר. בן סימונס הרבה יותר טוב ממה שאפשר היה לקוות מרוקי, ג'ואל אמביד פלוס המסכה ינסה לחזור לעניינים כמו שצריך בקרוב והצוות המשלים עושה בדיוק את מה שצריך ממנו, כאשר כמעט כל אחד משחקני הסיקסרס הגיע לסוף העונה בכושר טוב. תוסיפו את האליפויות האחרונות של האיגלס ב-NFL ושל וילאנובה ב-NCAA ותקבלו עיר שחולמת בגדול. בצדק?
4) טורונטו
לפני כמה שנים, בעונה בה לברון חזר לקליבלנד ודיוויד בלאט אימן את הקאבס, הם צלעו בחצי הראשון של העונה וראו את אטלנטה, עם החמישייה הכמעט-מושלמת שלה, רצה לעונה סדירה של 60 ניצחונות. ההוקס הגיעו עם המון ביטחון לפלייאוף ההוא, וחטפו סוויפ מקליבלנד. אז לא, קליבלנד הנוכחית (כנראה) לא תתן סוויפ לטורונטו אם השתיים ייפגשו בחצי גמר המזרח. לראפטורס יש את דמאר דרוזן, בעונה מופלאה ואת המנהיגות של קייל לאורי ועוד אי אילו שחקנים שסיפקו הרבה מעבר לציפיות (ואן פליט, ולנצ'יונאס ושות'), ובכל זאת התחושה היא שמשהו חסר שם. טורונטו נראתה בלתי עצירה לתקופה מסוימת, אבל דווקא לפני הפלייאוף נחלשה מעט והפסידה לבוסטון ולקליבלנד בין היתר, לפני שהתעוררה והבטיחה את ראשות המזרח. כדי להתגבר על משוכת לברון, הקנדים יצטרכו למצוא משהו חדש, שעד היום הם לא הראו שיש להם.
3) קליבלנד
ואחרי כל התהפוכות, והטריידים, והעקיצות, והעזיבה של טיי לו, והדיבורים על עזיבה של לברון בקיץ - קליבלנד היא עדיין הטים-טו-ביט של המזרח. ככה זה אחרי שהקאבס לקחו את החטיבה שלהם שלוש שנים ברציפות ולברון עשה זאת שבע פעמים ברציפות. 21 סדרות פלייאוף רצופות ניצח קינג ג'יימס במזרח, חלקן הגדול בדומיננטיות מוחלטת ולכן, עד שלא יוכח אחרת, צריך לעבור דרכו. לברון רשם מספרי שיא בעונה הסדירה, למרות שהוא בן 33 ובעונה ה-15 שלו. קווין לאב, כשהיה בריא, היה מצוין ולמרות שהטריידים לא שידרגו את קליבלנד כל כך, בניגוד למה שנדמה היה מיד אחרי שהם התרחשו, הקאבס פייבוריטים.
2) גולדן סטייט
לשני הפלייאופים האחרונים נכנסה גולדן סטייט כמועמדת מספר 1 לאליפות. פעם אחת זה לא הצליח, בפעם השנייה כן וכנראה שגם הפעם הווריירס בראש הרשימה ההיא, אבל לא בראש הרשימה הזו. הם רק במקום השני במד הכוח שלנו, בגלל שילוב בין עייפות החומר (לראשונה תחת סטיב קר הקבוצה לא ניצחה 60 משחקים), מבול פציעות משוגע בחודש האחרון וכמובן, היכולת של הקבוצה שנמצאת מעליהם בדירוג. גולדן סטייט כמובן שלא צריכה כבר להוכיח שום דבר לאף אחד, אבל היא כן תהיה חייבת למצוא לעצמה את הדרייב שידחוף אותה בחודשיים הקרובים לעוד ריצת פלייאוף מוצלחת. יש לה את כל הכלים לכך, אבל זה לא יהיה פשוט.
1) יוסטון
הרוקטס הרוויחו את זה ביושר. לכל אורך העונה, הם היו הקבוצה הטובה בליגה. הם הסתדרו כשג'יימס הארדן, ה-MVP שבדרך, נפצע. הם הסתדרו כשכריס פול לא היה כשיר. והם בעיקר הסתדרו כשהשניים הללו חלקו את המגרש והכדור, מה שממש לא היה ברור מאליו אחרי הטרייד שהביא את פול בקיץ. דריל מורי ומייק ד'אנטוני גרמו לדברים לעבוד ויוסטון סיפקה את העונה הסדירה המוצלחת בתולדותיה, אפילו יותר מימי האליפויות של האקים אולג'ואן. להארדן ופול יש אי אילו שדים למחוק מפלייאופים קודמים ואולי ביחד הם יצליחו לעשות זאת. יוסטון לא פייבוריטית בסדרה עתידית מול הווריירס, אבל היא בהחלט לא נופלת ממנה, לפחות לא לפי מה שראינו בחצי השנה האחרונה.
