לפני שבוע, בין סיומה של העונה הסדירה לתחילת הפלייאוף, רובנו עסקנו בניתוח המצ׳ אפים ובניית הבראקט. במהלך שלושה ימים של ספקולציות, בלטה תחזית אחת, מלבד הנבואה האמיצה של גמר שלישי בין גולדן סטייט לקליבלנד, והיא הקביעה שטורונטו היא האלטרנטיבה היחידה לאלופה במזרח.
נתחיל מהסוף - זה לא יקרה. כמובן, הכל אפשרי בספורט, והקאבס בוודאי לא מרשימים כבעבר, הן בעונה הסדירה והן בחצי הראשון של הסדרה מול אינדיאנה. אבל אם לברון לא יגיע לגמר שביעי רצוף דווקא בגלל הראפטורס הרכים, זה יהיה כישלונו הגדול בקריירה.
יש תחושה שהסדרה של טורונטו עדיין בחיתוליה, ושעוד צפויות תפניות והתאמות בדרך לשבעה משחקים. במשחק השני דוויין קייסי הצליח להסוות שתי בעיות מרכזיות באופן משולב: העובדה שהשחקן הכי טוב בסדרה משחק בשורות היריבה בדרך כלל מבשרת רעות, אבל כיווץ ההגנה כפה על יאניס הרבה זריקות מחצי מרחק, והגנה טובה של פי ג׳יי טאקר עשתה את השאר. הבעיה השנייה, וזו יותר חמורה לקראת מפגש אפשרי עם קליבלנד, היא הנחיתות של טורונטו מחוץ לקשת לעומת רוב קבוצות הפלייאוף.
מבין 16 הקבוצות, רק 4 זרקו פחות פעמים ל-3: שיקגו, אינדיאנה, סן אנטוניו ו...מילווקי. גם כאן כיווץ ההגנה עבד לטובת הראפטורס, למרות האחוזים הטובים של הבאקס, כי הוא הוציא את היריבה מאזור הנוחות שלה ובעיקר הקשה על יאניס להשפיע יותר על המשחק. קייסי שוב הראה יכולת לעשות את ההתאמות הנדרשות ובסופו של דבר יצא עם ניצחון קריטי. ועדיין, המחדל של המשחק הראשון נותר הלקח המרכזי מהסדרה הזו עד כה.
#Raptors improved on their dismal Game 1 offence and were so hot from the arc that they actually set a franchise playoff record for one game pic.twitter.com/VAl0yOgraH
— StatsCentre (@StatsCentre) April 19, 2017
אם יש בעיה שקייסי טרם פתר, היא המנטאליות השברירית של שחקניו בפתיחת סדרה. ההפסד למילווקי היה התשיעי ברצף של טורונטו במשחק מס׳ 1, והפעם הרביעית ברצף שהיא מאבדת את יתרון הביתיות כבר אחרי 48 דקות. הדעות חלוקות לגבי הסיבה, אבל אף אחת לא מעודדת במיוחד. ״אני חושב שזה ה-DNA שלנו, לצערי. למזלנו יש לנו את הרוח כדי לחזור, אבל לפעמים זה יכול לנשוך אותך בישבן״, אמר קייסי, עבורו זו עונה חמישית על הקווים בקנדה.
דמאר דרוזן (״אין לי מושג, אם הייתה לי התשובה אולי היינו מנצחים״, אמר אחרי משחק מס׳ 1) וקייל לאורי (״אני באמת לא יודע. אין לי תשובה״) הרבה פחות משכנעים. טאקר חדש לזה, ומודאג מכך שכולם די רגילים: ״זה מוזר, כולם אומרים, ׳טוב, אנחנו תמיד מפסידים את המשחק הראשון.
אנחנו נופלים לפיגור ונשארים רגועים, בטוחים שנוכל ללחוץ על המתג בכל פעם. כל הקאמבקים שלנו הם ברכה וקללה״. טורונטו אכן חזרה מפיגור יותר מכל קבוצה אחרת העונה, ובכל זאת מגיע לה קרדיט על היכולת לעמוד בלחץ עם הגב אל הקיר. אבל חשוב לזכור שהיא בקלות הייתה יכולה להפסיד גם את משחק מס׳ 2, אלמלא שלוש החטאות של הבאקס בדקה האחרונה.
בטורונטו מדברים הרבה על היכולת ״ללחוץ על המתג״, להפוך מקבוצה רדומה לכזו שממצה את מירב הפוטנציאל שלה, כפי שהיא עשתה פעמים רבות לאורך העונה. במובן הזה, היא מזכירה את מיאמי של לברון, שהייתה נחה לפרקים ארוכים, במיוחד בעונה הסדירה, ובמשך כמה דקות של ריכוז מקסימלי מפרקת יריבות.
אלא שמעבר להבדל ה״קטן״ בין ג׳יימס, ווייד ובוש ללאורי, דרוזן ואיבקה, ההיט כמעט אף פעם לא המשיכו את ההרגל המגונה הזה אל תוך הפלייאוף. רק פעמיים הם הפסידו במשחק מס׳ 1 בבית, בעונת 2012/13: מול שיקגו בחצי גמר המזרח (וניצחו את ארבעת המשחקים הבאים) ומול סן אנטוניו בגמר (וחזרו גם מפיגור 3:2 לזכות באליפות). להבדיל מטורונטו, זו הייתה קבוצה שהגיעה לרגעים המכריעים בשיא הפוקוס, ובעיקר בשיא הרעב.
#Raptors now sit atop this list of teams with the longest Game 1 losing streaks in NBA history pic.twitter.com/o02LcMY3b6
— Sportsnet Stats (@SNstats) April 16, 2017
The #Raptors' big two had up-and-down playoffs last season & displaying that early in 2017- something they hope to do less of moving forward pic.twitter.com/3H9mSwIU5I
— StatsCentre (@StatsCentre) April 20, 2017
לאורי ראוי כאן לחלק ניכר מהאשמה, כמובן. כשהראפטורס העבירו בטרייד את איבקה וטאקר, הייתה זו הצהרת כוונות של קונטנדרית, של קבוצה שנחושה לעשות את הקפיצה הבאה. קבוצה שאמורה להיות רעבה ונואשת, שיודעת כמה פעמים היא נאלצה לחזור מפיגור וכמה יתרון 0:1 הוא משמעותי (77% מהפעמים זה נגמר בניצחון בסדרה כולה) לא יכולה לפתוח כך סדרה, ובמיוחד הכוכב שלה.
לאורי אמנם התאושש מהמשחק הראשון הקטסטרופלי (4 נקודות ב-2 מ-11 מהשדה), אבל התרסק מחדש עם חבריו במשחק השלישי, בו קלע 13 נקודות, 9 מתוכן עמוק בגרבאג׳ טיים של המחצית השנייה. שוב זה נראה כמו אותו חוסר יציבות שיחרוץ את דינה של טורונטו בפלייאוף. שוב, במשחק שהוא לא ״חובה״, עדיין לא עם הגב אל הקיר, הראפטורס ולאורי הראו את פרצופם האמיתי.
לא רק הפתיחה האיומה, אלא גם הפער העצום באינטנסיביות לאורך כל המשחק. כל זה בלט במיוחד כשבמקביל קליבלנד, זו שטורונטו מתיימרת להסתכל לה בעיניים, נקלעה לפיגור 26 נקודות באחד המגרשים הביתיים בליגה ולא ויתרה, במשחק שהיא ממש לא הייתה חייבת. כי זה DNA של קונטנדרית, אלופה, קבוצה. כל מה שטורונטו איננה.
לאורי מייצג את בעיית הפתיחה האיטית של הראפטורס, והחולשה המנטאלית שהיא מסמלת. בעונה שעברה הוא קלע בממוצע 12 נקודות בכל אחד משני המשחקים הראשונים בכל סדרה. במשחקים אחרים, בהם קלע 18 ומעלה, טורונטו ניצחה 8 מ-10 משחקים. כשהוא לא, היא הפסידה 8 מ-10.
הגארד בן ה-31 מתכנן לצאת מחוזהו הנוכחי במטרה לחתום על עסקת ענק חדשה עם הראפטורס, שככל הנראה תסנדל את היכולת של המועדון לאיים באמת על קליבלנד או כל קבוצה אחרת בשנים הבאות. בגילו, זו אולי ההזדמנות האחרונה להוכיח שהוא וקבוצתו קונטנדרים, ולא פרטנדרים. אבל גם היא תלך לאיבוד, כי כמו שאמר קייסי, זה ב-DNA שלהם.
#Raptors Kyle Lowry has the 2nd worst career 3-point FG% in the postseason among active players pic.twitter.com/ASUlQDMEfJ
— Sportsnet Stats (@SNstats) April 18, 2017
