לפלייאוף 1995 הגיעה האלופה מיוסטון מהמקום השישי כשהיא סיימה את העונה הרגילה עם מאזן 35:47. השידוך עם קלייד דרקסלר נראה כמו כישלון ורק מעטים האמינו שהרוקטס יוכלו לחזור על הקמפיין המוצלח מ-1994.
העונה ההיא נגמרה עם 0:4 מוחץ של יוסטון בסדרת הגמר של אורלנדו מג'יק של שאקיל אוניל ופני הארדווי (על שתי הקבוצות עשו סרטים נהדרים בסדרת המופת של ESPN – 30 על 30). לאחר הזכייה אמר רודי טומייאנוביץ', מאמן הרוקטס, משפט שייזכר לדורות: "לעולם אל תזלזל בלב של אלוף".
יוסטון של העונה לא הגיעה לפלייאוף הנוכחי כאלופה ועדיין לא מחזיקה באופי המיוחד של הקבוצה שכונתה "קלאץ' סיטי", אבל בדומה לחבורה של טומייאנוביץ' לפני 22 שנים, גם בה מספר המאמינים הוא קטן, למרות שסיימה את העונה במאזן השלישי בטיבו בליגה והכוכב שלה הוא מועמד לגיטימי לתואר ה-MVP. לאחר שני משחקים נגד הספרס, אפשר להתחיל לקחת את הקבוצה של מייק ד'אנטוני ברצינות, בטח בכל הנוגע להגעה לגמר אזורי שני תוך שלוש שנים.
אין בכלל ויכוח על כך שהארדן הוא השחקן החשוב ביותר ביוסטון, אבל השיפור במאזן הניצחונות – 27:55 העונה לעומת 41:41 בעונה שעברה – קשור לא מעט באנשים שנמצאים סביב הכוכב. הספסל של הרוקטס היה טופ 5 בנקודות ובמדד פלוס מינוס בעונה הסדירה. בפלייאוף הדברים נראים אפילו יותר טוב.
הוא קולע 44 נקודות למשחק ומחזיק במדד פלוס מינוס של 3.7+, שניהם מקום ראשון מבין קבוצות הפלייאוף. ד'אנטוני קיצר את הרוטציה והיום המחליפים היחידים שלו הם ננה, אריק גורדון ולו וויליאמס, אבל התפוקה שהם מייצרים היא יוצאת מן הכלל.
דריל מורי ממש לא התבייש כשהחתים בקיץ על חוזים כבדים מאוד את שני שחקני ניו אורלינס בעונה שעברה, גורדון וריאן אנדרסון. שני השחקנים שנבחרו ביחד בדראפט 2008 וב-16 עונות משותפות השלימו רק עונה אחת מעל ל-80 משחקים, קיבלו חוזים בסך כולל של 133 מיליון דולר (אנדרסון 80 מיליון ל-4 שנים, גורדון 53 לאותה תקופת זמן).
I mean, some of these stats are off the charts for Houston. Especially considering they're playing San Antonio. pic.twitter.com/Of0C5aoLW6
— Jake Griffith (@GriffithOnTV) 2 במאי 2017
אבל מורי ידע מה הוא רוצה וקיבל בדיוק מה שהיה צריך מהשניים. 6.1 שלשות ב-38 אחוזים סיפק הצמד, כשהם רק מחכים בפינות למסירות של הארדן. שניהם שיחקו העונה מעל 70 משחקים וגורדון נראה כמו מועמד לגיטימי לתואר שחקן העונה. בסדרה נגד אוקלהומה סיטי סבל אנדרסון ממשבר קליעה (3 שלשות בכל הסדרה), אבל נדמה שבסדרה הנוכחית הידית התאפסה עם 4 שלשות בכל אחד מהמשחקים.
לו וויליאמס הגיע באמצע העונה מהלייקרס ועושה את מה שהוא יודע הכי טוב – לקלוע הרבה נקודות מהספסל. בשבעת המשחקים הראשונים של הפלייאוף הוא קלע 15.9 נקודות ב-26 דקות ומחזיק במדד הפלוס/מינוס הגבוה בקבוצה כשהקבוצה מובילה ב-11.4 נקודות בממוצע בדקות שלו על המגרש.
התפוקה של הצלפים של יוסטון בהחלט יעילה, אבל נדמה שהאיש שעושה את ההבדל בשבועיים וחצי האחרונים הוא פטריק בברלי. הרכז של יוסטון הצליח לעצבן לא מעט אנשים מספר פעמים, ובסיבוב הקודם הוא אפילו נקנס לאחר עימות עם אוהד של אוקלהומה סיטי.
אפשר להשוות את המשמעות שלו לרוקטס לנוכחות של דריימונד גרין בגולדן סטייט. שניהם משמשים כאיש הרע והקשוח שאף פעם לא יפחד להקריב את עצמו עבור הקבוצה, גם אם זה במחיר של פגיעה במוניטין האישי ובתדמית של שחקן מלוכלך.
ברמת הכדורסל התרומה של בברלי עצומה גם כן. למרות גובהו (1.85 מ'), הוא ריבאונד מצוין וקוטף 5.7 ריבאונדים למשחק בפלייאוף, בדיוק כמו ריאן אנדרסון שגבוה ממנו ב-23 סנטימטרים. הוא מוסיף כמעט שתי שלשות ב-37.5 אחוזים ובצד השני לא מפסיק להציק לגארדים של היריבה – בסיבוב הקודם עשה עבודה נהדרת על ראסל ווסטברוק, כשהמתיחות בין השניים לא התחיל העונה.
דוגמא נהדרת לקשיחות שלו הגיעה בסדרה נגד אוקלהומה סיטי. בברלי ספג חסימה חזקה מסטיבן אדאמס, ששוקל 116 ק"ג. בעוד הרבה שחקנים אחרים היו מתקשים להתאושש ממכה כזו. במקום זאת הוא קם על הרגליים קלע שתי שלשות מיד לאחר מכן וסיים את המשחק עם שיא קריירה בפלייאוף של 21 נקודות (להן כמובן הוסיף 10 ריבאונדים).
גם הסנטרים של הרוקטס, ננה וקלינט קאפלה, שרדו את הקרבות מול הגבוהים של אוקלהומה סיטי ומראים יכולת נהדרת. ננה כמעט ולא מחטיא, והוא קולע בפלייאוף 12 נקודות ב-79 אחוזים נהדרים מהשדה (שיפור של 4 נקודות מהעונה הסדירה).
הסדרה עם הספרס נמצאת במצב שונה לגמרי ממה שצפו לפני פחות משבוע. כשיתרון הביתיות לצדם וסן אנטוניו נטולת טוני פרקר, הרוקטס תלויים בעצמם. אם יוסטון תעבור את סן אנטוניו היא תוכל לייצר דחיפה מוראלית ואמונה עצמית חשובה לקראת ההמשך. למרות הכל, ממש לא בטוח שזה יספיק מול המפלצת ממפרץ סן פרנסיסקו.
