ה"גריינדפאד'ר", השומר המחוספס והקשוח שהצליח לתקוע מקלות בגלגלי ההתקפה הקטלנית של גולדן סטייט, עמד על קו השלוש, ואף אחד לא יצא אליו. השומר שלו, אנדרו בוגוט, חנה איפשהו בצבע, ממתין שהכדור ייכנס לצמד תאומי המגדל של ממפיס, זאק רנדולף ומארק גאסול, מספק מטריה אווירית. אלן, אף פעם לא צלף בנשמה, איבד את הביטחון. גם ההגנה שלו נסדקה. גולדן סטייט פשוט התעלמה ממנו בחצי גמר המערב של 2015 – טקטיקה שהיא תקווה ליישם גם שנה וקצת לאחר מכן – ובמהרה כבר לא נאלצה לסבול מהבעיה הזו. הוא הורד לספסל, והפסיק להפריע. סטף קרי השתחרר מכבליו, וסטיב קר רשם מהלך מנצח.
2. אנדרה רוברסון דווקא היה מוכן. הוא קיבל את הכדור בפינה הימנית, חופשי לגמרי, מראסל ווסטברוק. אחרי הרהור קצרצר, ובניגוד לטקטיקה שהווריירס אימצו מול אלן, דריימונד גרין החליט הפעם לצאת אליו. רוברסון עשה הטעיה, וחדר לסל בניגוד למומנטום של גרין. עם קצת כוח, הוא גילגל את הכדור מקרוב פנימה. המהלך הזה היה שווה שתי נקודות, שהעלו את הת'אנדר ליתרון 47:61 במשחק השלישי, אבל הוא סימל הרבה יותר מכך: את קריסתה של האסטרטגיה ההגנתית שאימצה גולדן סטייט לסדרת גמר המערב – אולי מה שיביא בסופו של דבר, אחרי עונה בה שברו כל כך הרבה שיאים, גם להדחה כואבת.
אם אי אפשר להשאיר את רוברסון חופשי, אי אפשר להשאיר אף אחד חופשי. אם אי אפשר להשאיר אף אחד חופשי, אפילו בחמישייה שהייתה סטטיסטית הגרועה ביותר של הת'אנדר בעונה הסדירה, הרי שדוראנט וראסל ווסטברוק מקבלים עוד מרחב פעולה. אם דוראנט ו-ווסטברוק, שניים מהשחקנים היותר קטלניים בבידודים שיש בליגה, מקבלים מרחב פעולה – המשמעות היא קבוצה שדוהרת לגמר ומשאירה מאחוריה ענן אבק. אותה חמישיית סמול-בול של איבקה, דוראנט, רוברסון, ווייטרס ו-ווסטברוק שיחקה 26 דקות במשחקים 3 ו-4 מול הווריורס; התוצאה באותן 26 דקות לא פחות מדמיונית – 35-91.
המאמן טאד בויל, שהחליף את ג'ף בזדליק, פנה – כך על פי ה"דנבר פוסט" – לטום אבאטמרקו, עוזר המאמן היחיד שנשאר מהצוות הקודם, ושאל אם הוא מכיר מישהו שיוכל לחזק את הבפאלוס בעמדות הפנים. רוברסון, הוא שמע מהרכז שלו, מתמחה בלהשתחל בין שחקנים אחרים ולקטוף ריבאונדים. עם גובה של 2.01 הוא הפך לאחד הריבאונדרים הטובים בקולג'ים, ומירר את החיים לפורוורדים סקוררים של היריבות החזקות. אבל השילוב בין אחוזי קליעה גרועים מהעונשין ובינוניים משלוש, מימדים צנועים לגובה ולרוחב שלא מאפשרים התחככות עם החיות הרעות ב-NBA, ושלוש שנים בקולג' שמשאירות מעט מקום לדמיון, גרמו להערכות לפיהן ייבחר בסיבוב השני בלבד.
4. הת'אנדר ראו בו יותר מכך, והמונח שעולה שוב ושוב בהקשר של רוברסון הוא "אולר שווייצרי". גם בגלל הוורסטיליות, וגם בגלל שהחליף את תאבו ספולושה, השווייצרי שמילא בהצטיינות את התפקיד קודם לכן של השחקן שיכול למרר את החיים לכל יריב בעמדות 1-4. שחקן שיהיה מספיק זריז כדי לרדוף אחרי גארדים ומספיק פיזי כדי לא להיכנע בפוסט. מול הווריירס הוא עושה זאת, שומר על דריימונד גרין במהלך אחד, ומנצל מוטת ידיים של 2.10 מטרים כדי להפריע לשדה הראייה של סטף קרי או קליי תומפסון בדקה הבאה.
ועדיין, כל עוד הוא לא הצליח לקלוע את הזריקות החופשיות שקיבל – ולעתים פשוט שיחרר איירבולים מביכים – תקרת הזכוכית של הת'אנדר איתו היתה מוגבלת. ברגע שהזריקות התחילו להיכנס, וזה קרה הרבה בזכות עבודה סיזיפית של צוות האימון על מכניקת הקליעה הפגומה שלו, אנחנו מדברים על חיה אחרת לגמרי. לרוברסון היו בשלוש שנותיו הראשונות בליגה רק שני משחקים עם 13 נקודות ומעלה, אבל אליהם הצטרפו עוד שלושה כאלה בחמשת המשחקים האחרונים של הת'אנדר – הניצחון המכריע על סן אנטוניו ושני המשחקים האחרונים נגד גולדן סטייט. במשחקים הללו הוא רושם 14.7 נקודות ו-8.3 ריבאונדים לערב, קולע 2.3 שלשות באחוזים גבוהים, ושיחק חלק מכריע בתצוגות המרשימות ביותר של הת'נדר בעונה הזו, אולי בשנים האחרונות, כשהוא מתופקד בחלק מהזמן בעמדה בה הצטיין בקולורדו – כפאוור-פורוורד. מי האמין שהפיתרון של הת'אנדר לסמול בול, יהיה סמול בול.
העלייה של רוברסון, בורג קטן במכונה האדירה הזו שגורם לה לעבוד טוב יותר, היא בדיוק אחד הדברים שהופכים את הספורט לכל כך מרגש ובלתי צפוי. גיבורים חדשים צצים, קבוצות חופרות עמוק ומוצאות את ההילוך הנוסף שאיש לא ידע שיש להן. אז הנה מה שהיה לדונובן לומר על רוברסון הבוקר.
"זה מצחיק", אמר המאמן, והתייחס למשחק 2 בו רוברסון היה חלש בהתקפה והת'אנדר הובסו. "אחרי המשחק ההוא אנשים אומרים לי, 'הבחור הזה הולך להמשיך לשחק בכלל? אנדרה שחקן כדורסל טוב, ולפעמים מה שפחות בולט אצלו זה שהוא ווינר, שעושה מהלכים מנצחים. הוא עובד קשה מאוד, השקיע המון מאמץ, וכולם נותנים לו מוטיבציה. הוא ייצר המון התקפה עבורנו, הוא חבר נהדר לקבוצה, ואני פשוט שמח בשבילו".
