sportFive607140 (צילום: ספורט 5)
צילום: ספורט 5
יש להם סיבות לחגוג (getty) (צילום: ספורט 5)
יש להם סיבות לחגוג (getty) | צילום: ספורט 5

שנת 2008, אחת הפנימיות היוקרתיות ביותר בניו זילנד. אתם יודעים, מאלו עם התלבושת האחידה האלגנטית, עם ג'קט אדום ועניבה, גרביים למעלה ושכר לימוד שנתי של 150 אלף דולר. אל הכיתה נכנס ילד בן 14 בגובה 1.96 מ', גבוה מרוב המורים, שיער ארוך. מהר מאוד מגלים חבריו שעד לפני פחות משבוע הוא היה חבר בכנופיה ושבגיל 14 כבר עסק במה שחברי כנופיה עוסקים בהם. הוא מצטייר כמאיים, ואף אחד מתלמידי הפנימיה לא טורח לברר איך קוראים לו. הם קוראים לו "הרוצח".

למרות הקשיים, סטיבן אדאמס הסתגל מעולה, התאהב בלימודים והפך לתלמיד חרוץ ושקדן, קצת שונה ממה שהייתם מצפים מחבר כנופיה אלים שבדיוק הגיע לפנימיה יוקרתית. השילוב הזה של בחור קשוח וחכם שרק רוצה ללמוד, זה בדיוק מה שבילי דונובן ואוקלהומה סיטי היו צריכים.

הת'אנדר הביאו את דונובן בקיץ, לאחר שפיטרו את סקוט ברוקס. אחרי קדנציה ארוכה, לסם פרסטי ולשאר אנשי ההנהלה נמאס מברוקס. הם רצו שינוי ברוח המועדון, וברוקס אמנם מאמן טוב, אך עם חסרון בולט: הוא מאמין בעצמו, מאוד. יותר מדי. ברוקס מאמן שמסרב להכיר בך שהשיטות שלו נכשלות לעיתים. הוא יצמד אליהן וינסוק או יתרסק איתן. הת'אנדר הבינו לאן החרטום פונה והעדיפו שלא להתרסק ולהפעיל בזמן את כסא המפלט. בילי דונובן נחשב מאמן גמיש במיוחד, סוג של הצד השני של הסקאלה מהבחינה הזאת.

תחילת העונה של דונובן נראתה כמו המשך העונה עם ברוקס: אוקלהומה סיטי המשיכו לשחק בעיקר בידודים של ראסל ווסטברוק וקווין דוראנט, ואנשים תהו למה בעידן המודרני, הם לא משחקים מסירות והנעת כדור כמו סן אנטוניו וגולדן סטייט. בזמן שכולם התעסקו בבידודים של צמד הכוכבים, הם פספסו כמה דברים בשאר הסגל, וזה בעיקר העובדה שהחמישיות מסביב לכוכבים השתנו.

הסימן הראשון היה כשדונובן שיחק עם ווטסברוק ודי ג'יי אוגוסטין ביחד, כשאוגוסטין הרכז. זה נעלם מהר, ואז הגיע רצף משחקים בהם הרוקי קמרון פיין שיחק כרכז לצד ווסטברוק, שילוב שברגע שנכשל בשני משחקים נעלם ולא חזר שוב. מתישהו גם הבליח מדי פעם השילוב שעוד יופיע הרבה יותר בהמשך הפלייאוף - אנס קאנטר וסטיבן אדאמס יחד. מה שקיבל את הכינוי "הסטאש בראדרז" (ה'אחים המשופמים', כפרפראזה על ה'ספלאש בראדרז')

דונובן משנה תוך כדי תנועה ומסתגל. מול דאלאס הוא שיחק מהספסל עם פיין. מול סן אנטוניו במשחק הראשון זה נכשל מכיוון שהרוקי לא התמודד טוב מול הרכזים המנוסים. בזמן שכולם מיהרו להספיד אותם לאחר התבוסה במשחק הראשון, המאמן הגמיש צפה, למד ועשה שיעורי בית. פיין כמעט ולא ראה יותר דקות כשדונובן עבר לרנדי פוי, הבדל קטן שהשפיע יותר משנדמה. גם הדקות של סרג' איבקה הצטמצמו משמעותית. איבקה התקשה לשמור בפוסט על למרכוס אולדריג' והיתרון שלו כסטרצ' היה מיותר. גם קאנטר שנחשב חור הגנתי הצליח להיות יעיל בסטים ההגנתיים של דונובן לצדו של אדאמס.

דונובן הפתיע גם בצד ההגנתי, כשהצליח להאט בכל פעם את התקפת הספרס, הצליח להמציא מחדש את דיון ווייטרס שהפך להיות סטופר הגנתי ואנדרה רוברסון. השניים  ניטרלו באופן מפתיע ויעיל את הגארדים מנגד וסטיבן אדאמס בצבע פשוט היה יעיל בצבע מול דאנקן ואולדריג'. הגנת הת'אנדר התהדקה והשתפרה בכל משחק, והפכה לחכמה ואגרסיבית יותר. שחקני אוקלהומה סיטי ידעו לסגור נתיבי מסירה וידעו לנצל את יתרון האתלטיות והאורך שלהם. בילי דונובן עד כה לא הוכר כמאמן הגנה טוב, וכנראה שהיה לו דווקא נוח עם זה, ואין ספק שהמעיטו מדי ביכולותיו בצד הזה. סטיבן אדאמס הפך לעוגן ההגנתי, של ההגנה הבנוי על חוכמה ואגרסיביות. בקרב יריביו אדאמס נחשב 'מלוכלך' ואף 'אלים'. הוא אחד השחקנים שהיו מעורבים העונה הכי הרבה בתגרות על  המגרש. חבריו מגדירים אותו כ"קשוח"  והוא בסה"כ מגיע לעבוד וממש לא מתכוון לוותר. הוא מחסל את את יריביו בהגנה, גרם לטים דאנקן להיראות כפי גילו, ולאולדריג' להתקשות בקליעה.

מה שעבד לדונובן מול הספרס לא בהכרח יופיע מול גולדן סטייט. כמו שראינו בסדרות הקודמות אם משהו לא עובד, עושים שינוי. דונובן לומד תוך כדי תנועה ומגיב מהר. זה לא קרה במהלך העונה, מכיוון שכולם היו עסוקים בבידודים כן או לא. דני גרין אמר עליו: "הוא עושה עלינו סקאוטינג מעולה. זה הגיע לשלב שכשהכרזנו על תרגילים הם כבר ידעו מה אנחנו עומדים לעשות, וידעו בדיוק כיצד לפעול נגד זה". מייק פראדה ניתח בטוויטר מהלך שמהווה דוגמא טובה לכך, בו ווסטברוק שדווקא לא שומר טוב על הכדור, פשוט קורא היטב את המהלך של סן אנטוניו, ומונע מקוואי לנארד מלקבל את הכדור מלכתחילה.

הנכונות של דונובן לחדשנות ויצירתיות מעודדת מכיוון שזה מראה שהוא מוכן לעשות כל מה שדרוש על מנת לנצח, אפילו אם זה דורש ללכת נגד תכנית המשחק המקורית שלו. הוא אמנם רוקי ב-NBA אך מאחוריו 19 שנים בליגת המכללות, כולל 2 אליפויות. הוא יודע מה דרוש לעשות כדי לנצח. אמנם המכללות שונות מהליגה המקצוענית, אך מה שהוא מביא למגרש מוכיח עצמו בכל רמה. גולדן סטייט הפייבוריטית בסדרה, אך זה לא צפוי להיות חד צדדי, ויהיה בהחלט מעניין לראות אילו עוד קלפים צפוי לשלוף מהשרוול.