יש שחקנים שלא משנה מה יעשו ואיפה ישחקו אתה חייב להיות בעדם. כששון ליבינגסטון קלע הלילה שיא קריירה בפלייאוף של 20 נקודות, כל מי שקצת עוקב אחרי הליגה לא יכול היה שלא לשמוח בשבילו. זה לאו דווקא בגלל סגנון המשחק שלו שכולל אינטליגנציית משחק גבוהה, או בגלל התשובות המעניינות שהוא נותן לתקשורת.
לגארד בן ה-30 של הווריורס יש פשוט סיפור טוב, וכשמדובר באדם טוב שהצליח להתאושש מאחת הפציעות החמורות בהיסטוריה של ה-NBA, כולם שמחים בשמחתו. תצוגת השיא שלו בניצחון במשחק הראשון של האלופה מול קליבלנד הייתה עוד ציון דרך באחד הקאמבקים המרגשים של השנים האחרונות.
כששון ליבינגסטון נבחר רביעי בידי הקליפרס בדראפט של 2004 השם הראשון שהזכירו בהקשר שלו היה מג'יק ג'ונסון. כשהגיע לליגה היישר מהתיכונים כילד בן 19 היה לו מוניטין של הרכז הטוב בארה"ב ועם גובה של 2.01 ומוטת ידיים שמגיעה ל-2.11 דיברו עליו כעל גארד גבוה מהממוצע, שיכול לשלוט בליגה לעשור הקרוב.
ההתחלה לא הייתה חלקה בגלל שמבנה הגוף הרזה שלו היה מועד לפציעות, אבל כשהיה על הפרקט דברים טובים קרו. בפלייאוף של 2006 הוא היה חלק אינטגרלי מקבוצה מוכשרת של הקליפרס שנעצרה רק במשחק שביעי בחצי גמר המערב.
אבל למעשה ההבדל בין ליבינגסטון למג'יק היה כמו ההבדל בין הלייקרס לקליפרס. לקליפרס אף פעם לא היה מזל והרכז הצעיר נדבק גם הוא בחיידק. בפברואר 2007, במהלך משחק מול שארלוט בובקאטס, הוא הלך ללייאפ ונחת הכי גרוע שאפשר. רק כדי להבהיר עד כמה הפציעה הייתה חמורה, אציין שאחד הרופאים בבית החולים הודיע לו שיש חשש שייאלצו לכרות את הרגל.
הרע מכל אמנם לא התרחש, אבל הנזק היה עצום - פיקת הברך יצאה ממקומה. הוא סבל מקרע ברצועה הצולבת (ACL), האמצעית (PCL) והמיניסקוס וגם שאר הברך השמאלית הייתה מרוסקת לחלוטין. לקחו חודשים ארוכים עד שבכלל הצליח ללכת. עד היום, כמעט תשע שנים אחרי וגם אחרי שנעשו עליו כתבות אחרי הקאמבק, הוא לא מוכן לצפות בפציעה ההיא.
רוב האנשים היו מבינים את הרמז אבל לא ליבינגסטון. אחרי יותר משנה וחצי הוא קיבל אישור לחזור לשחק ומאז נדד בליגה בשמונה קבוצות נוספות. היו הרבה השפלות בדרך, כולל חוזים לעשרה ימים, משחקים בליגת הפיתוח, טריידים בהם עבר ונחתך מיידית. אף אחד לא ראה בליבינגסטון משהו יותר מתמרור אזהרה או במקרה הטוב, סותם חורים בשולי הרוטציה. אף אחד, חוץ מבוב מאיירס המנהל של גולדן סטייט שעשה שיעורי בית לגביו ונתן לו חוזה של 16 מיליון דולר לשלוש שנים - גבוה בהרבה משהיה אמור לתת לו על פי ההערכות.
מאיירס בחר להסתכל על נסיון החיים והרעב של הרכז ובעיקר על מה שיוכל להביא בעתיד- במקום להסתכל לאחור. הרווח הגיע בשנה שעברה. ליבינגסטון נתן פלייאוף מכובד שכלל שיא קריירה בפלייאוף של 18 נקודות נגד יוסטון בגמר המערב. כשעלה מהספסל הוא סיפק הגנה חכמה, מסירות טובות וקליעה טובה. האליפות הבלתי צפויה השאירה אותו חסר מילים.
למעשה, מאז ליווינגסטון משחק עם הכסף של הקזינו. את שלו הוא כבר עשה וכל מה שישיג מעכשיו והלאה הוא בונוס. השנה הוא השווה את שיאו האישי עם 78 משחקים בעונה, ובפלייאוף כשסטף קרי היה פצוע בשתי הסדרות הראשונות, הוא נכנס לחמישייה וסיפק חמישה משחקים בדאבל פיגרס ועוד משחק של עשרה אסיסטים. הוא לא סטטיסט בהצגה של גולדן סטייט. הלילה הוא היה חלק מתצוגה ענקית של הספסל שקלע 45 נקודות לעומת 10 של הקאבס. אנדרה איגואדלה ולאנדרו ברבוסה תרמו את חלקם אבל זה היה הלילה של ליבינגסטון, שכשהיה על הפרקט הווריורס ניצחו ב-20 הפרש ואם זה לא מספיק אז הקליעה שלו מחצי מרחק, אותה הוא מגדיר "הלחם והחמאה שלי", זכתה לשבחים מאגדת הפוטבול ארון רוג'רס הקווטרבק של גרין ביי.
The #midrange is alive and well. Thank you @ShaunLivingston. @DrewGooden
— Aaron Rodgers (@AaronRodgers12) June 3, 2016
קשה לדעת לאן העתיד ייקח אותו. לא בכל משחק הוא תורם, אבל כשהוא על המגרש דברים טובים קורים. יש לו סגנון משחק "אולד סקול" של קליעה מחצי מרחק שכיום כבר אין בליגה, והאורך שלו עושה חיים קשים ליריבים גם בהגנה וגם בהתקפה. מה שבטוח זה שעם עוד כמה עונות כאלו, הפציעה תהפוך לאט לאט לסוג של קוריוז וישפטו אותו בעיקר על מה שהוא תורם על הפרקט. ליבינגסטון, שאמר בעבר שמבחינתו היו לו שתי קריירות, גורם לחלק השני בקריירה להיראות כאחת שתסתיים עם הרבה רגעי אושר, לא רע בשביל מישהו שפעם היה ספק אם תהיה לו אפילו קריירה אחת.
