הלב שלכם רוצה שדייויד בלאט וקליבלנד יזכו באליפות ה-NBA, אבל השכל לא ממש מוצא סיבה לכך שהם יגברו על המכונה של גולדן סטייט? אולי יש לנו תשובה. הנה חמש סיבות שיכולות להסביר מדוע הקאבלירס יכולים להניף תואר היסטורי.
1. הניסיון של הקאבס
"אין חכם כבעל ניסיון", אמרו חז"ל. וצדקו. לא פחות משהקאבס מחזיקים ביתרון בכל הקשור לניסיון במעמדים האלה, הווריירס סובלים ממחסור חמור. מדובר בפעם הראשונה מאז 1997 שקבוצה מגיעה לסדרת הגמר בלי אף שחקן אחד בסגל שכבר היה שם. הפעם האחרונה שקבוצה זכתה בלי ניסיון עבר בגמר הייתה ב-1991. ואז, לאותה קבוצה קראו שיקגו בולס והיה לה שחקן בשם מייקל ג'ורדן, פתרון לא רע לבעיית הניסיון.
אמנם הניסיון של קליבלנד במעמד הגמר מסתכם פחות או יותר בלברון ג'יימס, כי שאר החברים שכבר היו שם הם שחקני ספסל די זניחים (פרקינס, מריון, הייווד, מילר), אבל אסור להמעיט גם בערך שלהם. יחד עם קינג ג'יימס, לדייויד בלאט יש להקה של פסיכולוגים. שחקנים שידעו ללחוש באוזן של השחקנים הצעירים את הדבר הנכון בזמן הנכון, שלא יתרגשו מאור הזרקורים, שינהיגו. כשמדובר במעמד כמו גמר ה-NBA, הדברים הקטנים הללו לא פחות חשובים מ-X ו-Y על לוח השרטוט או מהאחוזים לשלוש.
זוכרים שלפני הפלייאוף, אחד מסימני השאלה סביב קליבלנד היה היעדר הניסיון של קיירי ארווינג וקווין לאב בפלייאוף? היוצרות התהפכו, ופתאום הקאבס שולטים בקטגוריה הזו. לאב גם ככה גמר את העונה, קיירי צבר ניסיון, אבל מעל הכל - חוויות העבר של לברון ג'יימס מניעות אותו. קינג ג'יימס שיחק כבר ב-27 משחקים בסדרת הגמר. אין משהו שהוא לא ראה, אין סיטואציה שהוא לא יודע איך להתמודד איתה. זה יתרון ענק לעומת החבורה הצעירה של סטיב קר, שהידיים עלולות לרעוד לה.
ויש גם את הניסיון של דייויד בלאט, כמובן. הוא אמנם לא היה מעולם בגמר ה-NBA, אבל הוא כן אימן בגמרים. בהרבה. בהרבה מאוד אפילו. אולי הפעם יהיו עליו יותר מצלמות ויותר זוגות של עיניים, אבל בלאט כבר התמודד במצבי לחץ, בניגוד לסטיב קר, שזו העונה הראשונה שלו כמאמן.
2. הדרייב של לברון ג'יימס
Unfinished business. עניין לא פתור. כך הגדיר קינג ג'יימס את המשימה שלו בקליבלנד. הוא לא חזר לקאבס רק כדי לשפר את התדמית ולזכות בחזרה באהבה של האוהדים הביתיים שלו. הוא עשה את זה כי הוא רוצה לטפל במורשת שלו. הוא רוצה להשכיח את התבוסה הכואבת בגמר 2007. הוא רוצה להיות האיש שחתום על האליפות הראשונה של הקאבלירס באופן כללי, ושל קליבלנד העיר מאז 1964.
רק תחשבו לאיזו דרגה של הערצה לברון יגיע אם הוא יעשה זאת. דמיינו לעצמכם את הטירוף שהיה יכול להיות סביב ליאו מסי אם הוא היה מוליך את ארגנטינה לזכייה במונדיאל בברזיל - ככה בדיוק יתייחסו לג'יימס אם הוא יניף את גביע לארי אובראיין ויתהלך איתו ברחובות של קליבלנד. אותה עיר שבה שרפו את החולצות שלו רק לפני 5 שנים, וחזרה לחבק אותו בקיץ שעבר, רק מחכה לעשות את זה.
לכן, אפשר להאמין לו כשהוא מבטיח "לקרוע את התחת" בגמר. לברון נחוש יותר מאי פעם לזכות באליפות, ויש לכך רק משמעות אחת: הוא הולך להיות בשיאו. וכשלברון בשיאו, קשה, קשה מאוד אפילו להמר נגדו.
3. הבריאות של קיירי ארווינג
בלאט הגדיר את ההתקדמות של הרכז שלו כ"איטית", ארווינג עצמו טען שהוא יצטרך למשוך בכוח במשך כל הסדרה. או שהוא לא החלים לחלוטין מהפציעות ברגל ובברך, או שבקליבנד נוקטים בשיטת מסך העשן ומנסים להרדים את הווריירס. כך או כך, גם אם קיירי יהיה, נגיד, ב-70% יכולת, הוא יכול להיות האקס פקטור של הקאבלירס.
העובדה שארווינג כמעט לא שיחק בסדרה מול אטלנטה, ושבאופן כללי הוא היה רחוק מהכושר המוכר שלו במהלך הפלייאוף, אולי גרמה לחלק מהאנשים לשכוח כמה הוא טוב ומשמעותי. זה שחקן שהפגיז 55 נקודות מול פורטלנד ו-57 נגד הספרס השנה, קלע בחסד עליון שיכול להתמודד גם עם סטף קרי, חודר שמסוגל לנקב חורים בכל הגנה. כל זמן שהוא על המגרש, בלאט מקבל לידיו כלי התקפי יוצא מהכלל שמאזן את יחסי הכוחות. ברור לכל שהכלים שעמדו לרשות המאמן מול ההוקס לא יספיקו נגד הארטילריה של גולדן סטייט, אך שובו של ארווינג משנה את התמונה.
אז כן, יהיו רגעים בהגנה שקרי יביך את ארווינג. תהיו בטוחים שבלאט ימצא דרכים "להחביא" את הרכז שלו בהגנה. אבל אסור לשכוח שכשהוא היה בריא לחלוטין, קיירי הראה סימני שיפור בחלק הזה של המגרש. הוא לא יידבק אליך כמו מסטיק, אבל הוא מסוגל לעשות עבודה סבירה. הכל תלוי בבריאות שלו. אחרי למעלה משבועיים בהם הוא שיחק משחק אחד בלבד, אפשר לצפות מארווינג להגיע בכוחות מחודשים. זה עשוי להספיק.
4. האנרגיות של טריסטן תומפסון
קשה להסביר במילים או לכמת במספרים את החשיבות של טריסטן תומפסון לקאבלירס. בואו פשוט נגיד שאיתו, מדובר בקבוצה יותר טובה. תומפסון הוא האיש שעושה את כל הדברים שלא מופיעים בדף הסטטיסטיקה, וגם כאלה שכן - והכל, עם הרבה מאמץ ומעט אגו.
הריבאונדים ש-TT מוריד בהתקפה הפכו פתאום לאחד הנשקים הכי חזקים של קליבלנד בפלייאוף. תומפסון רושם 4 ריבאונדים התקפיים למשחק בפלייאוף, בעונה הסדירה הוא היה במקום הרביעי בליגה בסטטיסטיקה שבודקת את אחוז ניצול ההזדמנויות לכדורים חוזרים בהתקפה. הוא פשוט מגנט, ונותן ללברון וחבריו עוד צ'אנסים לקלוע. זה גם מאפשר לקאבס לרדת מהר להגנה, כי לא צריך לשלוח את כולם לריבאונד ההתקפי - תומפסון אחד מספיק.
החכמה של בלאט בהקשר של תומפסון, זו העובדה שלמרות שהוא החליף קלע שלשות בדמות קווין לאב, הריווח בהתקפה לא נפגע. המאמן עשה זאת כשהחליט לתת לטימופיי מוזגוב יותר זריקות מחצי מרחק מהפינות, שגורמות לסנטר לצאת אליו החוצה ולהשאיר את תומפסון לסייר בצבע. עד כה זה עבד מעולה, השאלה היא האם לווריירס יש מענה על כך.
5. כי הגיע הזמן
בשביל האוהדים למודי האכזבות של קליבלנד שרק רוצים רגע אחד של אושר, בשביל האוהדים הישראלים שנשארים ערים בלילות כדי לעקוב אחרי דייויד בלאט וחולמים על גאווה ישראלית. לסרט ההוליוודי הזה צריך להיות רק סוף אחד.
