כל האליפויות שוות, אבל יש אליפויות ששוות יותר. אחרי 40 שנה במדבר, גולדן סטייט ווריירס זכתה הבוקר (רביעי) בטבעת הרביעית בתולדות הקבוצה והוכתרה באופן רשמי לקבוצה הטובה ב-NBA לעונת 2014/15. החבורה של סטף קרי השלימה 2:4 בסדרת הגמר על קליבלנד קאבלירס, עם 97:105 במשחק מספר 6 בחוץ, וחגגה תואר מלהיב ומרגש במיוחד. החלום של דייויד בלאט לקחת אליפות היסטורית בעונתו הראשונה בליגה הטובה בעולם, נופצה ממש על קו הסיום.
הקאבס הצליחו להלחיץ קצת את הווריירס בתחילת הסדרה, אבל חייבים לציין את האמת הפשוטה: גולדן סטייט היא פשוט הכי טובה בליגה. במהלך כל העונה, החבורה של סטיב קר הוכיחה עליונות על יריבותיה, והפכה לקבוצה העשירית בהיסטוריה שמגיעה ל-67 ניצחונות בעונה הסדירה. בהולכת קרי, ה-MVP שלקח את הליגה בסערה, הקבוצה מאוקלנד המשיכה את הקו של סן אנטוניו עם כדורסל דינאמי, שמח וקבוצתי. אין יותר ראויה ממנה.
חייבים להתעכב על קרי. הרכז הפך לשחקן השישי בהיסטוריה שזוכה בתואר MVP ראשון ובאליפות ראשונה באותה עונה. השילוב בין היכולות שלו לצלוף מעבר לקשת, להעיף מעליו את השומרים בכדרור ולשמור ברמה גבוהה, הפכה אותו לאחד השחקנים הטובים בליגה. הוא אולי לא היה לחלוטין בשיאו בגמר, אבל עשה מספיק. הייתה לו פריווילגיה שלא הייתה ללברון ג'יימס - צוות מסייע מיוחד במינו בראשות אנדרה איגואדלה שהתגבר על ההופעה הפנומנלית של קינג ג'יימס במהלך הסדרה. "איגי" קיבל את הכבוד וזכה בתואר ה-MVP של הגמר, בתור מי שהכניס את עצמו לחמישייה והפך לאקס פקטור של הסדרה.
בלאט קיבל מלברון תוצרת שלא הייתה כדוגמתה, בטח לא בשנים האחרונות. 35.8 נק', 13.3 ריב' ו-8.8 אס' בממוצע היו לסופרסטאר בסדרה, אך גם הוא לא מסוגל לעשות הכל לבד. המאזן שלו בגמרים ירד ל-4:2, וזה כתם גדול למרות שקשה להאשים אותו. בהעדרם של קיירי ארווינג וקווין לאב הפצועים, קליבלנד מבינה שיחסי הכוחות היו גדולים עליה ובלתי ניתנים לגישור. הקאבס פינטזו על אליפות ראשונה בתולדותיהם, והראשונה של העיר אחרי 51 שנה, אך הם ייאלצו להמתין לפחות עוד שנה אחת. הקללה עדיין רובצת על קליבלנד.
וחייבים לסכם את השנה המדהימה שעברה על בלאט. המאמן הישראלי, הנציג שלנו בגמר, זכה באליפות היורוליג רק לפני שנה כמאמן מכבי תל אביב, וכמעט הוסיף לרזומה את תואר ה-NBA. החוויה שלו בהדרכת הקאבס וכמאמנו של לברון, הייתה רצופה בעליות ומורדות, ברגעים של אושר וקושי, בהרבה אתגרים. מאות אלפים בישראל צפו במשחקים בלילה, עודדו אותו ורצו בהצלחתו, וזה כמעט קרה. אבל כמעט לא נחשב. תמיד יש את העונה הבאה.
מהלך המשחק:
הקאבס עלו ל-2:7 מוקדם, אבל פתיחת המשחק שלהם הייתה לחוצה ומאוד לא מדוייקת, והווריירס חזרו ל-8:13 משלשה של סטף קרי. גם גרין ואיגואדלה איפסו את הכוונת מעבר לקשת, קליבלנד איבדה כדורים והחטיאה ליי-אפים, והפער צמח ל-15:23. שחקני קליבלנד נראו אובדי עצות והווריירס סיימו את הרבע הראשון עם 15:28.
קינג ג'יימס התחיל להיכנס לעניינים בתחילת הרבע השני עם שלשה גדולה מהפינה, והקאבס צימקו ל-32:26. המשחק קיבל אופי פיזי, כאשר שחקני גולדן סטייט מבצעים עבירות רבות ושולחים בעיקר את מוזגוב לקו העונשין (33:39). הקאבלירס סיימו את המחצית בצורה נהדרת, כולל הטבעה של טריסטן תומפסון בריבאונד התקפה שקבע 45:43 בלבד לווריירס בהפסקה.
קליבלנד פתחה את הרבע השלישי עם שני סלים מהירים ועלתה ליתרון, אבל הוא היה זמני - דריימונד גרין השלים ריצת 0:8. איגואדלה המשיך לחגוג ועם דאנק במתפרצת קבע 51:61. גם פסטוס אזילי שעלה מהספסל סיפק הטבעות והווריירס עלו ליתרון שיא של 15. לאחר הרבע השלישי, זה היה 61:73 לווריירס.
למרות שהקאבס הצליחו לצמק למינוס 7, בכל פעם מחדש האורחים הגיבו עם שלשה בצד השני. זה כבר נראה גמור לחלוטין כששוב הפער גדל למספר נקודות דו-ספרתי, אבל משום מקום הגיע ג'יי.אר סמית' שצלף מספר שלשות רצופות וצימק ל-101:97. אבל זה היה מעט מדי ומאוחר מדי, וסטף קרי הכריע מהקו. 97:105 בסיום לגולדן סטייט, שניצחה 2:4 בגמר וזכתה באליפות.
