דני אבדיה רק חגג יומולדת 22 לא מזמן, אבל כבר הספיק לצבור כמה כינויים בקריירה. כשחשבו בהתחלה שהוא יעלה מהספסל, עלה הרעיון של "מענטש off the bench", אחר כך הסתדר יפה The Wizraeli, ביצועים הגנתיים טובים הביאו לו את Clamps ואת Deni the menace בהשראת דניס רודמן. אבל דווקא הכינוי הנוכחי יכול להיות זה שיסמל את הכיוון החיובי - 16.3 נקודות, 9.8 ריב' ו-58% שדה בארבעה משחקים מאז עסקת רוי האצ'ימורה ללייקרס, כולל שיא הקריירה של 25 הנקודות הבוקר - שאליו הולכת הקריירה שלו בימים האחרונים.
טורבו.
כשהיינו קטנים - דני לא היה בחיים כדי לזכור את זה, אבל אבא זופי בטח כן - היו לנו בבית מחשבים אישיים עם כפתור "טורבו". אפשרות להפעיל את המחשב כך שיפגין ביצועים במהירות גדולה יותר. על פניו לא היתה סיבה שלא להשאיר את הכפתור לחוץ תמיד, אם כי לפעמים פשוט היה פער בין היכולות של שבבי המחשב לבין התוכנות שניסו לרוץ עליו.
גם אצל אבדיה ידענו שיש פער: בין היכולות שלו, בעיקר אלה שראינו במשחקים כמו נגד פינלנד ביורובסקט האחרון, לבין מה שקורה בפועל על המגרש באמריקה. בחומרה של המחשב עצמו, השיטה של וושינגטון וויזארדס, היו כל כך הרבה באגים שמנעו מהגרסה הזו של אבדיה לרוץ, תרתי משמע, שכבר חשבנו שאולי הבעיה היא בתוכנה של אבדיה עצמה. בטח כאשר בכל ראיון החברים לקבוצה אמרו עליו ש״זה רק עניין של ביטחון״ וש״הוא עובד קשה״, שפה קצת מכובסת ל״אנחנו אוהבים אותך, אבל נו יאללה כבר״. ועכשיו, משהו השתחרר בו.
הטרייד על רוי האצ'ימורה לא היה הראשון שנעשה כדי לתקן החלטות מוזרות קודמות של הוויזארדס, אבל הוא נראה כפתרון הטכני המוצלח ביותר עד עכשיו, עבור אבדיה ואולי גם עבור וושינגטון עצמה. בשפה טכנית, המנג'ר טומי שפרד פתר את הבאג, בצורה שיכולה להתוות לוויזארדס עם אבדיה נתיב ברור קדימה. שפרד זקוק לזה לא פחות מאבדיה, אגב. על הדרך, הצלחה של דני יכולה להציל בכך את הכסא של המנג'ר עצמו ושל המאמן ווס אנסלד ג׳וניור, ששחה יחד איתו בשנה וחצי האחרונות, בדרך כלל, בבינוניות מדכדכת.
קח את הריבאונד ורוץ
טרוי בראון ורוי האצ'ימורה שיחקו לפנות בוקר עם הלייקרס בבארקלייז סנטר של ברוקלין, כשחקנים משלימים במסייעת של לברון. אוטו פורטר ג'וניור אמנם תרם לאליפות של גולדן סטייט, אבל סיים את העונה הנוכחית בטורונטו בגלל פציעה אחרי שבעה משחקים בינוניים בלבד. ג'ריאן גראנט קלע בשבוע שעבר 24 נקודות במדי טורק טלקום אנקרה נגד הפועל תל אביב, וג'וני דייויס עדיין מעביר את רוב ימיו בליגת ההתפתחות. אלה, פרט לקורי קיספרט ולדני אבדיה, כל בחירות הסיבוב הראשון שהיו לוושינגטון וויזארדס מאז פגעו היטב עם בראדלי ביל בשנת 2012 וג'ון וול בשנת 2010. הצמד הזה הוביל אותם לחצי גמר אזורי אחד, אבל זהו. הוויזארדס לא ידועים כקבוצה שמצטיינת בבחירות דראפט, או בפיתוח כשרונות צעירים.
הוויתור על האצ'ימורה היה כואב. כל טרייד על בחירת לוטרי שלך הוא כואב. זה אומר שפישלת. האצ'ימורה הוא לא באסט לגמרי, למעשה הוא שחקן התקפה טוב מאוד, אבל הוא כן חלק ממכלול של החלטות שהביאו את הוויזארדס למצב של עודף שחקנים שדורכים אחד לשני על האצבעות. הטריידים על קוזמה ופורזינגיס היו מוצלחים יחסית בפני עצמם - ווסטברוק בלייקרס זו אופרת סבון וספנסר דינווידי כנראה היה רעיל לחדר ההלבשה של הוויזארדס - אבל הם גם יצרו מצב שבו שני נבחרי לוטרי של הוויז נוגסים אחד בדקות ובסמכויות של השני בחמישייה השנייה, בצורה שלא מאפשרת לאף אחד מהם לשגשג. את היפני, שקליעתו אומנותו ובערך זהו, לא היתה סיבה להחזיק כל עוד יש שני סקוררים טובים ומשוכללים ממנו בקו הקדמי. את אבדיה כן.
הוויתור על האצ'ימורה, מאותן סיבות, גם היה כורח המציאות. לא היתה סיבה להאריך לו חוזה ואם אפשר היה להוציא עליו כמה בחירות סיבוב שני (וקנדריק נאן), עדיף. אבדיה נותן לוויזארדס מימד שכמעט אף שחקן אחר בסגל לא מסוגל לתת לה: יכולת טובה וסוויצ'אביליות בשני צדי המגרש, אפשרות להפוך הגנה להתקפה ומהירות עם הכדור ביד שאין להרבה פורוורדים בליגה. בכל כך הרבה התקפות בשנים האחרונות התפקיד שלו היה לשמור, להוריד ריבאונד ומיד לתת אותו למישהו אחר. האור הירוק שהוא מקבל כרגע לרוץ עם הכדור קדימה, כגו-טו גאי של החמישייה השנייה, היא הבשורה האמיתית מעסקת האצ'ימורה. קח את הריבאונד, ותלחץ על טורבו.
התפקיד הנכון בזמן הנכון
דווקא כשכולנו באופוריה, צריך להזכיר כמה דברים: שרצף הניצחונות הנוכחי במערב כלל 3 משחקים נגד שתיים מהקבוצות החלשות והצעירות בליגה (7 משחקני הסגל של הספרס לא נולדו ב-1999, השנה בה נרשם הניצחון הקודם של וושינגטון בסן אנטוניו) ועוד מפגש עם הרכב חסר של ניו אורלינס. שהוויזארדס במבט אובייקטיבי, גם עכשיו, הם אחת הקבוצות הסתמיות וחסרות ההשראה ביותר בליגה. ושאם מישהו מצפה שאבדיה יקלע עכשיו 25 נקודות לערב או ידייק ב-83% מהשדה עד סוף חייו, הוא עלול להתאכזב.
ועם כל הסייגים הללו, הרנסאנס של אבדיה מגיע בזמן הכי טוב שיש, והפעם, בניגוד לפעם הקודמת שבה חשבנו שדברים סוף סוף מתחברים עבורו, נראה שהשינוי אמיתי ושאפשר לבנות עליו קדימה. גם בעונה שעברה הוא קיבל את המפתחות סביב הטרייד דדליין, אבל אז הוויזארדס היו בעונה אבודה, הכוכבים היו פצועים ומישהו היה צריך לקלוע. עכשיו כל טריו הכוכבים כשיר, הוויז עם 6 ניצחונות רצופים כולל 4 במסע חוץ במערב ומדורגים חזק במאבקי הפליי-אין - ואבדיה משחק את הכדורסל הטוב בחייו. והוא עושה זאת כאשר בקיץ הקרוב וושינגטון צריכה להחליט האם להאריך את חוזהו, וכמה כסף לשלם לו ארבע שנים קדימה. החלטה שמהווה את הנקודה המשמעותית ביותר בחייו של שחקן צעיר, ומעידה עד כמה ההנהלה נותנת בו אמון.
וכך, בפעם הראשונה בקריירה של אבדיה בוויזארדס, נראה שהמערכת והוא מסונכרנים ברמת תיאום הציפיות. אחרי שנוסה כשחקן הגנה ושלשות אבל לא קלע מספיק שלשות, אחרי שנוסה כשחקן שיוצר מצבים לאחרים אבל נשאר בלי מספיק זריקות לעצמו, הקבוצה עשתה הכל כדי לבנות לו את הביטחון בתפקיד שאליו נועד מלכתחילה: הפורוורד היוצר, הוורסטילי, שכל כך הרבה מנג'רים ומאמנים מחפשים כיום בליגה. זה שמשלב מהירות עם הכדור ויכולת חיתוך בלעדיו, הטעיות גוף וכדרור, הבנת משחק ברמה גבוהה, חתירה למגע ויכולת סיום. ומכאן כבר יש לו הרבה יותר לאן לצמוח, בוויזארדס, או - כזכור, כשוושינגטון הציעה לסאנס את האצ'ימורה, פניקס ביקשה את הישראלי וקיבלה שלילי - במקומות אחרים.
ואבדיה במשחקים האחרונים, סוף סוף, נמצא ברמה הזו. הוא משחק כדורסל שמח, אנרגטי, מעורר התפעלות, מנצח, ומזכיר לאוהדי וושינגטון שהוא השחקן עם הכי הרבה פוטנציאל להתפתח במועדון הזה. הוא נותן לשפרד ולאנסלד אמונה בצדקת דרכם, נותן לאוהדים שביב של תקווה והבטחה, ועכשיו גם נותן ערך אמיתי לקבוצה שמשחקת כדורסל טוב. הדיבוג של המנג'ר והמאמן עבר בהצלחה, הפיצ'רים החדשים נראים מבטיחים - ועכשיו, חמוש ביותר ביטחון מאי פעם ובמעבד משוכלל, נשאר לנו רק לקוות שאף אחד לא יכבה את כפתור הטורבו.
