ה-GOAT חוגג 60. מייקל ג'ורדן נחשב בעיני רבים לגדול שחקני הכדורסל בכל הזמנים, כשבאמתחתו שש אליפויות אדירות עם שיקגו בולס ואינספור רגעים בלתי נשכחים שהציתו את הדימיון של אוהדי הכדור הכתום, ואף מעבר לכך, ברחבי העולם.
מי שהיה שם לצידו של ג'ורדן ותיעד, עקב וכתב על כל רגע שלו הוא העיתונאי הוותיק סאם סמית' - מי שמזוהה אולי יותר מכל עם שיקגו. סמית' הוא מחבר הספר "חוקי ג'ורדן" ואף השתתף בסדרת הנטפליקס המפורסמת "הריקוד האחרון". בראיון מיוחד לערוץ הספורט לכבוד יום הולדתו של MJ, חלק סמית' מספר סיפורים מרתקים מהקריירה של הסופרסטאר.
מה הסיפור האהוב עליך מכולם על ג'ורדן?
"אחד שמדגים כיצד הוא הפך למי שהוא. שיחקתי איתו גולף ברביעייה מספר שנים לפני התואר הראשון של הבולס. הוא שחקן גולף טוב, אבל לא מצוין. הוא היה מוכר בכל מקום והיינו במועדון פרטי. אבל השמועה שהוא נמצא התפשטה, וכשהגענו לחור האחרון (ה-18), הגיע קהל של כמעט 200 אנשים כדי לראות את ג'ורדן".
"הוא לא שיחק כל כך טוב", המשיך סמית'. "אבל היה לו מצב מ-30 מטרים להשיג 2 נקודות. אז כשכולם הסתכלו הוא נכנס לרוטינה המיוחדת שלו כשהוא מתהלך מסביב לאזור החבטה כדי לבחון את מצב המשטח מכל זווית. חשבתי לעצמי: 'הוא לא נורמלי שהוא עושה את זה כשכולם מסתכלים עליו. הוא לא כזה טוב ואין סיכוי שהוא יכניס את הכדור הזה'. אבל זה מה שהפריד את ג'ורדן מהשאר - הוא לא פחד להיכשל ולקח על עצמו את האתגר הגדול ביותר, לא משנה מה. הוא העלה את הרף יותר משכל אחד העז. ואז כמובן שהוא גם הכניס את הכדור לגומה".
האם אתה זוכר את הפעם הראשונה שדיברת איתו? האם האישיות שלו השתנתה לאורך השנים?
"כפי שהיה נהוג, קיבלתי את המשימה להיצמד לרוקי של הבולס בשבוע הראשון שלו בשיקגו. לא חשבנו על זה יותר מדי. לבולס היו הרבה בכירות דראפט גבוהות בעבר, הוא לא היה אפילו מספר 1 וקלע בממוצע 17 נקודות בקולג'. היה כיף איתו, הוא היה מאתגר ותחרותי. אני מניח שהוא אותו הדבר היום, לפחות עם החברים הקרובים שלו".
כמה דומיננטי אתה חושב שג'ורדן היה בכדורסל של היום ביחס לשנים בהן הוא שיחק? הוא היה טוב יותר או שהיה לו קשה יותר?
"יש פלוסים ויש מינוסים. כשאסור לייצר מגע בתוך הצבע אי אפשר לעצור אותו מלקלוע ולהגיע לסל. אבל הוא מעולם לא היה קלעי גדול ואי אפשר לדעת אם הוא היה מפתח יכולות ל-3 כמו הגדולים בתחום. אני מניח שהממוצעים שלו היו דומים, מה שמשאיר אותו כטוב בהיסטוריה".
כיצד "הריקוד האחרון" השפיע עליך באופן אישי ועל הדור הצעיר שלא ראה את ג'ורדן?
"אני מאמין שזה סוף סוף העניק לצופים מבט כן ומדויק על מי הוא מייקל ג'ורדן באמת ואיך זה להיות סביבו עם כל היח"צ והפרסום. אני עדיין עושה את אותו הדבר שעשיתי אז, אבל היום עבור אתר הבולס. לפחות היום, ג'ורדן מודה בדברים שכתבתי ב'חוקי ג'ורדן' לפני 30 שנה והוא דחה אז - שקשה לחיות איתו, שלעיתים הוא היה חבר רע לקבוצה, אבל עם מטרה לדחוף את החבר'ה הצעירים להיות טובים יותר ממה שהם דימיינו שהם יכולים להיות ומספיק טובים כדי לזכות באליפויות".
מי יכול היה להיות ה"פיפן" של ג'ורדן בכדורסל של היום?
"אולי שחקן כמו קוואי לנארד שיכול היה לעשות איתו הגנה, או לפחות עשה זאת בשיאו, וגם לקלוע - אפילו טוב יותר מפיפן. אולי מרקוס סמארט, למרות שהוא מעט קטן יותר. דריימונד גרין אם הוא היה קלעי טוב יותר".
מה דעתך על דיון הגדול מכולם? לברון ג'יימס יכול לעקוץ אותו?
"זה תמיד יהיה עניין של דעה וזמן; אלו שרואים את לברון לא באמת ראו את ג'ורדן בשיאו. שובר השיוויון שלי זו ההשפעה על החברה. לברון מוכר, אבל לא שינה את העולם כמו שג'ורדן שינה: הנעליים שלו הפכו למשהו שכולם לובשים, גברים שמו עגילים וגילחו את הראש; קרחות נהיו אופנתיות. מכנסיים ארוכים וחליפות למשחקים. "Be Like Mike". אנשים כתבו עליו שירים. אף אחד לא שר על לברון, חוץ מלברון".
תן דבר אחד שאף אחד לא יודע על MJ.
"יש לו קעקוע מעל הלב שהוא לא מראה אף פעם"
מה הכי חסר למשחק הכדורסל בהיעדרו של מייקל ג'ורדן?
"מישהו שכולם אוהבים. מעולם לא היה שחקן אהוב ברמה העולמית ולעולם לא יהיה בסדר הגודל הזה".
