לברון ג'יימס כנראה נהיה די רע בפוקר.
כלומר, לא ששווה לנסות - בכל זאת כנראה שגם אם הוא יפסיד הרבה כסף על השולחן הירוק, הוא עדיין יצליח לגמור את החודש. אבל יחסית לאחד שידע לבנות קבוצות כוכבים במחשכים ולשנות את יחסי הכוחות בין השחקנים לבעלי הקבוצות, לשמור על קור רוח במצבים מכריעים, לקרוא מראש מהלכים של קבוצות יריבות לפני שהם מתבצעים - לברון של העונות האחרונות, בעיקר העונה הנוכחית, מתגלה כאנושי ופגיע מתמיד. באמריקאית אומרים שהוא "לובש את הלב על השרוול", מחצין את הרגשות. שום דבר לא היה יותר מכמיר לב מהסצינה שעשה בבוסטון אחרי שהלייקרס נשדדו בשניות האחרונות, מהקמפיין הפומבי שעשה להבאת קיירי אירווינג, או מהציוץ אחרי שאירווינג נשלח לדאלאס - "אולי זה אני".
כן, זה אתה.
לברון ג'יימס מסמל הרבה דברים בשנת 2023. הוא עדיין יוצר אנטגוניזם, בעוצמה הבלתי נתפסת שיש לו, בשילוב היהיר בין האיש עם הכי הרבה כוח בתעשייה למועדון עם התדמית הכי נוצצת, בצדק או לא, בליגה. הוא עדיין מעורר קנאה, ביכולת שלו לשחק ברמה כל כך גבוהה גם כשהוא פוגש שחקנים שטרם נולדו כשהוא ערך הופעת בכורה בליגה. אפשר להבין את ההחלטה של בעלי הנטס ג'ו צאי, שלפי הדיווחים החליט שפרנציפ הוא לא שולח את קיירי לאן שרצה, לאן שלברון רצה. לאורך רוב הקריירה ג'יימס הסתדר לבד, תימרן את כולם על המגרש ומחוצה לו, ואפילו קיבל באמצע 2021 החלטה ניהולית להביא את ראסל ווסטברוק, שהפכה את העונה שאחרי לפארסה איומה, ואת החבילה שהלייקרס הציעו בטריידים ללא כל כך אטרקטיבית. כשהוא רודף אחרי שיאים בלתי נתפסים, אף אחד לא רוצה לעזור ללברון ג'יימס.
לברון ג'יימס כנראה נהיה די רע בפוקר, ועם זאת, לברון ג'יימס - כמו שתעיד העובדה ששבר את שיאו של קארים עבדול ג'באר לנקודות עונה סדירה - עדיין די טוב בכדורסל.
האדם מחפש משמעות (גם איפה שאין)
לאמריקאים יש כל מיני סטטיסטיקות שיכולות לפעמים לטרף - X הוא השחקן הראשון שקולע לפחות 42 נקודות ב-58% מהשדה עם 17 ריבאונדים, 3 איבודים ומטה במשחק חוץ שני של בק-טו-בק שנופל על יום שלישי בלילה של ירח מלא. הם לפעמים גם מחפשים משמעות איפה שאין. קחו למשל את קולין קאוהרד, מגיש ספורט ותיק, שטען לפני כמה ימים שזה "לא ממש צירוף מקרים" ש-ESPN החליטו להכריז על 2/3/23 (אצל האמריקאים החודש והיום נכתבים הפוך מאשר בישראל) כעל "יום מייקל ג'ורדן" בסמיכות ליום בו לברון ישבור את שיא הנקודות בכל הזמנים, מכיוון ש"נייקי ומייקל ג'ורדן רוצים להגן על המותג". לדברי קאוהרד, "לברון נמצא עמוק בראש של מייקל".
Colin Cowherd: Jordan and Nike are fearful of LeBron and his GOAT case. “LeBron is in Michael’s head” pic.twitter.com/N3wvKWuHfT
— Sports Central (@CarmeloJreal) February 3, 2023
לטיעון הזה כנראה יש רגליים - עובדתית, מייקל אישר לשידור את הדוקו "הריקוד האחרון" רק ימים ספורים אחרי שלברון לקח את האליפות עם קליבלנד, רגע השיא של חייו האישיים והמקצועיים - אבל הוא לא ממש חדש. לג'ורדן יש מן הסתם אינטרס שידברו עליו יותר מעל אנשים אחרים; ברייקינג - לאנשים אכפת מה חושבים עליהם, ולאנשים עם אגו גדול גם אכפת מהמורשת שלהם! אבל כל חיפוש הסמליות בכוח הוא קצת בולשיט.
אילולא לברון היה נעדר מחמישה משחקים מוקדם יותר העונה בשל פציעה, ויושב בחוץ כמה משחקים בשביל מנוחה בלילות רצופים, את השיא של קארים הוא היה שובר, נניח, כבר ב-28.1 נגד בוסטון (כמה סמלי! מול היריבה הגדולה של הלייקרס), או ב-24.1 נגד הקליפרס (כמה סמלי! בדרבי, ועוד מול המאמן טיירון לו שלקח איתו אליפות בקליבלנד!), או ב-25.1 נגד סן אנטוניו (כמה סמלי! מול המאמן שפגש אותו בשלוש סדרות גמר). ואם הפציעה היתה גורמת לו להיעדר מ-8 משחקים ולא חמישה, יכול להיות שהוא היה שובר את השיא ב-15.2 נגד ניו אורלינס, יומיים לפני יומולדת 60 של אחד בשם מייקל ג'ורדן! אם זו לא סמליות, מה כן?
לברון לא באמת מפחיד את מייקל ג'ורדן. למייקל יש את מה שלברון כנראה כבר לא ישיג - 6 אליפויות, ועוד ב-6 גמרים, וזריקת סיום קריירה (עוד רגע נחזור לעניין ה"סיום") הכי איקונית שיש. גם כלכלית הוא כנראה מסודר - בשנת 2022 המותג המזוהה איתו הרוויח 5 מיליארד דולר וג'ורדן גזר צ'ק צנוע של 256 מיליון לעצמו. בכל הקריירה שלו כשחקן, אגב, הוא הרוויח 90 מיליון דולר, אבל הגבהים שאליהם הביא את הליגה עזרו לה להפוך לאחד ממותגי הספורט, ואולי לא רק הספורט, החזקים ביותר בעולם. מצד שני, לברון נכנס לליגה בדיוק בשנת הפרישה ללברון, לקח את הלפיד והפך את הליגה לעוד יותר גדולה, עוד יותר חזקה.
מצד שני, גם ללברון ג'יימס יש דברים שמייקל כבר לא ישיג לעולם. כולל מה שעשה הבוקר.
חיוך של מיליון וחצי דולר. וגם תאי לחץ
דיון ה-GOAT, השחקן הגדול בכל הזמנים, הוא עניין של טעם. יש כאלה שבעיניהם העונות האחרונות של לברון, שכללו פציעות, החלטות ניהוליות גרועות, התבטאויות ורגעים שיעדיף לשכוח, שלא לדבר על עונה אחת בלבד בה עבר סיבוב בפלייאוף (כזו שגם נגמרה באליפות), הטו סופית את הכף לטובת MJ. כאילו ג'ורדן לא החליט לחזור בפעם השנייה מהפרישה לשנתיים בוושינגטון, בהן לא הגיע לפלייאוף, השפיל את הבחירה הראשונה בדראפט והעביר את הקבוצה למצב Win-now תוך ויתור על צעירים מבטיחים ונכסים עתידיים.
אבל בעיניי העונות האחרונות הללו דווקא חיזקו טיעון אחר שעובד לטובת לברון: מדובר בקריירת הכדורסל הגדולה בכל הזמנים. אולי קריירת הספורט בכלל. טום בריידי שפרש לאחרונה עשה זאת בספורט בו משחקים 16-20 משחקים בעונה. לברון שיחק כמעט 65 אלף דקות ליגה ופלייאוף מול הכדורסלנים הטובים בעולם ואם לא יהיו טרגדיות בדרך, ישבור גם שני שיאים בלתי נתפסים אחרים של קארים - 66,297 דקות ליגה ופלייאוף, ואולי אפילו 57,446 דקות עונה רגילה. נכון אומרים שרק הפלייאוף נחשב ועונה רגילה לא מעניינת? אז ללברון, גם אחרי הבצורת של השנים האחרונות, יש 11,035 דקות פלייאוף, פער של יותר כ-1,700 מהמקום השני בו נמצא טים דאנקן. והוא קלע בהן 7,631 נקודות; ג'ורדן, עם 5,987 במקום השני, רחוק ממנו יותר מ-1,600 נקודות. והוא הגיע ל-8 גמרים רצופים, הופך איזור שלם למונרכיה במשך קרוב לעשור שלם.
כשהוא ממשיך להישאר אייקון ענק מחוץ לפרקט, לברון הציב את הסטנדרט הגבוה ביותר למקצוענות שספורטאי יכול לשאוף אליו. בשנת 2018 חשף חברו ושותפו מאבריק קרטר כי לברון משקיע בכל שנה כמיליון וחצי דולר בתחזוקת הגוף שלו, עם הטכנולוגיות החדישות ביותר, מתאי לחץ עד נעליים העוזרות להתאוששות. אחרי שבנה לעצמו מאסת שרירים פסיכית, דווח ב-2016, הוא הפסיק להתאמן על משקולות ועבר להתאמן על גמישות ותנועה כדי להאריך לעצמו את הקריירה.
"הוא עושה המון דברים שגורמים לו להישאר בריא", סיפר באותה כתבה בבליצ'ר ריפורט חברו לשעבר לקבוצה דוניאל מארשל, "כך שכאשר שחקנים אחרים מתעייפים בשלב מאוחר של העונה, והוא רק הולך ומתחזק". מייק מילר, שותפו למיאמי היט, הוסיף אז: "עכשיו המטרה היא אריכות ימים. לא הרבה אנשים משקיעים ככה בגוף שלהם, אבל הוא כן. אנשים חושבים שזו הוצאה גדולה, אבל ההוצאה הגדולה הזו איפשרה לו לעשות הרבה יותר כסף למשך פרק זמן ארוך".
הביו-האקר האולטימטיבי
הכסף הוא כנראה לא הסיבה שלברון ממשיך לשחק כדורסל. הוא פשוט יכול, והוא עושה את זה ברמה כל כך גבוהה - גם בגיל 38 הוא עדיין שחקן טופ-15 בליגה מפוצצת ביותר כישרון מאשר אי פעם - שאין באמת סיבה שיפסיק. בתקופה בה מקצועות ה-bio-hacking, "תכנות" מערכות הגוף מחדש, תופסים תאוצה, לברון תמיד נמצא בחזית. יכול להיות שעוד נראה שחקנים מגיעים לשנה 20, אבל ספק אם אי פעם נראה שחקן שממשיך לשמור על יכולת כל כך טובה בגיל בו כוכבים שנבחרו שנים אחריו בדראפט כבר מאמנים, מפרשנים או מטיילים ברחבי העולם על יאכטה. ובתקופה בה המדע כבר מבין ומאותת ש-82 משחקים בעונה הם יותר מדי עבור רוב הכוכבים, יכול להיות שהעונה הרגילה תקוצר, מה שיקשה עוד יותר על שחקנים לשבור את השיאים שלו.
הוא כנראה כבר לא ישיג את האליפות החמישית. ואם כך יקרה, האגו, העסקנות וחוסר מזל ייזכרו כמה שמנע ממנו את זה. אבל כשיפרוש, עם הבן שלו או בלי, ב-2025 או 2026 או 2074, נדע שכנראה לעולם לא נראה יותר קריירה כזו מבחינת שילוב בין אורך, עוצמה ומצוינות ספורטיבית. בעולם בו תהילה נמשכת בדרך כלל 15 שניות, לברון ג'יימס הגדיר מחדש את המונח הספורטיבי ל"חיי נצח". השיא שמסמל את זה יותר מכל נשבר הבוקר, והוא עכשיו רשום על שמו - אולי, מי יודע, לתמיד.