sportFive1265767 (צילום: ספורט 5)
צילום: ספורט 5

אחרי שליגת ה-NBA עיכלה את שיא הנקודות ההיסטורי של לברון ג'יימס ואת העובדה שקארים עבדול ג'באר כבר לא עומד בפסגה, הגיעו 24 שעות מרתקות, עד הטרייד דדליין אמש (חמישי) - שטרפו את הקלפים להמשך העונה. יש המון על מה לדבר, אז נקצר את ההקדמה ונרוץ ישר לעניין.

המהמרות: פיניקס ודאלאס
נתחיל עם ה-סיפור. אם 30 הקבוצות ישבו סביב שולחן פוקר ושיחקו משחקי מוחות במטרה לגנוב טרייד טוב - פיניקס הסתכלה לכולן בלבן של העיניים, שמה בצד את הרגשות, ולחצה על ההדק - "אול אין". אם יש לך הזדמנות להנחית שחקן היסטורי כמו קווין דוראנט מבלי לוותר על אחד משלושת השחקנים הבכירים שלך, בטח בעונה כזו כמו שהוא מציג, אתה עושה את זה. כריס פול יחגוג 38 במאי, הזמן של הסאנס הגיע.

דוראנט יחזור מהפציעה בברך אחרי האולסטאר וישלים "ביג 4" מהמרשימים שראינו בשנים האחרונות, לצד דווין בוקר, CP3 ודיאנדרה אייטון. כל דבר שהוא לא אליפות יהיה כישלון, פיניקס לא ויתרה על מיקל ברידג'ס, קאם ג'ונסון, ארבע בחירות סיבוב ראשון (כולן לא מוגנות) והחלפת בחירות בשביל משהו שהוא לא טבעת. טרייד ששווה את הסיכון, ואת שעות השינה של כולנו.  

חוזים ארוכי טווח יכולים להוות יתרון, אבל לפעמים גם חיסרון. דוראנט יהפוך לשחקן חופשי רק בקיץ 2026, הוא בן 34 והוא פציע, כך שיכול להיות מצב בעתיד בו הסאנס ימצאו את עצמם תקועים עם אחד החוזים היקרים בליגה. במקרה של דאלאס - היא הימרה על קיירי ארווינג בידיעה שהוא יכול לעזוב אותה בחינם בקיץ (ובידיעה שהוא רוצה לשתף פעולה עם לברון ג'יימס בלוס אנג'לס). דוראנט, כזכור, רצה להגיע לאריזונה. סיפור שונה ונפיץ יותר בטקסס.

המאבס ויתרו על ספנסר דינווידי ודוריאן פיני סמית', שני שחקנים קריטיים בקבוצה, ולא פחות חשוב על בחירת סיבוב ראשון ב-2029 - שיכולה להיות מעניינת אם העסק יקרוס ולוקה דונצ'יץ' לא יחתום על חוזה נוסף בעתיד. כל זה בשביל (אולי) רק כמה חודשים של קיירי. מצד שני, לוקה קיבל את הכינור השני המושלם (התקפית) לידו בקו האחורי, שכבר הוכיח שהוא יודע לבוא לידי ביטוי ליד כוכב גדול. רק תנו לנו עוד סדרת פלייאוף בין פיניקס לדאלאס וכל השאר יהיה בסדר.

שלוש מנצחות

1. לוס אנג'לס לייקרס - ראסל ווסטברוק, פטריק בברלי, תומאס בראיינט, קנדריק נאן, דמיאן ג'ונס, חואן טוסקנו אנדרסון ובחירת סיבוב ראשון ב-2027 הפכו לדיאנג'לו ראסל, מליק ביזלי, ג'רד ונדרבילט, מו במבה, רוי האצ'ימורה, דייוון ריד ושלוש בחירות סיבוב שני. באות אחת - W.

האצ'ימורה היה מהלך ראשון טוב, אבל לברון ג'יימס היה צריך עוד כלים בלוח שלו. קיירי היה האופציה המועדפת, אבל אחרי שהיא נפלה רוב פלינקה התעורר עם טרייד אדיר שהעניק ללייקרס גם קליעה וגם הגנה בדמותו של ונדרבילט האנדרייטד. עד אתמול ל-LA היו שלושה שחקנים שקולעים למעלה מ-35% משלוש, היום יש להם שישה (הודות לראסל, ביזלי ובמבה). חוץ מזה - אנחנו באמת הולכים לראות שיתוף פעולה של ביזלי ובמבה, זה שיחוק בפני עצמו.

2. לוס אנג'לס קליפרס - גם בצד האדום של עיר המלאכים השתדרגו, ואולי עדיין לא אמרו את המילה האחרונה. מייסון פלאמלי שמציג עונת שיא (12.2 נק' ו-9.7 ריב') הצטרף ויוסיף תפוקה שהייתה חסרה לטיירון לו בעמדת הסנטר מהספסל, אריק גורדון חזר לבית הראשון שלו וישים נקודות על הלוח, ובונז היילנד הוא האקס פקטור.

הקליפרס החליפו את רג'י ג'קסון וג'ון וול המאכזבים בהיילנד בן ה-22, שקלע העונה בדנבר למעלה מ-12 נקודות למשחק. הוא רצה תפקיד יותר גדול, הוא יקבל כזה בקונטנדרית, ויש לו הרבה מה להוכיח. הבעיה: הוא רכז שיותר קולע ופחות יוצר לאחרים. אולי ראסל ווסטברוק יגיע דרך "בייאאוט" מיוטה ויראה ללייקרס שהוא כן יכול להיות המשיח של קבוצה מלוס אנג'לס.

3. מילווקי - עוד לפני הטרייד דדליין למילווקי היה סגל מספיק טוב כדי לזכות באליפות שנייה בשלוש שנים. בשבועות האחרונים הבאקס מציגים את הכדורסל המרשים ביותר ב-NBA (תשעה ניצחונות רצופים) וברגע שהסגל שם בריא - הרבה אנשים יסכימו שהם פייבוריטים ללכת עד הסוף. ולמרות שכבר היה להם את הבסיס, הם צירפו במחיר טוב (חמש בחירות סיבוב שני) עוד חלק משמעותי לפאזל, והוא ג'יי קראודר.  

קראודר מגיע לוויסקונסין (שיחק שם במכללות, במרקט) על תקן פי ג'יי טאקר של עונת האליפות. הוא היה פעמיים בגמר עם מיאמי ופיניקס, ועכשיו הוא גם ירצה לסיים את הסדרה האחרונה בטעם מתוק. פורוורד ותיק, קשוח, שיכול לרווח את המגרש. מהשחקנים שכל קונטנדרית רוצה.  

שלוש מפסידות

1. מיאמי - אשתקד ההיט היו רחוקים סל אחד של ג'ימי באטלר מהופעה שנייה בגמר בתוך שלוש עונות, אך מאז אי אפשר לומר שהם השתפרו ואי אפשר להיות שפויים ולהמר שגם העונה הם יהיו כל כך קרובים לאליפות המזרח. אז מה מיאמי עשתה? ויתרה על דוויין דדמון, ו... זהו.

באטלר (33) לא נהיה צעיר יותר ונדמה שפאט ריילי מבזבז הכישרון של הכוכב שלו. באם אדבאיו הוא אולסטאר מוצדק, אבל זה לא באמת מספיק כדי לחלוף על פני בוסטון או מילווקי (בספק שגם פילדלפיה). כרגע ההיט מדורגים במקום השישי במזרח, פחות או יותר מה שהם שווים. היו צריכים ללכת בכל הכוח על קיירי.

2. שיקגו - אם למיאמי יש לפחות את "פלייאוף ג'ימי" ביחד עם אולסטאר, אלוף NBA בעמדת הרכז ושחקן צעיר ומוכשר כמו טיילר הירו, שילוב שביום בהיר מאוד אולי יכול לעשות רעש במזרח הנוכחי, לשיקגו אין משהו שקרוב לזה. ובמילים אחרות, לא הייתה לה שום סיבה לשמור את הסגל הקיים, כי לכולם היה ברור שאם זה יקרה העונה הזו תלך לפח. ובכן - זה קרה, וגם העונה הזו תלך לפח.

אף שחקן לא עזב ואף שחקן לא הגיע, כאילו הבולס לא במקום התשיעי במרחק של חצי משחק מחוץ לטופ 10. כל עוד לונזו בול פצוע השלישייה של דמאר דרוזן/זאק לאבין/ניקולה ווצ'ביץ' שווה הופעת פלייאוף והדחה בסיבוב הראשון במקרה הטוב, אך נראה שההנהלה חשבה אחרת, או לא חשבה. היו דיווחים שווסטברוק עשוי להגיע, בהצלחה לכולם.

3. פורטלנד - שוב לא כל כך ברור מה רוצים לעשות שם באורגון, אבל עושה רושם שדמיאן לילארד ימשיך ליהנות מחופשת קיץ ארוכה. הטריילבלייזרס ויתרו על ג'וש הארט וגארי פייטון, שניים משומרי הכנף היותר טובים בליגה, וקיבלו את מאטיס טייבול, קאם רדיש וקווין נוקס.

פורטלנד לא באמת השתדרגה, היא במקום ה-10 במערב (חצי משחק מחוץ לפליי-אין) ובמערב הפרוע הסיכויים שלה להעפיל לפלייאוף לא גבוהים במיוחד.

השחקן המנצח: ג'יימס ווייזמן. די משוגע לחשוב מה היה קורה אם גולדן סטייט הייתה בוחרת שחקן אחר במקומו של ווייזמן במקום השני בדראפט 2020, כמו לאמלו בול למשל. בכל אופן שני הצדדים הפרידו כוחות, הביג-מן הצעיר לא היה בקצב של האלופה שרוצה להמשיך לנצח כאן ועכשיו, והחל מהיום הוא הגיע למקום ההפוך. דטרויט, נועלת המזרח, אין לחץ ויש דקות (אמור לפתוח). הכישרון תמיד היה שם אצל ווייזמן, כעת הוא יוכל להראות את זה לכולם.

השחקן המפסיד: ג'ון וול. לפני כמה שבועות וול ביקר בחריפות את יוסטון בראיון, כשסיפר את הדברים הבאים על התקופה שלו שם: "ניסינו להפסיד בכוונה, פתחנו בחמישייה עם שחקנים כמו ג'סטין פאטון (אקס הפועל אילת). התרבות הייתה רעה והזמן שלי במועדון היה גרוע". אתמול, אחרי שהקליפרס מיצו את שירותיו - הם העבירו אותו לרוקטס. הרכז הוותיק ישתחרר בקרוב ויחפש בית חדש, אך ספק גדול אם יש קבוצה מנצחת שעדיין מאמינה בו.

הטרייד שעבר מתחת לרדאר: יאקוב פרטל לטורונטו. הקבוצה שלא הפסיקה להיות בכותרות לקראת הדדליין - השאירה בסופו של דבר את כל הנכסים שלה והתחזקה בדיוק בעמדה שהיא הייתה צריכה. פרטל (הבחירה התשיעית של הראפטורס בדראפט 2016) חזר לקנדה תמורת קם בירץ', בחירת סיבוב ראשון מוגנת ב-2024 ושתי בחירות סיבוב שני שעברו לסן אנטוניו. מדובר בשחקן של 12 נקודות ב-61% מהשדה ו-9 ריבאונדים למשחק, שיכול לעזור לטורונטו להבין יותר טוב מה הזהות האמיתית שלה לקראת הקיץ שמחכה לה. עוד מעבר מסקרן ששווה אזכור: סדיק ביי לאטלנטה.

ברוקלין: חייבים להתייחס גם לנטס, שראו את עידן הכוכבים מתפורר להם מול העיניים. הפרויקט הגדול אמנם נכשל, אבל יש בברקליס סנטר קבוצה. כזו עם שחקנים שקטים שתמיד באים לעבוד (לא אתה, בן) ויכולים להרכיב את חמישיית ההגנה הכי חזקה ב-NBA: בן סימונס (אולי עכשיו בלי הלחץ הוא יחזור לעצמו), רויס אוניל, מיקל ברידג'ס, דוריאן פיני סמית' וניק קלקסטון. ביחד עם ספנסר דינווידי שחזר הביתה, קאם ג'ונסון ויתר הקלעים מהספסל - לז'אק וון יש עם מה לצאת למלחמה. ולשון מרקס יש שלל בחירות, אחרי שאיבד את שלו ליוסטון בטרייד של ג'יימס הארדן. לאן הדבר הזה הולך? לא ברור, אבל יהיה מעניין. ותהיה לחימה.

ההתאמה המושלמת: ג'וש הארט לניו יורק ניקס. הארט יכול להיות ההבדל הדק בין פליי-אין לבין טופ 6 עבור הניקס, שכרגע מדורגים במקום השביעי עם מאזן 26:30. הוא מתאים כמו כפפה ליד לחבורה הקיימת בניו יורק ולאווירה במדיסון סקוור גארדן, הוא שחקן עם אופי לוחמני מהסטייל שתום ת'יבודו אוהב ומעל הכל הוא חבר קרוב של כוכב הקבוצה ג'יילן ברונסון, איתו הוא זכה באליפות המכללות ב-2016 במדי וילאנובה. אם בטעות פספסתם את התגובה של ברונסון לטרייד, הנה:

נסיים עם תופעה שאותי באופן אישי מרתיחה. ברידג'ס סיפר הלילה כי הוא גילה שהוא עובר לברוקלין דרך חברו בפיניקס דמיון לי, במהלך שיחת "פייס-טיים". שחקן שלא פספס משחק אחד, נתן הכל למועדון, עזר לו להשיג כל כך הרבה ניצחונות (כולל שניים בגמר), השתפר מעונה לעונה, מגלה ככה שהוא עוזב את הבית?

הלוואי שברידג'ס היה מקרה בודד, אבל הוא לא. שחקני הליגה מספרים כל הזמן שהם גילו על הטרייד שלהם (!) דרך הרשתות החברתיות, לפעמים בלי שום הכנה מוקדמת. דמיינו אתכם מגלים ככה שהחיים שלהם עוברים ממקום למקום. זה לא אנושי ובעיקר לא הוגן. מובן שווז' ושאמס רוצים להיות ראשונים לכל כדור, אבל ראשי הקבוצות צריכים לעשות חושבים ולראות איך הם יכולים לגרום לדבר הזה להיראות אחרת, כי התופעה הזו חייבת להיפסק.