"קודם כל, האופי שלו מדהים. קשה למצוא אנשים כמוהו, והרבה מנג'רים והנהלות מחפשים בדיוק אנשים כאלה. ומבחינת כישורים? אני אולי קצת לא אובייקטיבי, אבל קשה למצוא חולשות במשחק שלו. אם אנשים יתנו לו את ההזדמנות, הם יגידו - 'וואו'".
נתחיל בחידה. מי משחקני הפנים הבאים של מיאמי היט מחזיק בשיא המועדון למשחקים רצופים עם 12 ריבאונדים ומעלה: א. שאקיל אוניל, ב. אלונזו מורנינג, ג. כריס בוש, ד. עומר יורצבן. אם התשובה שלכם היתה אחת משלוש האגדות הראשונות ועד לפני חודש לא היה לכם מושג מי הבחור הרביעי, אז אתם בסדר גמור ואין צורך גם בבדיקת 'wtf' מוסדית. כן, גבירותיי ורבותיי, התשובה היא עומר יורצבן - רוקי אוזבקי-טורקי בן 23 שפתח בחמישייה ב-NBA לראשונה בחייו לפני פחות משלושה שבועות.
יורצבן הוא רק דוגמה אחת לתופעה שהקצינה העונה לטובה, וכוללת שחקנים כמו מקס סטרוס, גייב וינסנט וקיילב מרטין: כבר שנים שמיאמי היט ידועה כחממה שלוקחת פירות בוסריים ופותחת מהם פטיסרי, מוצאת סלעים זרוקים לצד הדרך ומלטשת מהם יהלומים, ובקיצור - מפתחת שחקנים בצורה נפלאה. ועל הדרך, היא גם מנצחת ומקבעת את מעמדה כאחת הקבוצות הטובות בליגה - רק לא בדרך שבה חשבנו שזה יקרה.
לפני עונת 2021/22, הקונצנזוס ברמת הפרשנים היה שלמיאמי יש אופי, קשיחות והגנה, ונקודת התורפה היחידה שלה היא עומק. ואז, דווקא כששני השחקנים הכי טובים שלה, שחקן כנף אולסטאר וסנטר אלוף אולימפי, נאלצו להיעדר תקופות ממושכות - הגיבורים האלמוניים של אריק ספולסטרה נכנסו לפעולה. הם קיבלו את ההזדמנות, וכמו שהבטיח בן בלוצ'י, מאמנו האישי של יורצבן, לפודקאסט ״In the lane״ לפני שלושה חודשים, את התגובה אפשר לסכם במילה אחת:
'וואו'.
ברזל משייף ברזל
יורצבן הוא כנראה הסיפור הכי יוצא דופן. לרוקיז בני 23 יש בדרך כלל תקרה די מוגבלת מבחינת יכולת שיפור, אבל לאנשים במיאמי זה כנראה פחות מפריע. הסנטר בגובה 2.11, "יורט" בשבילכם, עזב את טורקיה בגיל 17, לפני 6 שנים, מכיוון שלא קיבל מספיק דקות בפנרבחצ'ה לטעמו, והלך לשחק כדורסל בארצות הברית של אמריקה. בהתחלה באוניברסיטת צפון קרוליינה סטייט, בהמשך בג'ורג'טאון אצל פטריק יואינג ואז, דווקא כשהמנייה שלו היתה בשיא, הגיעה הקורונה ועצרה את עונת המכללות.
הדראפט נערך רק כשבעה חודשים לאחר שהכריז שהוא הופך למקצוען (או חוזר להיות כזה, בהתחשב בכך שכבר שיחק ביורוליג), ויורצבן לא נבחר בו. אחרי עונה בליגת הפיתוח במדי אוקלהומה סיטי - עוד מועדון שדוגל בפיתוח שחקנים צעירים, אבל לא חשב לתת לו צ'אנס ב-NBA - מיאמי הניחה עליו את ידה. את החודש וחצי הראשון של העונה הוא העביר בליקוט חלקיקי דקות מהספסל, ואז ב-1 בדצמבר באם אדבאיו נפצע באגודל, מה שהפך את יורט לגיבוי של דיוויין דדמון. ב-24 בדצמבר, יום לפני חג המולד, דדמון עצמו דפק את הרצועה בברך, וסנטה קלאוס הביא לספולסטרה ופט ריילי מתנה בלתי צפויה.
יורט, נאמן להבטחה של בלוצ'י, מאמנו האישי בשש העונות האחרונות מאז הגיע לאמריקה, תפס את ההזדמנות בשיניים ולא ויתר. כבר בארבעת משחקיו הקודמים רשם 12, 12, 13 ו-12 ריבאונדים, ובמשחק הראשון שלו בחמישייה מול אורלנדו כבר השתדרג ל-16 נקודות ו-15 כדורים חוזרים, כסנטר הכשיר היחיד של ההיט פרט ליודוניס האסלם בן ה-41. אחר כך הגיעו 10 נקודות ו-14 ריב', 10 ו-13, 22 ו-16, 5 ו-17, 14 ו-16, 10 ו-16. בסך הכל, 11 משחקים רצופים עם 12 ריבאונדים ומעלה, שיא מועדון חדש, וארבעה משחקים רצופים עם 16 ומעלה, משהו שאף רוקי לא עשה מאז לארי סמית' ב-1981. ולא פחות חשוב: ההיט ניצחו בשישה משמונת המשחקים האלה, כשאחד ההפסדים מתוכם היה לווריירס בחוץ במשחק צמוד.
שאק ובוש כבר לא חלק מההיט, אבל האסלם עדיין באיזור וגם מפוצץ את יורט באימונים. "ברזל משייף ברזל", קרא לכך הטורקי בטוויטר. מורנינג הוא סגן נשיא ההיט המתמקד בשחקנים, וכמי שבעצמו שיחק בג'ורג'טאון, הפך למנטור. "הוא הדגיש שלושה עוגנים - להסתער על כל ריבאונד, לסיים כמו שצריך מסביב לסל ולשמור כמו שצריך בפיקנ'רולים", סיפר יורט למיאמי הראלד, "הוא אמר 'אתה עושה עבודה מצוינת בריבאונד'. כשזה מגיע ממנו, זה כל כך משמעותי". לפי.ג'יי טאקר, חברו לקו הקדמי, היתה דווקא ביקורת מחויכת. "הוא כל כך נחמד ולא אגרסיבי, שאם אי פעם הוא יהפוך לקשוח באמת - הוא יסיים משחקים עם 20 ריבאונדים".
יד לשלוש, ואצבע משולשת
מוקדם יותר השבוע, ציינו ההיט כנראה את הניצחון המרשים ביותר שלהם העונה. הם הגיעו לפניקס בלי אדבאיו וגם בלי ג'ימי באטלר, שכבר רושם היעדרות ממושכת רביעית ואנחנו רק בקו החצי של העונה, וניצחו 100:123 את הקבוצה בעלת המאזן הטוב בליגה באותו יום. "אני לא יודע איפה הם מצאו את הילד הזה", הפטיר המאמן המובס מונטי וויליאמס על יורצבן. "אתה יודע מה אתה? אתה כמו יוקיץ'", פירגן לו דיאנדרה אייטון. דאנקן רובינסון, עוד שחקן שלא נבחר בדראפט והפך ליהלום במיאמי, וטיילר הירו, קלעו יחד 60 נקודות, והם לא היו היחידים שעשו את הנזק. 24 נקודות נוספות הגיעו מקיילב מרטין וממקס סטרוס.
קיילב, בן 26, הוא עוד "לייט בלומר". את השנתיים הראשונות בליגה העביר בשארלוט לצד התאום קודי, כשחקני ספסל בינוניים. משלוש, למשל, הוא קלע בפחות מ-25 אחוז, נתון די זוועה לשחקן קו אחורי. החל מה-1 בדצמבר, יום פציעתו של אדבאיו, ועד אמצע השבוע, מרטין רשם יותר מ-13 נקודות למשחק ב-55% מהשדה ו-42% לשלוש, אחרי שהקדיש זמן לשיפור שחרור הכדור. הוא רק 1.96 מטר, אבל אתלט אדיר, מה שאיפשר לספולסטרה לשבץ אותו גם בעמדה 4 ולרווח את המשחק. הוא קיווה שיוכל לשחק עם קודי כל הקריירה, אבל גם הודה ש"ההפרדה מאפשרת לנו להתפתח כאינדיבידואלים". את כל זה הוא עושה, אגב, על חוזה דו-כיווני, וכדי שיהיה זמין עבורם בפלייאוף, ההיט יצטרכו לדלל את הסגל ולתת לו חוזה אמיתי.
ואם הזכרנו שלשות, קבלו את מקס סטרוס. גם הוא עשה קריירת מכללות ארוכה, בלואיס (אילינוי) ודה-פול, ועבר דרך הג'י-ליג, בוסטון ושיקגו לפני שהגיע למיאמי. בגיל 25 הוא בעיקר מומחה שלשות, אבל חתיכת מומחה: ב-8 המשחקים (כולל בידוד באמצע) האחרונים, הוא קולע יותר מ-20 נקודות למשחק ב-52% מהשדה, וצולף 4.8 שלשות לערב ב-47%. הנתון האחרון מזכיר מספרים של סטף קרי, לא של שחקן שמשחק כבר שנה שלישית בליגה על חוזה מינימום. בכלל, דווקא בגרסתם המדוללת ההיט הפכו למעצמת שלשות מטורפת - מאז פציעת אדבאיו, הם ראשונים בליגה בקליעות מעבר לקשת (15.6) ושניים רק לשיקגו באחוזים (40.3).
כשבאטלר חזר, אגב, סטרוס בירך אותו באינסטגרם עם הכיתוב "טוב שחזרת" ואמוג'י של אצבע משולשת. באטלר החזיר במשפט "אתה יודע איך זה אצלנו, אח", ואמוג'י של אצבע משולשת. לחיצת היד הרשמית שלהם היא לעשות אחד לשני את התנועה המגונה. ככה זה, נו, למיאמי כבר חוקים משלה. ולא רק חוקים אלא גם שירים: ברנדן טובין, שדרן רדיו מקומי, עשה עיבוד מחודש לשיר הנושא של הסרט "Footloose", כולל הפזמון "אתם חייבים למסור למקס סטרוס".
צפו והאזינו לשיר בנגן הווידאו כאן למטה >>
אמונה, התמדה ומוסר עבודה
אל כל אלה תוסיפו בבקשה גם את גייב וינסנט, שחקן נבחרת ניגריה. הוא התחיל כגיבוי שני לגארדים, אבל הפציעות והבידודים חייבו אותו לקבל על עצמו תפקיד גדול יותר והוא נענה בענק לאתגר, כולל 53 נקודות בשני משחקים רצופים באמצע דצמבר. מאז אמצע נובמבר הוא קולע כ-13 נקודות למשחק עם 3.8 אסיסטים, כולל 2.6 שלשות לערב ב-40%. גם הוא כבר בן 25, גם הוא הגיע אחרי קריירה ארוכה במכללות ודרך ליגת הפיתוח. גם אתם מזהים פה דפוס? "אני אוהב את גייב", סיפר טאקר, "הוא אגרסיבי, משחק חזק ועם ביטחון. אין הרבה שחקנים כמוהו שלא משחקים הרבה, אבל ברגע שהם נכנסים, ישר מרגישים את הנוכחות שלהם".
בסך הכל, גם הרביעייה הזו אינה מקרה חריג. האסלם, אחד הסמלים הגדולים של המועדון בכל הזמנים, יוצא מחזור 2003 שבניגוד ללברון וכרמלו אפילו לא נבחר באותו דראפט, עדיין מהווה חלק מהסגל בגיל 41, וכששומעים איך הוא משאיר על יורצבן סימנים כחולים והופך אותו לשחקן טוב יותר, מבינים למה. "הוא מכניס בנו מנטליות של אנדרדוג", סיפר סטרוס. בשלב מסוים, ההיט הגיעו למשחקים עם סגל של 10 שחקנים ש-7 מתוכם בכלל לא נבחרו בדראפט. "במודע או שלא, יש לכולנו קוף על הגב", אמר רובינסון, "כשאנחנו מקבלים הזדמנויות - אנחנו עושים מהן את המיטב".
ההיט בעידן ספולסטרה, בניגוד לקבוצות אחרות שאיבדו את הכוכבים שלהן וצללו לתחתית, תמיד מצליחים להעמיד קבוצה שלפחות עושה כבוד לעיר. מערכת פיתוח השחקנים, שכללה גם שימוש אינטנסיבי בקבוצת ליגת ההתפתחות בסו פולס, איווה, עוד הרבה לפני שקבוצות אחרות הבינו את הפוטנציאל, יצרה פשוט מעיין מתגבר של שחקנים שמתחנכים על ערכי המשפחתיות, הקשיחות ומוסר העבודה הגבוה, ובסוף מגיעים למאני טיים ולא מפחדים מהרגע.
"החבר'ה האלה הם מחזור הדם של תוכנית פיתוח השחקנים שלנו", אמר המאמן ספולסטרה בראיון להראלד. "אנשים עם חלומות גדולים שלא נבחרו בדראפט, הם כאלה שמוכנים לתת עבודה ולהשתפר בצורה הדרגתית עם הזמן. הדברים האלה לא קורים בין לילה. הם דורשים כמות מטורפת של אמונה בעצמך, התמדה ומוסר עבודה משוגע, כדי לעבוד כל יום. כשדברים לא הולכים בכיוון שלך, כשאתה לא מתקדם או לא מקבל מספיק דקות, יש לך הרבה יותר ימים קשים בדרך".
למעשה, בליגה שבה בחירות דראפט הן אחד הנכסים החזקים ביותר, ההיט הצליחו לפרוץ את הקוד ולהסתדר גם בדרכים אחרות. "מערכת פיתוח השחקנים שלנו, אין שנייה לה", מסכם האסלם, "כשמדברים על התרבות כאן, פשוט משקיעים באנשים, הרבה יותר מאשר כדורסל. רוצים כאן שכל אחד יצליח על המגרש ומחוצה לו. זה מה שאנחנו עושים כאן. וזה מה שאף אחד לא מצליח להבין".
