אולי לקארל-אנתוני טאונס נמאס להיות נספח לשיחות עלייתו המחודשת של הביגמן, אז דווקא ביום של קרב הטיטאנים בין ג'ואל אמביד לניקולה יוקיץ', הוא החליט להתפוצץ על הספרס המסכנים ושפך עליהם 60 נקודות ב-36 דקות. גם המשחק בין יוקיץ' לאמביד לא אכזב, שלוש עונות אחרי שהשניים נפגשו בפעם האחרונה. אלו ימים טובים להיות ביגמן בליגה. לפחות בהשוואה לשנים האחרונות, שפחדנו שהזן הזה יכחד כליל. שלושת הענקים מייצגים זן חדש באבולוציה של עמדת הסנטר, ויש המון מה ללמוד מהם.
ואולי ראוי להבהיר מראש - נדבר על שלושת העילויים האלה, וננסה לשרטט דרכם את הטמפלט לביגמן המודרני. אבל מבט מפוכח על המשחק שלהם יוכיח שיש דברים שהם עושים, כל אחד בדרכו, שפשוט אי אפשר לחקות. אולי רצוי להסתכל על שלושתם בתור אידיאות מופלאות - משהו לשאוף אליו. צריך לתת להם את הכבוד שמגיע להם. זהו, נתנו. אפשר להתחיל.
החתול מצא את השמנת
קא"ט הפך הראשון מאז שאק בשנת 2000 לתת משחק של 60 ו-17 ריבאונדים, במשחק שהזכרנו בכתבת רואי החשבון משבוע שעבר, אבל הדרך שבה הוא עשה את זה שונה בתכלית מזו של הביג דיזל. שבע שלשות היו לו, בתור התחלה. אגב, טאונס, אלוף השלשות הטרי, תייג את עצמו לאחרונה בתור "הקלעי הגדול בהיסטוריה של הביגמנים". לא שדירק נוביצקי צריך אותי שאני אגן אליו, אבל דוד - דירק נוביצקי. טאונס אכן יאיים על התואר בבוא העת, ובמשחק הזה הוא הראה גם את כל שאר הרפרטואר ההתקפי הנדיר שלו.
בזמן שלשאק היה פטיש חמש קילו, בלי לזלזל ביעילות שלו כמובן, לטאונס יש ארגז כלים מגוון יותר. במשחק מול הספרס ראינו אותו קולע מבחוץ, חודר, אוסף כדורים חוזרים, חוסם בפיקנ'רול, וגם קולע ממצבי פייס-אפ קרוב יותר לסל. בזמן שיוקיץ' ואמביד התגוששו ביניהם בפילי, לספרס פשוט לא היו תשובות.
העונה, תחת כריס פינץ', טאונס משתחרר מהעונה המסויטת שעברה עליו בשנה שעברה, בה שכל את אימו ועוד שבעה מבני משפחתו במגפת קורונה. הוא מצליח להתרכז במשחק ולמצות יותר מהפוטנציאל האדיר שראינו בו לקראת דראפט ב-2015, כשנבחר ראשון. הזאבים השתרשו במקום השביעי במערב, וינסו לעקוץ בסיבוב הראשון.
העולם מצחיק אז צוחקים
אמביד הוא אחת מהדמויות הכי אהובות בליגה. בצדק. יש לו חוש הומור משובח, ויכולת לראות את הפרספקטיבה הרחבה של המציאות. בזמן שסופרסטארים אחרים חופרים דיסים מתחת לאדמה בשביל מוטיבציה, אמביד לא מתעסק בזה בכלל. אם כבר, הוא הטרול בעצמו. זה מרענן בליגה המחויטת והאסופה של היום. אבל זה לא היה שווה כלום אם הוא לא היה כל כך, כל כך, טוב בכדורסל.
אחד מהשיפורים המרכזיים של ג'ו-ג'ו הוא בקריאת המשחק ממצבי דאבל טים. הוא רואה המון שמירות כפולות, כי אחד-על-אחד שלו זה יתרון מספרי לסיקסרס בשלב הזה. אף קבוצה לא מנסה את זה אפילו. הוא בלתי ניתן לעצירה. מעבר לכוח שלו מתחת לסל, שמכריח את ההגנות לשלוח אותו לקו 11.9 פעמים בערב, הכישרון שלו הופך אותו לדומיננטי גם באספקטים האחרים. יש דיסוננס קוגניטיבי שצריך להתגבר עליו כשהוא זורק מבחוץ - איך למישהו חזק כמוהו יש יד רכה כל כך? הוא בנוי כמו עץ, ואיכשהו הכדורים שלו צוללים לרשת כמו עלים בשלכת.
הסיקסרס לא חסרים סימני שאלה, אבל אמביד הוא לא אחד מהם. נכון לכתיבת שורות אלה הוא מוביל במירוץ צפוף במיוחד למלכות הסלים עם 29.9 נקודות למשחק, וקייס חזק במיוחד ל-MVP ראשון בקריירה. השילוב שלו עם ג'יימס הארדן יסדר לפילי צמד מדהים, ונשאר רק לראות איך זה יעבוד בפוסט-סיזן.
צוחק מי שצוחק אחרון
ניקולה יוקיץ' משחק טוב יותר מאי פעם. כשלוקחים בחשבון שהעונה הקודמת שלו הרוויחה לו את תואר השחקן המצטיין, יש לליגה סיבה לפחד. בגיל 27 הסרבי ממשיך לשייף את המשחק שלו והוא סוחב את הסגל הדליל והפצוע של דנבר למקום השישי במערב. איך לעזאזל הוא עושה את זה?
הג'וקר הוא השמש והכוכבים של דנבר. הוא קולע 26 נקודות עם טרו-שוטינג מפלצתי של 65.3 אחוזים, 13.8 ריבאונדים ו-8.1 אסיסטים למשחק. הוא כמו מערבל בצק בקונדיטוריה - תנו לו את הכדור באזור קו העונשין ותראו איך הכל מתחיל לנוע במעגלים סביבו. שחקן ציר במלוא מובן המילה. קריאת המשחק שלו גורמת לכל הניצבים האלמונים שחולקים איתו את הפרקט להצליח מעבר לכל הציפיות שלנו מהם. לא תמצאו בר דעת שיהמר שדנבר תהיה במאזן 28:42 בלי שניים משלושת השחקנים הכי טובים שלה. החזרה האפשרית של ג'מאל מורי ומייקל פורטר ג'וניור מרגשת מאוד מהבחינה הזאת, כי הסגל הזה היה אמור לאיים על האליפות גם בעונה שעברה כבר.
ויוקיץ' הוא הרבה יותר מהמוסר הגבוה הטוב בהיסטוריה. הוא אחד מהסקוררים הכי יעילים בליגה. השנה הוא אגרסיבי יותר מאי פעם, עם נקודות מכל אזור במגרש, ובכל צורה. הוא חודר, קולע מבחוץ, ויחד עם אמביד הוא אחד משחקני הפוסט-אפ הכי פוריים שיש. אבל התיאורים האלה חוטאים למה שהוא עושה. הוא ממציא את המשחק מחדש. ממש ככה. הוא עונה על כל פתרון של ההגנות מולו עם בעיה חדשה. כמו למשל הדרך שבה הוא נכנס לפוסט-אפים דרך פיקנ'רול, או משחק ההאנד-אוף הקטלני שלו, שהופך את כל המגרש לשדה מוקשים עוד לפני שהוא זז מילימטר. הג'וקר הוא חוויית צפיה ייחודית במינה, והוא יסיים את הקריירה בתור אחד מהגדולים ביותר.
הסנטרים של המחר
לפני כמה שנים, בספיישל מאמנים של TNT, קווין מקהייל ניבא את העתיד באופן די משעשע. בעיצומה של מהפכת הסמול בול הוא אמר (ותסלחו לי על התרגום הלא מדויק): "שחקן קטן ומיומן ינצח שחקן גדול ולא מיומן, אבל אם יגיע שחקן גדול ומיומן הוא ינצח את כולם". ההספדים לעמדת הסנטר היו מוקדמים מדי, זה ברור לנו כבר שנים. כמו זריקות מחצי מרחק, גם המשחק עם הגב לסל לא מת - הוא פשוט שמור רק למי שממש טוב בו. פילי ודנבר מובילות את הליגה במהלכים שנגמרים בפוסט אפ, ואפשר להבין למה.
משחק עם הגב לסל הוא רק אלמנט אחד. אפשר להסתכל על שלושת הדוגמאות שהבאנו, וכן גם על ביגמנים צעירים כמו אוון מובלי, רוברט וויליאמס, באם אדביו ואחרים כדי להבין - הדרישות מהעמדה השתנו. עם קליעה מבחוץ או בלעדיה, הביגמנים האלו התאימו את עצמם לדינאמיות של המשחק המודרני, והם מוצאים דרך להיות דומיננטים בו, ממש כמו אחיהם מעידנים קודמים, אבל אחרת.
היכונו
ניו יורק ניקס - וושינגטון וויזארדס, שידור ישיר בערוץ 5, 1:30 בלילה בין שישי לשבת.
דני ינסה להמשיך את המומנטום החיובי בגארדן מול הניקס המאכזבים, וגם פורזינגיס פוגש את האקסית המיתולוגית. אתם לא תרצו לפספס את זה.
סקרמנטו קינגס - בוסטון סלטיקס, שידור ישיר בערוץ 5, 4:00 לפנות בוקר בין שישי לשבת.
דיארון פוקס לוהט, לא שזה עוזר לקינגס בטבלה בינתיים, וההגנה של הסלטיקס הולכת להציב לו אתגר מסוג אחר לגמרי.
*הנתונים בכתבה נכונים ליום חמישי, 17.3.
