התזמון לא היה יכול להיות סמלי יותר ועצוב יותר בו זמנית: זהו ליל תחרות ההטבעות באולסטאר, ומי שנמצא בכותרת הראשית הוא בלייק גריפין.
עשר שנים קודם לכן, ב-2011, בעיר הגדולה שהיא ביתו, באורות הנוצצים של לוס אנג'לס, בלייק גריפין מעופף מעל רכב, מטביע את דרכו לזכייה מלהיבה, כולל פרס כספי נאה, שנכנסה לכל מבזק חדשות בעולם.
עשר שנים אחר כך, ב-2021, בלייק גריפין עוזב את העיר המזוהה ביותר עם מכוניות – דטרויט – כשהוא לא רושם אפילו דאנק אחד במשך כמעט שנה ורבע, על פני 25 משחקים. במרחק של יותר מ-1,000 קילומטר מסופשבוע האולסטאר, הוא נגרר למגרש החלפים של ברוקלין נטס אחרי כמה החלפות צמיגים, פח ומנוע, ואחרי שוויתר על 13 מיליון דולר בחוזה שלו. וכל זאת בתקווה לשיפוץ אחרון, כדי שאם הוא כבר יורד מהכביש – לפחות שזה יהיה כמו שצריך.
בעשר השנים האלה הספיק גריפין להטביע על עשרות שומרים אומללים שחשבו שיש להם סיכוי לעצור את הג'ינג'י עם הקפיצים ברגליים. פאו גאסול, אמארה סטודמאייר, סרג' איבקה וקנדריק פרקינס, בין היתר, קיבלו ממנו פוסטרים עם הקדשה. גריפין שמגיע לברוקלין רוצה להטביע בעזרתה חותם על קריירה שהתחילה כל כך יפה ועלולה להיזכר כעוד שחקן מרובה היילייטס ונטול הישגים. אבל עוד לפני כן, גריפין שמגיע לברוקלין כנראה רוצה דבר פשוט יותר: להטביע.
מקום 198 מתוך 199
"אנחנו חשים ברי מזל, על האפשרות לצרף שחקן בקליבר של גריפין לסגל שלנו בשלב הזה בעונה", אמר מנג'ר הנטס שון מרקס בהודעה לעיתונות. ספק אם היה מדבר בצורה דומה על שחקן אחר, לו היה מעמיס על הסגל שחקן לאחר ניתוחים קשים בברכיים, שקולע העונה פחות נקודות למשחק מאשר ג'ימי ג'קסון, אלפריד פייטון או לוגוונץ דורט, ושמדורג העונה באחוזים מהשדה (כ-36%) במקום ה-198 מבין 199 שחקנים שלקחו לפחות 200 זריקות.
לגריפין, עם זאת, יש מעמד של כבוד בליגה. בכל זאת, אולסטאר ושחקן All-NBA לשעבר. "הוא שחקן פנים ורסטילי עם רקורד ארוך של הצלחות בליגה", לדברי מרקס. גריפין נמצא בליגה מאז 2010 ובעונה הרגילה אכן היה נהדר, אבל ניצח רק ב-3 סדרות פלייאוף והפסיד ב-7. נכון שהמערב קשה והכל, אבל עם דוק ריברס וכריס פול, ובהמשך גם עם הבעלים הכי עשיר בליגה, הקליפרס של אותן שנים היו דוגמה נהדרת לקבוצה שלא מצליחה לממש פוטנציאל. לגריפין, לא תמיד באשמתו, היה חלק גדול בזה. אותן ברכיים שהיוו סימני שאלה עוד בגיל צעיר, הפכו לבעיה הגדולה שמגבילה אותו רגע לפני גיל 32. מניתוח ברך אחד גריפין חזר יפה, ונראה נהדר. מהניתוח שאחרי, שבוצע בעונה שעברה, הוא חזר שבר כלי.
את העונה שעברה עוד פתח גריפין כחלק מצמד עם אנדרה דראמונד בקו הקדמי, ציוות שאמור היה לעשות בעיות לכל הגנה. עם הפציעה הנוספת וההשבתה הארוכה בינואר 2020, הפיסטונס החליטו לקפל. דראמונד נשלח לקליבלנד תמורת נזיד עדשים, מנג'ר חדש הגיע, ושלב הריבילדינג יצא לדרך. לעונה הזו גריפין נכנס כשחקן ותיק שאמור לתת ניסיון והשראה לצעירים. בפועל, הזריקה הראשונה שלו העונה אותתה על הבאות: גריפין התחפר בפוסט-אפ מול ג'וש אוקוגי ממינסוטה שנמוך ממנו ב-15 סנטימטר, לא הצליח להזיז אותו, הלך ימינה, ניסה שמאלה, ובסוף הסתפק בג'אמפ-שוט עם הלוח שאפילו לא פגע בטבעת.
אז מה הנטס יודעים שאנחנו לא?
בלייק, זריקה חופשית – תכירו
קודם כל, הסיכון די נמוך. גריפין לא ידוע כטיפוס פרובלמטי, והוא חבר טוב של דיאנדרה ג'ורדן. הנטס משלמים לו רק 1.2 מיליון דולר, כך שבמקרה הכי גרוע, עם כל הסנטימנטים, הם יידעו להיפרד ממנו עם פוסט יפה באינסטגרם. שנית, גריפין יקבל הזדמנות להתחיל מחדש במקום שבו באמת יוכל לתרום, גם אם מעט, לקבוצה משמעותית; בדטרויט הוא בעיקר הפריע לצעירים כמו סאדיק ביי, אייזיה סטיוארט וסיקו דומבויה להתפתח, ולא היה לו שום דבר אמיתי לשחק עליו. הסיבה הזו לבד אמורה לתת לו מוטיבציה להזכיר לכולם שעדיין נשאר לו דלק במיכל.
גריפין כבר לא מטביע כמו פעם, אבל בברוקלין עוד עשוי לחזור ולפגוש את טבעות הסל מקרוב. לקבוצה הזו יש כוח אש בממדים היסטוריים, כולל שלושת מובילי הליגה באחוזי קליעה אפקטיביים בבידודים (דוראנט, הארדן וקיירי) והנעת כדור סטיב-נאשית, כך שהגנות פשוט נאלצות לעשות ויתורים. גריפין יקבל בקבוצה הזו יותר מבטים חופשיים משיוכל לדמיין. השאלה תהיה אם הוא יקלע אותם, ואם לא, האם הגנות יתנו לו מטר – אחרי הכל, הבנאדם קלע ב-36% מעבר לקשת רק לפני שנתיים, עם 7 זריקות לערב, והוא עדיין בלייק גריפין.
גריפין זרק העונה 8 פעמים מצד ימין של המגרש, בסמוך לקו הבסיס, וקלע ב-5 מקרים. זה יופי של אחוז, אבל גם המקום היחיד שבו קלע משמעותית טוב יותר מהאחוז הממוצע בליגה. בשלשות מהכנף ומהפינה השמאלית, לעומת זאת, הוא עומד על 18 מ-68 או 26.4% שזה, איך לומר, לא טוב. היינו אומרים שזה רק העונה, אבל בשבעת משחקיו האחרונים בעונה שעברה האחוז שלו מהשדה היה 23.3%.
בברוקלין, כאמור, הכל יהיה שונה. הוא לא יהיה חייב לשאת בעול ההתקפי – יש בקבוצה הזו מספיק אנשים שיודעים מה לעשות עם הכדור, כולל אחד מקלעי השלשות הטובים ביקום כיום, ג'ו האריס, וכולל ברוס בראון, ששותף יחד עם ג'יימס הארדן לצמד הפיקנרול היעיל ביותר ב-NBA העונה (שמעתם נכון). גם "וטרן לידרשיפ" לא ממש נחוץ בקבוצה שכל הווייב שלה הוא מקצוענים מנוסים שהתחברו כדי לקחת אליפות. בלייק כן יצטרך להוריד ריבאונדים ולהריץ מתפרצות, ולנצל את כישורי המסירה שלו – אולי האלמנט היחיד שלא נפגע ואפילו השתבח במשחק שלו עם השנים – כדי להעניש הגנות שינסו לרמות.
אין דבר כזה "יותר מדי עומק"
ההגנה היא בעיה מבחינת גריפין, שמעולם לא נחשב לשומר עילאי, ושבשנתיים האחרונות רושם את המדד ההגנתי הגרוע ביותר בקריירה. אבל אחד הסיפורים המעניינים שעוברים מתחת לרדאר בשבועות האחרונים, הוא שהנטס – שכל העונה מתקדמים תוך כדי תנועה, ואחרי הטרייד על הארדן מנסים למצוא מספיק הגנה בתוך הסגל הקיים ובאיסוף שומרים יד שנייה – הופכים לקבוצת הגנה לא רעה בכלל, וכל זה עוד כשקווין דוראנט, שחקן הגנה נהדר, פצוע.
בראון יכול לשמור על כל עמדה, ג'ף גרין ורסטילי הגנתית כמו שדאנטוני אהב ביוסטון, האריס שומר יותר טוב מהתדמית שלו וכמו שראינו ברוקטס, גם הארדן בתוך המערך הנכון יכול לנצל את הידיים הזריזות והגוף החזק כדי להציק. בתוך חמישייה שנייה, צריך עוד לראות לצד איזה שחקן (גרין? פצצת האנרגיה ניקו קלקסטון?) יוכל גריפין לאפשר לנטס הגנה סבירה, שיכולה להציק ליריבים בצבע ולצאת לקלעים.
ומעל הכל, אם העונה הזו לימדה אותנו משהו, זה שאין דבר כזה יותר מדי עומק. כל עוד השחקנים לא מחוסנים – וכרגע יש בעיה גדולה של אמון מצד צעירים בקהילה השחורה בארה"ב, ובמקומות רבים החיסונים אפילו לא נפתחו לקבוצת הגיל הרלוונטית – מקרים בהם שחקן ביקר במספרה או נסע עם נהג של הקבוצה ונותן השירות נדבק בקורונה והכניס אותם לבידוד, ימשיכו להתרחש. גריפין מרגיש כמו לוקסוס בברוקלין, אבל כשאתה בונה סופר-קבוצה, שגם משחקת סופר-כדורסל, היא הופכת למגנט לטרמפיסטים.
גריפין כבר לא בא בשביל לרחף. בימים בהם שניים מחבריו למחזור, סטף קארי וג'יימס הארדן, נותנים עונות בקליבר של MVP, הנבחר ראשון בדראפט 2009 רק רוצה למצוא לעצמו נישה בליגה, שתתאים לכישוריו הפיזיים והכדורסלניים הנוכחיים. אם ב-15-20 דקות למשחק הוא יוכל לספק שלשות באחוזים סבירים, ריבאונדים וכמה מסירות לשלשות פנויות או לשחקנים שחותכים לצבע, גריפין יוכל להיות הגלגל הרזרבי שברוקלין צריכה, ושיכול לתת לה ערך מוסף בדקות קריטיות בפלייאוף. ואם לא? תמיד יישארו לנו הפוסטרים, ההיילייטס, ובעיקר ההטבעה ההיא עם הרכב, אי שם לפני עשר שנים – שמרגישות כמו שלושים.
