התגובות לטרגדיה בה נהרג קובי בראיינט עם בתו ג'יג'י בת ה-13 בהתרסקות מטוס, ממשיכות להגיע ולהציף את הרגש כלפי אחד הכדורסלנים הגדולים בהיסטוריה. טוני גפני, שחקנה של עירוני נהריה, שהתאמן יחד עם ה'בלאק ממבה' בלוס אנג'לס לייקרס התראיין ל'מגרש פתוח' וסיפר על קובי והקשר בינהם.
"זה שובר לבבות, מעבר לכל מילים", אמר גפני, "כשיצאו הידיעות מצאתי את עצמי משותק על הספה. המחשבות הראשונות שלי היו אל ונסה ואל שלוש הבנות ששרדו. היה לי את הכבוד לפגוש אותו כילד שסיים את המכללות. כמו כל שחקן כדורסל שיודע שהחלום שלו הוא להיבחר בדראפט ה-NBA, התעוררתי בוקר לאחר הדראפט מאוכזב במיוחד מכך שלא נבחרתי וקיבלתי טלפון מהסוכן שלי שאמר לי שאני בדרך ללוס אנג'לס לייקרס".
"כילד שחי את חייו בבוסטון, כשקיבלתי את השיחה הזאת התגובה הראשונה שלי הייתה: "אלוהים אדירים, אני הולך לשחק עם קובי!", סיפר שחקנה של נהריה, "באופן מיידי הפכתי לאוהד מספר אחת של הלייקרס. הם היו הקבוצה הראשונה שהאמינה בי וקובי היה אחד המנטורים הראשונים שלי כשחקן כדורסל מקצועני ומעבר לכך. אתה מסיים בית ספר ואין לך מושג לגבי הצד העסקי של הכדורסל מחוץ לליגת המכללות. היה לי הכבוד ללמוד מהרגע הראשון, ממי שאני מאמין - השחקן הגדול בכל הזמנים. הוא לימד אותי כל-כך הרבה ואני פשוט בר מזל שהייתה לי האפשרות להכיר אותו יותר, ללמוד ממנו. זה לא אמיתי, זה לא מרגיש כאילו זה התרחש בחיים עצמם".
גפני היה המום מההשקעה של קובי בכדורסל: "הגעתי לאימונים באוגוסט. הוא היה אחד היחידים שהגיע בשלב מוקדם יחסית. הלייקרס בדיוק זכו בטבעת בשנה לפני כן. כשהגעתי, דיברתי עם המאמן האישי שלי והוא אמר לי: "בראיינט יהיה הראשון בחדר ההלבשה והאחרון לעזוב. תנסה לגרום למשהו לקרות, תנסה להשאיר חותם, תנסה לעשות רושם". ביום הראשון שנכנסתי שמעתי כדורים עפים והרבה רעש באולם. עשיתי את כל ההכנות שלי כאן עד השעה 08:00, אני חושב שהיה לנו אימון עד 10:30 או 11:00. התעוררתי וגיליתי שהוא על המגרש. קובי בראיינט על המגרש מתאמן. זה היה לא אמיתי. רוב החבר'ה היו בהוואי, בחופשה באיזשהו מקום".
"הבחור הזה, ניתן לטעון, שחקן הכדורסל הטוב בתבל", המשיך גפני, "הוא מתאמן באוגוסט, בשמונה בבוקר לפני אימון רשות בקדם עונה. זו עדות למה שהוא העניק למשחק הכדורסל, לא רק מנקודת המבט של הענף, אלא רק כגבר וכעובד. הוא היה עוזב את האימונים כדי לשים את ילדיו אצל הבייביסיטר וחזר. הוא היה אדם מיוחד. העולם איבד בחור מאוד מיוחד".
גפני המשיך לשבח: "אני די בטוח שהוא ישן בחדר כושר ובמתקן האימונים כמה לילות. הוא חי בשביל המשפחה שלו ובשביל הכדורסל. כמו שאמרתי, הוא היה אדם מאוד מיוחד. קשה להתמודד עם זה, קשה לעכל. כמובן זה שיש לי ילד משלי ועוד בת בדרך. זה מכה בי אפילו יותר, כי יכולתי לחזות בו כאבא בראש ובראשונה והוא היה הכי טוב גם בקטגוריה הזו. רק לחשוב ששלוש מבנותיו יגדלו בלעדיו, זה שובר את הלב בצורה בלתי רגילה. מאוד קשה להסביר במילים".
בסופו של דבר גפני לא נכנס לסגל של הלייקרס, אך התמודד מול ה'בלאק ממבה', במדי בוסטון: "הגעתי לסלטיקס ולגמר ה-NBA ב-2009/10 נגד, כמובן, קובי ופיל ג'קסון. ראיתי אותם במדייה דיי (יום פתוח לתקשורת) בסטייפלס סנטר ואני זוכר שהלכתי לפני משחק מספר 1 בסדרת הגמר, יום או יומיים לפני הקרב. אני זוכר שהלכתי במנהרות ושמעתי מאחוריי "הבן זו## הזה", ואני מסתובב וכמובן שזה בראיינט. היו סביבו בערך 100 כתבים והוא עזב את כולם וניגש אליי, נתן לי חיבוק ואמר לי שהוא גאה בי ושהוא לא מופתע לראות אותי המעמד הזה. בנוסף הוא אמר שהוא היה שמח אם הייתי בקבוצה שלו".
"היה לי חיבור ייחודי ביותר איתו", סיפר גפני על הקשר ביניהם: "כזה שלא נראה לי שלהרבה רוקיז', שלא נבחרו בדראפט היה סיכוי לפתח. בילינו יחד כשלושה שבועות לפני עונת 2010, שיחקנו אחד-על-אחד והתאמנו. שוב, אני אוהב להתגאות בכך שאני זה שמגיע לאולם ראשון ועוזב אחרון וזה אחד הדברים הראשונים שלמדתי ממנו. הוא אף פעם לא היה עסוק מדי מכדי לתת עבודה. יש לי צלקות בכל הגוף, שספק אם היו שם לולא היינו נפגשים. הוא גרם לי להבין מה זה אומר לעבוד. להשתטח על הרצפה, לשחק כשאתה פצוע, הוא קרוב לוודאי אחת ההשראות הכי גדולות שהיו לי כשחקן כדורסל מקצועני. כמובן המשפחה שלי בראש ובראשונה, אבל במונחים של כדורסל מקצועני אין מישהו שעורר בי השראה יותר מקובי בראיינט. זה כואב מאוד.
"האופי שלו עשה אותו לטוב ביותר", אמר גפני, "זה מה שעשה את מייקל ג'ורדן כזה טוב. אם אין לך את המנטליות של המניאק, המנטליות האנוכית, אתה לא תגיע לרמות של מייקל ג'ורדן, קובי בראיינט או ביל ראסל. זה לא יכול להיות מזויף. זה חייב להיות אמיתי. זה מה שהפך אותו לאחד השחקנים הכי מיוחדים אי פעם בכדורסל."
