בווידאו: המהלך מעורר המחלוקת שגרם להרחקה של סטודמאייר ודיאו
כשאנחנו מנסים להיזכר בעונות ה-NBA הרבות שחלפו, הכי קל לנו להיזכר בקבוצות שהלכו עד הסוף ולקטלג בראש עונות לפי אלופות. לעיתים יש קבוצות שמצליחות להיצרב בתודעה כנושאות הדגל ומביאות הבשורה כשהן מסיימות ללא אליפות באתמתחן. אותן קבוצות כמהו, נלחמו ועשו הכל נכון, אך לעולם לא הצליחו לבצע את הקפיצה האחרונה בדרך לפסגה ולטבעת הנכספת. לכל קבוצה גדולה שלא זכתה באליפות יש סיפור. שריקה מעוררת מחלוקת, שלשת קלאץ' לא הגיונית, מייקל ג'ורדן שלא נתן לאף אחד לנצח אותו. לא משנה מה הסיפור, ישנן קבוצות גדולות שפשוט אי אפשר להבין כיצד לא זכו באליפות. אלה הגדולות ביותר.
שתי הערות לפני שנתחיל:
1. נשארנו נאמנים לעצמנו, ולא גלשנו להיסטוריה רחוקה. כתבנו רק על קבוצות שזכינו לראות בעיניים שלנו.
2. גולדן סטייט בעונת המאזן הטוב אי פעם, למשל, לא תופיע כאן. הסיבה: היא זכתה באליפות לפני ואחרי. יש מספיק קבוצות טובות שמעולם לא זכו לגאולה.
מקום שמיני: פורטלנד - 1990-1992
בקיץ 1995, לצד האקים אולאג'ואן ביוסטון, קלייד דרקסלר השיג את הטבעת המיוחלת ומחק את עצמו מהרשימה של "השחקנים הגדולים ביותר שלא זכו באליפות". אולי בגלל זה פורטלנד "שלו" קצת נשכחת כשמדברים על קבוצות-טופ שלא טיפסו עד פסגת ההר, אבל היא בהחלט ראויה לאזכור: שתי הגעות לגמר ה-NBA ועוד הפסד אחד בגמר המערב היו לטרייל-בלייזרס בתחילת שנות התשעים.
לצערם של דרקסלר, טרי פורטר והחברים - הם נתקלו בחומת ה"בד-בויז" של דטרויט, ושנתיים מאוחר יותר הפכו גם הם קורבן לעליונות של מייקל ג'ורדן והבולס. כאמור, "קלייד דה גלייד" זכה בהמשך באליפות עם הרוקטס, אבל פורטלנד ממשיכה עד עצם היום הזה לחפש אליפות שנייה בתולדותיה (מאז 1977), שתשמש, אולי, סוג של מרפא לאי-בחירתם של מייקל ג'ורדן וקווין דוראנט.
מקום שביעי: אוקלהומה סיטי - 2011/12
במבט על הדברים מנקודת הזמן הנוכחית, כשחושבים על ההתפתחות של חברי אותו סגל, הרי שזו כנראה הקבוצה הכי מוכשרת אי פעם שלא זכתה באליפות. קווין דוראנט, ראסל ווסטברוק וג'יימס הארדן (אז כשחקן שישי) - כולם זוכי תואר ה-MVP מאז - הציתו את הדמיון בקיץ 2012, אלא שחודשים בודדים אחריו הוא נכבה עם עזיבתו של האיש והזקן ליוסטון.
בכל אופן, באותה ריצת פלייאוף, תותחי הת'אנדר דרסו בסוויפ את האלופה המכהנת דאלאס בסיבוב הראשון, מחצו גם את קובי בראיינט והלייקרס ועברו את האימפריה מסן אנטוניו בגמר המערב, למרות פיגור 2:0 בסדרה ומינוס 18 במשחק 6. הם אפילו ניצחו במשחק הראשון בגמר את לברון ג'יימס והחברים ממיאמי, אבל אז גם הייתה הפעם האחרונה שהם יצאו מחייכים מאותו קיץ. דוראנט המשיך לאחר מכן לשתי אליפויות בגולדן סטייט, בעוד ווסטברוק והארדן עדיין מחפשים הופעה שנייה בגמר.
מקום שישי: פיניקס - 1992/1993
ב-17.6.1992 העבירה פיניקס לשורותיה את צ'ארלס בארקלי בטרייד מפילדלפיה 76' - וההשפעה הורגשה מיד: הסאנס סיימו את עונת 92/93 עם המאזן הטוב בליגה (20:62), הפורוורד האימתני זכה בתואר ה-MVP של העונה הסדירה ולא עצר גם בפלייאוף כאשר הוליך את הפרנצ'ייז מאריזונה להופעה שנייה אי פעם בגמר, וראשונה מאז 1976. בסוף-בסוף, ובכן, הוא כן נעצר.
לרוע מזלם של "סר צ'ארלס", קווין ג'ונסון וגם אחד טום צ'יימברס - בסדרה על התואר חיכה מייקל ג'ורדן. וגם ג'ון פקסון אחד, שקבר שלשת ניצחון במשחק שש בפיניקס וסידר תואר שלישי ברצף לבולס. בארקלי סיים לבסוף קריירה אדירה בלי טבעת אליפות (גם מעבר ליוסטון של האקים אולאג'ואן לא עזר), וגם פיניקס ממשיכה ללכת במדבר, תרתי משמע.
מקום חמישי: אינדיאנה פייסרס - שנות ה-90 המאוחרות, תחילת שנות ה-2000
הבחורים מאינדיאנה בראשותו של הכוכב הגדול רג'י מילר היו עיקשים ועוקצניים, ברמה שאף אחד לא רצה לפגוש, אי שם בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות האלפיים. ב-1998 כמעט הצליחו מילר והפייסרס להכניע את ג'ורדן כשהסדרה בגמר המזרח נמתחה לשבעה משחקים, אך בסוף נכנעו לניסיון של שיקגו שצעדה לאליפות האחרונה בשושלת המפוארת שלה.
הפייסרס לא התייאשו מאותה מפלה ואף יצאו מהפרישה השנייה של הוד אוויריותו מחוזיקים יותר. מילר היה צלף השלשות הקטלני ביותר ב-NBA באותם ימים ובצוותא עם מארק ג'קסון הפנטסטי, ריק סמיתס ההולנדי הפיזי והמעופף וג'יילן רוז שהעיף ניצוצות לכל עבר מהספסל, העתיד נראה ורוד. ב-1999 הפייסרס נכנעו ליריבה השנואה מניו יורק בגמר המזרח ובשנת 2000 הצליחו סוף סוף להעפיל לגמר NBA ראשון בהיסטוריה. אלא ששם חיכו שאקיל אוניל וקובי בראיינט והלייקרס עם תוכניות משלהם, בדרך לראשונה מתוך שלוש אליפויות רצופות. רג'י והפייסרס היו ללא ספק קבוצת עילית, אך יסתפקו רק בלהיחשב כאחת הקבוצות הגדולות שלא זכו באליפות.
מקום רביעי: ניו יורק ניקס - שנות ה-90 המוקדמות
הניקס של תחילת שנות ה-90 היו חבורה שנדמה כי נלקחה מהסיירות המובחרות של הצבא האמריקני. הקבוצה מהתפוח הגדול בהובלת פטריק יואינג הפנטסטי וג'ון סטארקס בתפקיד סנצ'ו פנצ'ו הייתה יחידה קשוחה שאף אחד לא רצה לפגוש. חוץ ממייקל ג'ורדן. ב-1992 הניקס עוד הצליחו לקחת את הבולס ו-MJ לשבעה משחקים בגמר המזרח, רק כדי שהשוורים ינופפו לניקס לשלום ויעפילו לגמר שני ברציפות. ב-1993 שוב תקוות בניו יורק, שהתעצמו אחרי שני ניצחונות בפתיחת סדרת גמר המזרח. אלא שהבולס חזרו בסערה וניצחו את ארבעת המשחקים הבאים והעיפו את הניקס בדרך לאליפות שלישית ברצף.
ב-1993/94 כשבניו יורק שמעו כמו כל העולם שג'ורדן פורש מכדורסל ועובר לחבוט, נשמעה במדיסון סקוור גארדן אנחת רווחה. הניקס גברו על שיקגו נטולת ג'ורדן בשבעה משחקים ונזקקו למשחק שביעי גם מול אינדיאנה של רג'י מילר על מנת לעלות לגמר מול יוסטון. הסיכוי הגדול ביותר של אותה חבורה מוכשרת מניו יורק שכללה גם את צ'רלס אוקלי, אנתוני מייסון, דרק הארפר ואפילו את מאמן הקליפרס כיום, דוק ריברס, היה מול אותם רוקטס מוכשרים הגנתית אך פגיעים. בסדרה בת שבעה משחקים נכנעו בסופו של דבר הניו יורקרים וצרבו בתודעה לנצח את אותה קבוצה כלוחמנית, קשוחה, אך גם ככזאת שתמיד חסרה את הגרוש ללירה.
מקום שלישי: יוטה ג'אז - 1996/97-1997/98
סטוקטון למאלון. כמה פעמים שמענו את הצירוף הזה, של שני חברי היכל התהילה שפרחו בקבוצה מסולט לייק סיטי. בפלייאוף של 1997 ו-1998 נראו השניים וקבוצתם כיחידה עשויה ללא חת ואף העפילו פעמיים ברציפות לגמר ה-NBA. ב-1998 יותר מהשנה שלפניה, נדמה היה כי הג'אז יכולים לעשות את זה. שיקגו נראתה פגיעה באותה אליפות כמו שלא הייתה באף אחת מחמש הטבעות הקודמות בהן זכו ג'ורדן ושותפיו בשנות ה-90. הבולס החלו להתבגר (ג'ורדן כבר היה בן 35) ונזקקו לשבעה משחקים כדי לגבור על אינדיאנה בגמר המזרח.
בגמר המערב יוטה הביסה ללא תנאי 0:4 את הלייקרס של קובי ושאקיל הצעירים והעליזים ונהנתה מזמן מנוחה שבעיר הרוחות לא זכו לקבל. הדעה הרווחת הייתה שסוף סוף תצליח החבורה הסגולה של יוטה שהייתה מורכבת גם מג'ף הורנסאק, גרג אוסטרטג ובראיין ראסל, להכניע את הוד אוויריותו. אלא שלמרות כמויות הכישרון והקבוצה הפנטסטית שהצליחו להעמיד בסולט לייק סיטי, הם עדיין היו צריכים לגבור על הווינר הגדול ביותר בהיסטוריית הכדורסל. במצב של 2:3 לזכות הבולס ג'ורדן חטף כדור מקארל מאלון ויצא להתקפה הגדולה בכל הזמנים, כשהוא קובר את הסל האייקוני בכל הזמנים ואת שאיפותיה של אותה קבוצה גדולה מיוטה להגיע לפסגת ה-NBA.
מקום שני: סקרמנטו קינגס - 2001/2002
אחת הקבוצות הגדולות אי פעם שלא זכו להניף את גביע האליפות על שם לארי אובריאן. גמר המערב של עונת 2001-02 בין הלייקרס לקינגס היה פשוט מלחמה. הסדרה המאוזנת כל כך הלכה למשחק שביעי וסיפקה לנו חלק מרגעי המתח הגדולים בעשור הראשון של המילניום השלישי. זכורה מכל, השלשה על הבאזר של רוברט הורי מהלייקרס במשחק מספר 4 שהשוותה את הסדרה ל-2:2 במקום להעלות את המלכים ל-1:3 שממנו הסגולים-זהובים לא היו חוזרים וסקרמנטו הייתה משייטת לאליפות ראשונה והיסטורית.
הקינגס היו חבורה משוגעת. כריס וובר בשיאו, מייק ביבי ופג'ה סטויאקוביץ' הקטלניים, ולאדה דיבאץ' הכריזמטי והיעיל, דאג כריסטי ובובי ג'קסון והיידו טורקוגולו שסיפקו אנרגיות. תוסיפו לכל זה קהל ביתי בשיגעון שאנחנו רגילים לראות במשחקי בית של אולימפיאקוס ופנתאתינייקוס ותקבלו אכזבה גדולה. כישרון היה שם בשפע ותנאים להצליח לא חסרו. אבל כנראה שזה לא היה אמור לקרות.
מקום ראשון: פיניקס - 2004/5-2006/7
זו לא עוד קבוצה טובה שלא זכתה באליפות, אלא פורצת דרך. ולכן היא במקום הראשון, על אף העובדה שכלל לא הגיעה לגמר. הכדורסל שרואים היום בכל פינה ב-NBA - התקפות שמסתיימות תוך 7 שניות או פחות ושלשות בלי-סוף, גם בהתקפות מעבר - נוסד למעשה כבר בקיץ 2004, אז הסאנס חיברו בין מייק ד'אנטוני לסטיב נאש. מוחות הכדורסל המבריקים האלה, לצד היכולות האתלטיות האדירות של אמארה סטודמאייר ושון מריון, יצרו את אחת הקבוצות האיכותיות והמהנות ביותר במאה ה-21, שסבלה מחוסר מזל (פציעות של שחקני מפתח בפלייאוף) ויש שיגידו גם חוסר צדק משווע.
הסאנס נעצרו פעמיים ברציפות בגמר המערב ופעם נוספת בחצי הגמר האזורי, אז הרבה בעקבות החלטה אחת שנויה מאוד במחלוקת - הרחקתם של סטודמאייר ובוריס דיאו ממשחק 5, לאחר פרובוקציה של רוברט הורי מהספרס - החלטה שהובילה אפילו את סטיב נאש, אדם נוח לבריות לכל הדעות, להצהיר: "זה מחליא אותי". מאוחר יותר, ב-2010, הסאנס הגיעו שוב לגמר המערב, אבל שוב היה חסר להם הגרוש ללירה. בכך למעשה ירד המסך על "פיניקס של נאש את סטודמאייר" - הקבוצה הכי טובה שלא זכתה באליפות.
