תסמכו על התהליך. כמה פעמים שמענו את המשפט הזה בהקשר של קבוצות ספורט? כנראה שיותר מידי. גם בפילדלפיה ביקשו בתחילת העונה מהאוהדים להאמין בתהליך של הסיקסרס, בדרך להיות הקבוצה הטובה במזרח. היום, חודשיים וחצי בלבד בתוך העונה, אף אחד בפילי כבר לא מדבר על תהליך. אולי בגלל שהוא נכשל. עם מאזן של 25 ניצחונות ו-16 הפסדים, בלי ג'ואל אמביד הפצוע ובעיקר עם תחושה חמוצה, ניכר כי אין הרבה סיבות לחייך.
בשבוע שעבר, קצת לפני שנפצע בידו השמאלית, הביע הקמרוני הגדול של פילי תסכול אדיר אחרי רצף מביך של ארבעה הפסדים, "להפסיד ארבעה ברצף זה כואב", שיתף הביג-מן בסיום ה-118:108 ליוסטון, "אני פה בשביל לנצח וכשזה לא קורה, זה גובה מחיר כבד מאוד מהנפש שלי". גם הכוכב השני של הקבוצה, בן סימונס, היה שותף לאותה תחושה ועל הדרך עקץ את חבריו לקבוצה: "אנחנו מתוסכלים ויודעים שכולם צריכים להשתפר. לפחות אני מקווה שכולם יודעים את זה". למרות זאת, לכולם ברור שלא רצף של ארבעה הפסדים יגרום לכוכבים גדולים של קבוצה עם יומרות צמרת ב-NBA להתבטא בצורה כזאת. פילדלפיה עדיין מדורגת שישית במזרח ונמצאת רק שלושה וחצי משחקים מהמקום השני אותו מאיישת בוסטון ובכל זאת, הקבוצה כולה מרגישה כמו סיר לחץ אחד גדול.
אין על מי להישען וגעגועיי לג'ימי
בניצחון המרשים בערב הכריסמס מול מילווקי ויאניס אנטטקומפו התגלתה פילי לאוהדיה הרבים בדיוק כמו שהם רצו לראות אותה מתחילת העונה. עבודת הגנה מושלמת מול ה'גריק פריק' וחבריו, בתוספת דומיננטיות התקפית של אמביד גרמה לכל מי שראה את המשחק להבין שהסיקסרס, אם רק ישחקו בצורה הזאת לאורך כל העונה, יהיו הקבוצה הטובה בליגה. אלא שתפיסה לחוד ומציאות לחוד. אחרי אותו ערב, הגיעו הפסדים מול המג'יק, ההיט, הפייסרס ולבסוף ההפסד לרוקטס שאחריו אמביד נשבר ופתח את הסכר לתסכול נוסף של חבריו קבוצה כשלכולם ברור שמשהו רקוב בממלכת פנסילבניה.
"אני לא חושב שיש הרבה אנשים שאני יכול לסמוך עליהם בחדר ההלבשה שלנו כרגע", שיתף ג'וש ריצ'רדסון, שהצטרף לסיקסרס רק העונה אחרי 4 שנים במיאמי, "יש אצלנו מספר שחקנים חדשים, כמוני למשל, ואני מרגיש שאנחנו עולים לפרקט בלי שאנחנו תמיד יכולים לסמוך על זה שנמצא לידנו. היו לנו משחקים טובים אבל כשדברים הולכים נגדנו, מה שהכי בולט זאת העובדה שאין על מי להישען. רוב הבעיות שלנו מתחילות עוד בחדר ההלבשה", סיכם הגארד בן ה-26.
אם כבר במאחורי הקלעים עסקינן, הרבה מאוד אצבעות מאשימות הופנו גם כלפי מנהל הקבוצה אלטון בראנד, שהנחית בקבוצה את אל הורפורד על חשבונו של ג'ימי באטלר. לדעת רבים, המהלך החליש את סגל הקבוצה בהשוואה לעונה שעברה. באטלר, על שלל מגרעותיו, היה מוביל כדור איכותי שחיפה על הבעיות הרבות (עבירות, עייפות, איבודי כדור) אליהן נקלע בן סימונס ברבעים האחרונים. העובדה שהכדור הכתום נמצא יותר מידי בידיים של סימונס ברגעי ההכרעה העונה, מדגישה את חוסר הגיוון ההתקפי של המועדון.
האוסטרלי שמפחד מהקשת והמאמן שמפחד מהאוסטרלי
בשביעי בדצמבר 2019 בן סימונס קלע את השלשה השנייה שלו בלבד בקריירה. מאמנו בראט בראון הסתכל במבט שאנחנו רגילים לראות בסרטים מצוירים כשמישהו חווה הארה. נורה נדלקה מעל ראשו המאפיר ואחרי המשחק ציין כי המטרה של בן סימונס מהיום היא: "לזרוק לפחות אחת למשחק מחוץ לקשת". ב-15 המשחקים שחלפו מאז אותה שלשה לא זרק סימונס ולו שלשה לגיטימית אחת. רק כדי להבין את הפוביה מהזריקה מחוץ לקשת, ב-38 משחקים העונה זרק סימונס בסה"כ 5(!) פעמים לשלוש נקודות. פלא שהוא קלע רק שתי שלשות בקריירה?
ברט בראון, הוגה רעיון ה"שלשה-פר-משחק" עבור האוסטרלי, מיהר לקחת אחריות על הפרויקט הכושל. "אני נכשלתי וזה משהו שאני לוקח לתשומת ליבי," הודה אחרי ההפסד הרביעי ברצף של הסיקסרס. סימונס הוביל את קלעי פילי באותו משחק עם 29 נקודות, אך כהרגלו סיים עם 0 מ-0 מחוץ לקשת. לקיחת האחריות של בראון נתפסה כמגיעה ממקום בו הוא מנסה להוריד לחץ מהסווינגמן, ששמו נקשר לכל קבוצות הליגה כאופציה לטרייד רגע לפני שחלון ההעברות נסגר שוב ב-6 בפברואר. בראון כנראה הבין שאי אפשר להכריח ג'ירפה לשאוג ויסתפק בעלים שהיא יכולה ללקט עבורו מעץ גבוה. בראון נבהל מהכישלון ופחד שסימונס ייקח עצמו למקום אחר בו יאפשרו לו לא לזרוק מחוץ לקשת.
בראון נתפס כמאמן של השחקנים. האופי הוותרני (יש שיקראו לו פשרני) שלו אפשר לו להודות בטעות גם על חשבון העובדה שהכוכב הגדול ביותר שלו לא מקיים הוראות שניתנו קבל עם ועדה. המאמן בן ה-58 גם אחראי במידה רבה על חוסר היציבות שחווה קבוצתו העונה. את עמדת הפוינט גארד מחליף בראון חדשות לבקרים בין ראול נטו לטריי בורק בעוד אל הורפורד, קייל אוקווין ונורבל פל משחקים כיסאות מוזיקליים בעמדת הסנטר. הנזילות בה שחקנים מוצאים את עצמם על הפרקט ומחוצה לו, לא עוזרת לאף אחד בפילי לייצר משהו שדומה להמשכיות ממשחק למשחק, שלא בדומה לבוסטון או למיאמי שזורחות העונה הרבה בזכות הזהות המוגדרת שלהן. לסיקסרס, לעומת זאת, אין זהות ברורה והמנהיגות זזה בין השחקנים. אם בכלל יש מי שמוכן להנהיג.
מפלגת אין זהות
אך בסופו של יום מי שקובע את תוצאת המשחק הם השחקנים. לצערם הרב של אוהדי הסיקסרס, פעמים רבות העונה הקבוצה שלהם פשוט משחקת כדורסל לא טוב מספיק. קחו לדוגמא את בן סימונס. מוכשר כמו שד ואתלטי בטירוף, הבחירה מספר 1 בדראפט 2016 ופשוט לא לוקח על עצמו מספיק אחריות. די לקחת את משחק הובלת הכדור הלקוי של סימונס ולהשליך אותו על אסיסטים רבים שהסווינגמן מחמיץ בכל משחק, שבאים כמובן יד ביד עם אובדן נקודות יקר. תוסיפו את הזוועה מחוץ לקשת ופתאום הכישרון האוסטרלי מרגיש יותר כמו שד טזמני.
חרף הפציעה, גם בגזרת ג'ואל אמביד הסתמן מוקדם יותר העונה משבר זהות לא קטן. לפני כחודש החליטו צ'ארלס בארקלי ושאקיל אוניל לכתוש את הביג-מן של פילי, שקולע העונה בממוצע 23.4 נקודות. "אם אתה רוצה להיות טוב, תמשיך לקלוע 22 נקודות למשחק", אמר שאק על התפוקה של הקמרוני. "אם אתה רוצה להיות מצוין, תן לי 28, תן לי 30. תראה את יאניס (אנטטקומפו). הוא רוצה להיות מצוין", ניסה ה'דיזל' להחדיר מוטיבציה באמביד, שאחד מכינויו, באופן אירוני, הוא "התהליך". הנושא כל כך בער בקרב שתי אגדות העבר וכיום פרשני רשת TNT שסר צ'רלס היה מוכרח לצייץ הצהרה דומה לזו של שאק בחשבון הטוויטר שלו, "ג'ואל אמביד הוא שחקן טוב. הגיע הזמן שיהפוך לשחקן מעולה".
בדיון מאוחר יותר הביעו השניים סלידה מוחלטת מהעובדה שהקמרוני מתעקש להתחפש לחד-קרן ולזרוק מחוץ לקשת. "הוא ביג-מן. שחקן עם כוח כמו שלו צריך להיות מתחת לסל בכל הזדמנות. יותר חסימות, יותר הטבעות, פחות לבזבז אנרגיה על זריקות מחוץ לקשת באחוזים לא טובים. זה פוגע בו ובקבוצה", ניסח שאק את דעתו על הבעייתיות במשחק של אמביד. להגנתו של הסנטר, הוא הצהיר כי הוא לוקח את הביקורת לתשומת ליבו ולא נעלב ממנה, אבל מאז אותה "עצה", הוא העלה את ממוצעי הזריקות שלו מחוץ לקשת מ-3.5 ל-3.7 ושמר על אותם אחוזי קליעה, סביב ה-32%. לזה קוראים אצלנו: שמע ולא עשה עם זה כלום.
עם זאת, בתוך כל ריבוי הבעיות שאופף את הסיקסרס, צריך לשמור על פרופורציות בליגה בה משחקים 82 פעמים לפני שמגיעים למנה העיקרית. מכיוון שיש עוד שלושה שבועות עד שחלון ההעברות ייסגר והכישרון של פילי עדיין קיים ועומד, הכל יכול להשתנות. מי שהייתה מרחק סל אחד, בלתי נשכח, של קוואי לאונרד במשחק מספר 7 מגמר מזרח ראשון מזה 18 שנה, עדיין מהווה איום במזרח הצפוף שמתחת למילווקי. תהיו בטוחים שאף אחד לא ירצה לפגוש את הסיקסרס כבר בסיבוב הראשון של הפלייאוף. עם או בלי זהות.
"בג'ונגל הפרוע שהוא הקיום האנושי, אין תחושה נעלה יותר מאשר תחושת זהות", אמר הפסיכו-אנאליסט הגרמני אריק אריקסן. פילדלפיה, תלמדי.
